אוסידי וזוגיות

[FOR THE LD]

אחשוב על כך. תודה.

 

[FOR THE LD]

אוסידי וזוגיות

אז הנה הגיע הרגע שבו האוסידי שלי מפריע לזוגיות החדשה המתהווה. אני לא מסוגלת עדיין לארח אירוח מלא ו/או וספונטני, בגלל כל הערימות האלה שלעולם לא נגמרות ותקועות לי כמו עצם בגרון בסלון הבית, וזה די בעייתי כשגם ככה מנהלים קשר בשלט רחוק - כל אחד גר במקום אחר מרוחק, ותדירות המפגשים נמוכה (עבודה - שלי, ילדים - שלי וכו'). אני מתה להישאר היום בבית, ולא ללכת לעבודה, ולהנמיך קצת את גובה הערימות, שלא לומר להעלים אותן, כדי שאוכל לארח בחופשיות, אבל יודעת שממתינים לי בעבודה, ואני לא יכולה לעשות מה שבא לי (על אף שלפעמים אני עושה כרצוני ונוטלת סיכונים). בגלל מזג האוויר החורפי, בן הזוג לא מוצא טעם (ואני מסכימה איתו), בריבוי נסיעות אשר באות על חשבון משך הפגישה, שהיא יקרה ממילא עבור שנינו ומסתיימת כל כך מהר (גם כמה שעות זה משהו שחולף במהרה), ומציין שאין סיבה שיחזור שוב לכיוון ביתי/ביתו, כשאפשר להישאר אצל אחד משנינו - שזה אומר אצלי, מן הסתם, מפני שהילדים לא יכולים, בגילם הצעיר, להישאר בגפם. אז כמובן שלא אשאירם בגפם, אבל עם זאת, אני עדיין לא מסוגלת ואפשר לומר שמתביישת ונבוכה במה שהולך פה בבית הזה. אין מה לומר, מאז שהכרתי אותי חל שיפור ניכר באגרנות (פחות אוגרת ויותר משליכה), אבל עדיין - זה לא משהו שנגמר ביום אחד. הבעיה היא שישנם ימים שזה גדל בחזרה ("אבל אמרת שפינית קצת"). לך תסביר שהערימה גדלה שוב. אחרי שעות העבודה אני ברמת עוררות מאוד נמוכה, ובלי הריטאלין שהפסקתי ליטול - והפעם לא מבחירה, אלא מטעמי תקציב - קשה לי להתנהל בזריזות מול הערימות ,ולפעמים אני פשוט לא עושה דבר. בקצב הזה, שום דבר לא יזוז. הגעתי לנקודה בפינוי שאני תקועה-משהו. איזה מרגיז. איזה מעצבן. אני מתחילה לכעוס. אני מתוסכלת מאוד. אני לא רוצה שעל כך יקום או יפול הקשר הזה, שהוא חשוב לשנינו. אתמול הוא אמר לי שהוא לא מבין איך הולכת אגרנות כפייתית עם חרדת זיהום וניקיון - זה מאוד קשה להסביר. השילוב הזה גומר עליי. פשוט גומר עליי. אני כל הזמן הרי שואלת את עצמי את השאלה הזו, ואיש לא מסוגל להבין כמה אני מתייסרת מעצם הרעיון שמתחת לערימות האלה יש רצפות שאינן נקיות ואף מזוהמות, ואיך בתוך ים של ניקיון, ישנם איים של זוהמה. איך ישנם חדרים נקיים ומסודרים למשעי, ולצידם חדרים... מאוד קשה לי להסביר לו את העניין הזה, והוא מודע לאוסידי שלי למן ההתחלה. אשמח מאוד אם מישהו יגיב ויעזור לי להסביר ולהתנהל בצורה כלשהי, כדי שלא לסיים את הקשר הזה, שבגדול הוא נקודת אור בחיי. תודה לכם.

