אוספות זכרונות

[מתה להיות ברוריה]

אוספות זכרונות

אני אלמנה כבר 6 שנים ועוד קצת. הנבונות שלי היו בנות 4 ו2 כשאביהן מת בפיתאומיות. עיבדתי, הלכתי לטיפול וכו'. ועכשיו אנחנו יחד בטיפול משפחתי. מעלות מהאוב את אבא שלא הכירו ואין להן זכרונות ממנו. כשהן היו קטנות אספנו תמונות משפחתיות ושלו לאלבום קטן. שמרתי מכתבים, מעט חפצים אישיים...שיהיו. ועכשיו המטפלת מבקשת שנכתוב ספר זכרונות משפחתי. שנבנה יחד עבורן את דמות האב שאין להן. וזה כבד עלי וגדול. אני מאוד מאוד רוצה, יודעת שזה חשוב להן וכדי שיוכלו להתיידד איתו אבל מאיפה מוצאים כוח וזמן להתחיל לחפור, לבקש מבני משפחה לספר על אבא, מחברים, לכתוב, לתעד ולהוסיף חפצים... מישהו התנסה בדבר שכזה?

 

[שיבולת7]

לא התנסיתי מהצד של האלמנה,אבל מהצד של

יתומה שלא הכירה את אביה, ( הייתי בבטן אימי כשנהרג) יכולה לספר לך עד כמה הצורך להכיר את אבי ז"ל הלך וגבר ככל שבגרתי,ועד כמה בלעתי בשקיקה כל סיפור ופיסת מידע עליו. בכיתה י"ב,עשיתי את עבודת הגמר של על הגדוד בו לחם. חקרתי ומצאתי את מפקדיו במלחמה וראיינתי אותם. בעקבותיו הלכתי להדריך טנקיסטים בשירותי הצבאי. הבן הקטן שלי היום בן שנתיים. גם הוא לא יזכור כלוםמאביו ,ואני יודעת שאצטרך לעבור איתו תהליך דומה. בהצלחה. זה לא פשוט אבל זה חשוב.

 

[נסיכת הכוכב]

עשיתי משהו דומה

אחותי הקטנה נהרגה לני 23 שנים ובת יד לבנים יצר הנצחה לספר אמי ז"ל אמרה עכשיו הן באות לא רוצה לדבר , לי היה קלסר שערכתי ליחידה שלה לצערי האחיינים שלי לא הכירו אותה בכלל , הם הכירו אותה, אבל שתיים מהן דומות לה מאד הן נולדו שנים אחרי שהיא נהרגה והסבא נפטר שהגדולה בת 5 הבן היה בן שלוש והקטנה שנה ומשהו ותמיד הם קנטרו אותה את לא הכרת את סבא וסדרנו תמונות אז היא הוכיחה להם שהכירה אותו כתינוקת אז אספתי תמונות , וסיפורים ועסקתי בלספר להם על סבא וסבתא ודודה שלא הכירו שהן גדלו הסבתא היתה סיעודית והן באו אליה ואני כדודה דאגתי לפנק אותם כסבתא נעזרתי המון בתמונות , ואספתי סיפורים שאני כתבתי על החויות המשותפות של האבא שלהם והמשפחה חושבת שאת צריכה להתחיל באיסוף תמונות , לערוך אלבום תמונות של חייו מילדות ועד ... לשמור תעוד של האחים והאחיות שלו אם יש , שיספרו על הילדות שלו ועליו כבוגר ולהכין חוברת חברים מספרים על ... ולצרף תמונות משותפות אשמח לעזור לך ביכולת הכתיבה שלי , לצערי יצא לי לערוך כבר 2 חוברות כאילו

 

[הים רגוע]

זכרונות ..יכולים להיות יפים ומחויכים ...

השאלה אך תתבונני בתהליך...יכולה לקבל באהבה להזכר בחיוך ,בהשלמה שזה מה שנשאר...וכייף להפגש עם חבריו ולשמוע על הקסם שבו ..לזכור באהבה ובהומור ,לפעמים להזיל דמעה..אבל תמיד לזכור שהיתה לך זכות נפלאה להיות חלק מחייו של אדם מיוחד ,גם אם לזמן קצוב... בעבר אני בניתי ספר חיים עם ילדה שגדלתי כמשפחה אומנת וגדלה במוסדות ומשפחות אומנה... זה שונה ...אבל יכולה לומר לך שהבנת השורשים היתה חלק חשוב בהשלמה עם מה שהיא ובבניית חיה. אומנם כשכתבה את עבודת השורשים לא נעזרה בהיסטוריה שלה אלה אימצה את ההסטוריה של משפחתנו...

 

[yamkachol]

לא, אבל

נשמע רעיון נהדר. אולי תתייעצי המטפלת לגבי הרגשתך?