אונס וכאבים בגרון
שלום,
בבקשה לא לקדם בדפים הראשיים
אני בת 29 והמצב הוא כזה.
כבר מגיל 6-7 אני זוכרת שרציתי למות.
לאורך השנים סבלתי מדכאונות קשים, חרדות וכפייתיות. אני סבורה כי אני גם בעלת הפרעת אישיות גבולית אך זה לא אובחן.
כל חיי היה לי אישו עם הגרון:
כשהייתי צריכה להקיא הייתי נכנסת להיסטריה מטורפת.
לא הצלחתי לבלוע כדורים על גיל 18 וגם היום אני בולעת רק ע"י דחיפה לגרון.
הייתי יושבת שנים אצל פסיכולוגים ולא הייתי מחליפה איתם אפילו מילה כי כל פעם שרציתי לדבר הייתי מרגישה מחנק בגרון.
כשאני בדיכאון יש לי כאבי גרון, בעבר אפילו הקאתי מרוב דיכאון.
סבלתי מאלמות סלקטיבית כשהייתי ילדה.
עד לפני חצי שנה, כל פעם כשהייתי נעלבת, הייתי נאלמת ושוב היו תוקפים אותי כאבי גרון. (בחצי שנה האחרונה עברתי תהליך שבזכותו אני כבר לא נעלבת בקלות)
בנוסף, תמיד הייתה לי פתיחות מאוד גדולה בכל הקשור למין. בתחילת שנות ה-20 שלי הייתי שוכבת כמעט עם כל מי שרצה כי לא הייתי מסוגלת לדחות אותם (היה לי חשש שאפגע בהם וגם הייתי זקוקה נואשות לחום). למרות שאני בעלת תואר שני ועובדת בתחום, בעבר אף עסקתי בזנות וזה לא הפריע לי. היום אני כבר לא עושה את זה, כי זה לא כיף לי ואני יודעת שזה לא טוב, אבל לא מרגישה זעזוע לאור מה שעשיתי.
2 חברים טובים (שלא יודעים על הזנות, אבל יודעים על כל השאר) טוענים שאני נוהגת כמו מישהי שעברה אונס ואולי מדובר באונס אוראלי בגלל האישו שיש לי בגרון.
אני לא זוכרת שום דבר כזה, אבל גם לא יכולה להסביר בדרך אחרת את כל הדכאונות, משאלות המוות מגיל מאוד קטן והאישו המטורף שיש לי עם הגרון ועם כל הקטע של דיבור, כניסה לגרון (בליעת כדורים למשל) או הוצאה מהגרון (הקאה למשל).
האם ייתכן שבאמת הם צודקים וקרה משהו שהדחקתי בילדותי או שתיתכן אפשרות אחרת שעשויה להסביר את הבעיות שחוויתי.
תודה
שלום,
אני בת 29 והמצב הוא כזה.
כבר מגיל 6-7 אני זוכרת שרציתי למות.
לאורך השנים סבלתי מדכאונות קשים, חרדות וכפייתיות. אני סבורה כי אני גם בעלת הפרעת אישיות גבולית אך זה לא אובחן.
כל חיי היה לי אישו עם הגרון:
כשהייתי צריכה להקיא הייתי נכנסת להיסטריה מטורפת.
לא הצלחתי לבלוע כדורים על גיל 18 וגם היום אני בולעת רק ע"י דחיפה לגרון.
הייתי יושבת שנים אצל פסיכולוגים ולא הייתי מחליפה איתם אפילו מילה כי כל פעם שרציתי לדבר הייתי מרגישה מחנק בגרון.
כשאני בדיכאון יש לי כאבי גרון, בעבר אפילו הקאתי מרוב דיכאון.
סבלתי מאלמות סלקטיבית כשהייתי ילדה.
עד לפני חצי שנה, כל פעם כשהייתי נעלבת, הייתי נאלמת ושוב היו תוקפים אותי כאבי גרון. (בחצי שנה האחרונה עברתי תהליך שבזכותו אני כבר לא נעלבת בקלות)
בנוסף, תמיד הייתה לי פתיחות מאוד גדולה בכל הקשור למין. בתחילת שנות ה-20 שלי הייתי שוכבת כמעט עם כל מי שרצה כי לא הייתי מסוגלת לדחות אותם (היה לי חשש שאפגע בהם וגם הייתי זקוקה נואשות לחום). למרות שאני בעלת תואר שני ועובדת בתחום, בעבר אף עסקתי בזנות וזה לא הפריע לי. היום אני כבר לא עושה את זה, כי זה לא כיף לי ואני יודעת שזה לא טוב, אבל לא מרגישה זעזוע לאור מה שעשיתי.
2 חברים טובים (שלא יודעים על הזנות, אבל יודעים על כל השאר) טוענים שאני נוהגת כמו מישהי שעברה אונס ואולי מדובר באונס אוראלי בגלל האישו שיש לי בגרון.
אני לא זוכרת שום דבר כזה, אבל גם לא יכולה להסביר בדרך אחרת את כל הדכאונות, משאלות המוות מגיל מאוד קטן והאישו המטורף שיש לי עם הגרון ועם כל הקטע של דיבור, כניסה לגרון (בליעת כדורים למשל) או הוצאה מהגרון (הקאה למשל).
האם ייתכן שבאמת הם צודקים וקרה משהו שהדחקתי בילדותי או שתיתכן אפשרות אחרת שעשויה להסביר את הבעיות שחוויתי.
תודה