 

[FOR THE LD]

הזו=הזאת

 

[אמא11]

בוקר טוב../images/Emo20.gif../images/Emo141.gif../images/Emo39.gif../images/Emo145.gif

האם יש לך אפשרות להזמין את בן זוגך לביתך - כפי שהוא? הבנתי שחברים של הילדים באים לביתכם. אני חושבת שהוא בא אליך ולא ל"בית" ומי שמעניין אותו זו את ולא הסדר בביתך. את אשה יקרה ונפלאה ויש לך המון מה להציע. נסי לחשוב על מה שכן יש לך ולא על מה שאין. שיהיה לך יום נהדר. תמי

 

[FOR THE LD]

הוא כבר היה פה פעם אחת, אבל אז כל

הערימות שנמצאות עתה בסלון, היו בשעתו במרפסת, וזה נראה לגמרי אחרת, ועכשיו - משיצרתי לי פינה משלי במרפסת, והעברתי את כל מה שהיה במרפסת ל"קדמת הבמה", כדי שהסיכוי להיפטר מזה יהיה גבוה יותר, וגם משום שאני זקוקה לפינה משלי - זה נראה לגמרי אחרת. זה נראה איום ונורא. ועכשיו בכלל, אני במקום אחר. אני מאוד עצובה, אני לא מסוגלת להפסיק לבכות. היה פה בוקר שחור משחור על הבוקר, ומאוד נעלבתי. נעלבתי קשות מבתי שהעליבה גם את בני וגם אותי ושברה אותי לגמרי. הוא אפילו לא יודע שהיא העליבה אותו, מפני שהוא ישן. ואיבדתי בתוך כל ערימות האגרנות של את המערכת שלו, וגיליתי שלא ישבתי להכין איתו ש"ב בחשבון, והוא כמעט פרץ בבכי: "על מה את מדברת, אני הכנתי את כל השיעורים". אני שבורה לגמרי. לגמרי. אני מיואשת. אני רוצה למות. פשוט למות. איך אלך לעבודה ככה, איך אלך? אני לעולם לא אצליח להתמודד עם שני אלה. הם צריכים מישהי אחרת. מישהי שתהיה מסוגלת להתמודד עם מורכבותם. ואני הרי מורכבת בעצמי. אולי איני כשירה לטפל בהם? אולי איני כשירה לעבוד? אולי המחיר שאני משלמת גבוה מידי, ואז אגיע אל הקצה... אני כבר שם. אני שם. אני אומרת לעצמי: קחי ת'צמך למקלחת, עשי מקלחת טובה, התלבשי וצאי לעבודה. אסור לך להישאר כאן. זה מסוכן. אבל אין לי כוח. אלי כוח. זה הולך ונגמר. אלך לשתות כוס קפה. לא יודעת עד כמה זה יעזור, אבל אין לי משהו אחר שאני מסוגלת לעשות.

 

[FOR THE LD]

הצלחתי לאסוף ת'צמי וללכת לעבודה.

המורות לא הפסיקו לשאול: "מה יש לך בעיניים? יש לך דלקת עיניים?". עשו לי ת'חיים קלים. כבר שעות עם מיגרנה איומה, אבל לא נטלתי שום כדור. לא יודעת למה. אני עדיין חושבת על בתי, ועל המפגש הצפוי, כשאגיע לאסוף אותו מן הצהרונית הבית-ספרית. הבן לא מפסיק להרעיש בכאלה טונים גבוהים, שאזניי מתקשות לשאת - ככה זה כשהוא מגיע מהלימודים - מוצף ומציף (לוקה באוטיזם ובטוראט). לא יודעת מה יקרה בשעה הקרובה ובזו שאחריה. מקווה לקצת שקט ושלווה. התעייפתי. התעייפתי מן הקולות והמראות, ולא - זה לא אילוצינציות ודלוזיות - זה מה שאני שומעת ורואה בפועל. בינתיים...

 

[אבי 122]

סדר

פור דה אלדי שלום כבר מזמן רציתי לשאול אותך מה מקור השם שלך -אז אני שואל... מסתבר שהעברת חפצים ממקום אחד לא מתאים למקום אחר- שאולי אפילו- מתאים פחות... בקשר לביקור של ידידך בביתך, טוב שהוא מהווה תמריץ- להקטנת החפצים המיותרים, יחד עם זאת ואני אומר לך זאת מתוך ניסיון אישי, שמה שהכי חשוב זאת האויררה והיחסים, אצל גברים רבים הסדר אינו בראש עדיפויותיהם ! המשך יום טוב אבי

 

[אבי 122]

צ"ל: האוירה

 

[FOR THE LD]

LD=Learning Disabilities

לפני שהעברתי - לא היתה לי הפינה הזאת שאני יכולה לישון בה, ובסלון היו ערימות מעטות - נסבלות משהו (תלוי את מי שואלים). לאחר שהעברתי את יתר הערימות מהמרפסת לסלון - הסלון הפך לסדום ועמורה. אז קיבלתי פינה משלי, שאני לא מרשה לעצמי להשתמש בה. אני לא פנוייה לשימוש הזה. לא יכולה לתת לעצמי את ה-אוקיי. יצאתי קרחת מפה ומשם - לכאורה. ולגבי מידת החשיבות שמייחסים הגברים לסדר - אני קיבלתי מישהו שהסדר לא פחות חשוב לו ממה שהוא חשוב לי. הוא מאוד פדנטי, ומקפיד ביותר על ניקיון וסדר, רק בלי האבחנה...

 

[אבי 122]

סדר- זה לא הכל !

אנשים שונים- מיחסים לסדר וניקיון מידה שונה של חשיבות- במקומות שונים. האם את חושבת שמצב הבית שלך מפריע לידידך ? האם הוא אמר לך משהו בעניין זה ? אם מצב הבית מפריע לך וגם לו, האם קיימת אפשרות להגיע לביתו- מידי פעם ? אגב, אם את מגדירה עצמך כ"פדנטית" אז איך הגעת למצב הקיצוני שבו נמצא ביתך ?

 

[אבי 122]

ועוד משהו...

מה דעתך על האפשרות, לגייס את חברך - לשיפור הסדר בביתך ?

 

[FOR THE LD]

הוא כבר הציע עצמו, ורצה יותר מפעם אחת

לרתום עצמו לתהליך - לקחת הכל בבת אחת ולהשליך לפח, ולי זה מאוד קשה. אין מצב שאסכים לכך. בין כל הדברים הראויים לתרומה/מסירה/אשפה, ישנם דברים מאוד חשובים שלא ניתן להעלות על הדעת להשליכם. בהמשך הציע לקנות ארגזי כתר שניתן להעמיד אחד על גבי האחר בפינה אחת של הבית, במקום שהערימות יהיו מפוזרות כך לרוחב הסלון, בתוך שקיות ענקיות שנקרעות ומוחלפות באחרות. זה נשמע הרבה יותר טוב, ובכל מקרה חשבתי לעשות זאת. הוא מוכן לדאוג להבאתם אליי הביתה, וזה יפה מצידו. ולגבי התייחסותך לבית כמכלול, כפי שאמרתי, מדובר באיים של אגרנות בתוך הבית. באיזורים אחרים הוא מסודר ונקי במידה סבירה. ישנם גם מקומות שהוא עשוי למשעי בצורה מוגזמת - כל פריט והמיקום והארגון שלו, לפי קריטריונים מסויימים חיצוניים ו/או פנימיים. את הפריטים האלה, רק מי שפותח ארונות ומגירות - רואה. כלומר - רק ילדיי ואנוכי.

 

[FOR THE LD]

האם אתה שופט אותי?

אתה שואל מדוע אני לוקה באוסידי?... זה בדיוק מה שאתה שואל. לא פחות ולא יותר. אני מבקשת שלא תשפוט אותי. זה מאוד "מאשים" מצידך. וכן, סדר זה לא הכל, אבל זהו בסיס ויסוד חשוב מעין כמותו בתחומי חיים שונים. גם לעבודה שלי הוא נכנס, כשאני מקנה אסטרטגיות למידה בתחום הבנת הנקרא וההבעה בכתב: "ארגנת - משמע הבנת!". סדר, ארגון ושיטתיות הם מפתחות חשובים לחיים.

 

[אבי 122]

אני לא שופט אותך וגם לא מאשים אותך- בדבר כל

שהוא

 

[FOR THE LD]

אז עכשיו אני רגועה.

 

[אבי 122]

אני שמח...

 

[אבי 122]

נדמה לי

שמטפל שעובד בשיטת סיביטי ומגיע לבית עשוי להיות יעיל יותר מתרופות במצב הנ"ל.

 

[אבי 122]

הכונה: יותר יעיל להתמודדות עם בעית אגרנות

וזה יכול להיות כתוספת לתרופות.

 

[FOR THE LD]

מניסיוני, עבודה עם איש מקצוע, שעוזר בשטח

מאוד יעילה. עבדתי עם מאמנת אישית - מומחית להפרעות קשב וריכוז, שמאוד קידמה אותי, אבל ברגע שכבר לא יכולתי להיפגש איתה, נתקעתי (קשיים בהתמדה). עד היום יש לי פרוייקט גמר שטרם הושלם, ואני ממש בסופו. ושוב - בזכותה הגעתי בפרוייקט הזה לנקודה שבה הגעתי. פעם בשבוע נפגשתי איתה, עם כל הניירת והחומרים, קבענו יעדים ומטרות ("שיעורי בית"), שאותם נדרשתי להציג בכל פגישה. מקווה להשלים את הפרוייקט הזה, אחרת אצטרך לחזור על כל לימודיי מחדש, וזה אחרי כל הבחינות שעברתי והעבודות שהגשתי. אז ברור לי שעבודה עם איש מקצוע צמוד, שיבוא אל ביתי ויעשה איתי את העבודה, או עבודה עם חברת סדר וארגון כמו " ד"ר סדר", שעלותה היא לפי מספר העובדים שהיא שולחת, לפי שעה (כבר ביררתי) - אין לי תקציב לזה, ואני די מתלבטת אם כדאי להיכנס להוצאה שהיא מעל ומעבר ליכולתי, אבל להרוויח שקט ושלווה שיאפשרו לי להתקדם ולהגדיל את הכנסותיי (מתן שיעורים פרטיים, לדוגמא וסיום הפרוייקט שיעלה את שכרי ויאפשר לי לעבוד במקום שאני אבחר לעבוד בו, ולא מחוסר ברירה במקום שמגביל את הכנסתי עד אל מתחת לקו העוני). בסופו של דבר, הכל נסוב סביב האגרנות הזאת, וסביב הצורך להביא את הבית הזה למצב שבו ננהל את החיים שלנו בנחת רוח וביעילות.

 

[FOR THE LD]

כן, וגם היום לא הלכתי לעבודה

בתי חולה מאוד, ובעוד זמן מה יש לה תור לרופא. ניצלתי קצת את הבוקר למיונים. אתמול נסעתי להום סנטר והבאתי עימי ארגזים של כתר פלסטיק. זה מאוד עוזר במיון, אבל יש כל כך הרבה מה לעשות, וכבר השתמשתי במחצית מן הארגזים. עלה במוחי לקחת חופשה מרוכזת מן העבודה, מטעמים נפשיים - אני בקריסה ממש. מאז הפעם האחרונה שלקחתי 4 ימי חופש מן העבודה, מאותן סיבות, חלפו יותר מ-10 שנים. הבעיה היא שגם עם חופש איני מסתדרת, אם אין מישהו שנמצא פה ועוזר לי להניע עצמי. אני פשוט נכנסת לדיכאונות כשאיני עובדת, ושלב כלשהו מסתכלת איך הזמן חולף לבלי שוב - מבלי שעשיתי משהו מועיל.