אונס והאשמים
הקטע המסומן לקוח מעיתון סוף השבוע. קראתי אותו והוא ניער אותי לא מעט. זה לא שמישהו חידש לי משהו, אבל זו הצמרמורת שחזרה, אחרי שכמעט איבדתי אותה, בים של מעשי זוועה. ``עד עכשיו, אני מזה לא הייתי בעניין של ללכת לקרבי. גם כל החברים שלי מחפשים איך כאילו לשרת על יד הבית כדי לא לפספס מסיבות טראנס ביום חמישי... אין לי עניין לרדוף אחרי ילדים פלסטינים בכל מיני שטחי איי או בי וגם אבא שלי אמר לי: `נדב, עכשיו זה כבר לא כתם כמו פעם, לא להיות צנחן או טייס...` מצד שני, וזה אבא שלי עוד לא יודע, מתפתח אצלי גם צד אפל... כבר כמה פעמים יצא לי לתפוס איזו אשה בחדר מדרגות חשוך ולהדק אותה... בדר``כ הצלחתי לברוח לפני שהיא תזהה אותי... גם במועדונים אני ידוע כמתעלק שאין לו בעיה למשש נערה בחושך ואחר כך להגיד: `סליחה, חשבתי שאת חברה שלי`, וזה קצת מצחיק כי אני, אין לי חברה... והנה פתאום אני שומע שהאלוף יצחק הזה, גם הוא הייתה לו את הבעיה הזאת, בחורות התלוננו עליו, דפקו לו משפט שנמשך יותר משנה ובסוף הוציאו אותו בלי מאסר בפועל והבנאדם מסתובב חופשי רק בגלל שהוא היה קרבי... קראתי את כל החומר על האלוף יצחק, בחיים לא נצמדתי ככה לעיתון... היו לו נגדו, נגיד, ארבע תלונות? התלונה הראשונה נמחקה בגלל שהוא היה קרבי ונלחם בערבים, כולל אוטובוסים, התלונה השניה לא כל כך נחשבה כי בכל זאת הבנאדם היה בחווה הסינית, על התלונה השלישית אמרו השופטים: `אל תשכחו שהחשוד ביקר באופן מסודר משפחות שכולות`, על התלונה הרביעית אמרו: `אנחנו צריכים לזכור שמדובר במטריד שעונד את אות העוז`... ואז חשבתי לעצמי: נדב, אתה חייב ללכת לקרבי, נדב, תתנדב... אם כבר עכשיו אתה יודע שאתה הולך להציק ולהטריד נשים, כדאי שיהיה לך איזה רקורד צבאי... ואז, אם תופסים אותך מתעלק על מישהי אתה תצחק כמו האלוף יצחק... ואני יודע טוב מאוד שעם ההפרעה המסויימת הזאתי שיש לי, אם אני אהיה אפסנאי או בקריה ויתפסו אותי, אני אשב כל החיים...`` (יהונתן גפן) ******************************************************************** ילדים בני חמש עשרה ביצעו אונס קבוצתי בילדה בת 8, נהגת חדשה התעללה מינית בטרמפיסט אקראי, בני 13 ביצעו מעשי סדום בבת 11, פסיכולוג כפה עצמו על ילד- במסגרת `טיפול נפשי תרופתי`, מבוגרים שאונסים כאילו מדובר בשתיית פחית קולה - כל זה פשוט מטריף את דעתי. מישהו פה מפספס משהו. החברה הולכת ומתדרדרת ואף אחד לא נותן את הדעת והנערות מסתובבות ברחובות כאנטילופות במרחבי אפריקה הפתוחים, בטוחות שבהן הנמר לא ינעץ את שיניו. והסיפור חוזר על עצמו ככרונולוגיה מסוייטת שאין לה מוצא. מישהו אשם בכל המחזות האלו - או שזו מציאות שצריך להשלים איתה ? מה שלי ברור, לפני הכל, שהאחרון שאפשר להאשים אותו מאיזו סיבה שלא תהיה - הוא הנאנס או הנאנסת. הם לנצח יהיו הקורבן - ולא משנה מי אנס אותו/ה ומהן הנסיבות המקלות. בתי המשפט נוטים לרוב, לצערי הגדול, לגלות אמפתיה למצוקות האנס ולצרף למעשיו המתועבים את המונח - ``נסיבות מקלות``. אימא מופרעת, אבא מכה, ילדות עשוקה, רקורד צבאי עשיר כל כך- שרק הבושה הציבורית תהרוג את התוקף. כל כך מסכן עד שלא ברור בכלל מדוע הנאנסת לא פתחה את רגליה מרצון ואף לא הכינה לאנס קפה שלאחר האונס - ככה בשביל לגלות מעט אמפתיה למסכן הסובל. במקום שבתי המשפט יגלו יד חזקה מאוד במערכת הענישה וירחיקו אנס ל-15 שנים מן החברה, הם מגלים רחמנות משונה, כי בטח הוא נדחף לעשות זאת וכך הוא מוצא עצמו עם חצי שנה עבודות שירות, אם זה אונס ראשון, או מספר שנים מצומצם אם מדובר על אנס מועד. שלוש שנים שמתוכן הוא יזכה לשבת רק 2, ובמקרה של ``חוק דרעי`` הוא בכלל ישב 18 חודשים, הרבה פחות ממה שיקח לפצע הנפשי של הנאנס/ת להגליד, אם בכלל. תדמיינו לכם, אתם מגיעים לעיירה דמיונית ומגלים חנות פרוצה וכל תושבי העיירה בוזזים אותה. אתם מתפלאים על המוסר הנמוך עד שמישהו אומר לכם שהעונש על ביזה הוא יומיים בכלא העירוני - בסך הכל. חשבון פשוט מראה שויתור על המוסר במקרה זה שווה יומיים בכלא. לא סתם נאמר כי המוסר הוא ברומטר של העונש הניתן לאלה שלא הולכים לפיו; ולכן עונשים מגוחכים של עד שלוש שנים לאנסים הם לא אחרת מזילות האישה או הגבר בכלל וגופם בפרט, שלא לומר התרת גופם ומעשי האונס. בארה``ב כבר הבינו את זה לפני עשרות שנים. שם מבינים שכשאדם מסוים פוגע בשלוות הציבור, על הציבור לדון אותו. הוא יושב מול 12 אנשי חבר-המושבעים ושוטח בפניהם את ה``נסיבות המקלות`` שלו מול הנאנסת שצריכה להתנצל שהיא בכלל עברה במקום הלא נכון ובזמן הלא נכון, ואם היא לא היתה יוצאת מהבית - כל זה לא היה קורה. והם אלה שמחליטים והשופט רק שומר על הסדר. שם נשלחים האנסים, בדרך כלל, לתקופות מאסר שעד יום השחרור האנס כבר לא יוכל לחוות זיקפה וכך, בעצם, כבר לא יהווה סיכון לציבור. צריך להבין דבר נוסף, כליאתו של אנס או פושע מאחורי סורג ובריח לא נועד אך ורק לענישתו אלא בראש ובראשונה להרחקתו מהציבור מכיוון והוא מהווה סכנה. שנה, שנתיים או שלוש שנים בהן יושב האנס בכלא הישראלי ונהנה מפרויקט שיקום מיוחד שדומה יותר לבית הבראה מאשר לבית סוהר - לא יגרום לו לעשות סוויץ` בראש - וזה בהחלט יריקה בפנים של הקורבן. את תמשיכי לבכות בלילה, הוא יהנה מ``שיקום``. אני חושבת שהרשות השופטת בארץ איבדה את הרסן ואת הדעה הצלולה. אין שום נסיבות מקלות, אין קורבן שהזמין את האונס, אין בחורה שצריכה להענש על כי הלכה בבגדים חשופים, ואין שום סיבה שבעולם שאישה או גבר צריכים להיאנס. נקודה. אם הרשות השופטת מתקשה כל כך להתנער מהרגלי ענישה לקויים שנמשכים שנים ומהווים עוול נוראי לקורבנות חפים מפשע, אזי השרביט צריך לעבור לאחר. אולי אפילו רצוי שמישהו ברשות המחוקקת יתעורר ויעביר את השרביט למה שמכונה ``חבר מושבעים``. לא יזיק לנו לפעמים לקבל מעט אור מן הגויים.
הקטע המסומן לקוח מעיתון סוף השבוע. קראתי אותו והוא ניער אותי לא מעט. זה לא שמישהו חידש לי משהו, אבל זו הצמרמורת שחזרה, אחרי שכמעט איבדתי אותה, בים של מעשי זוועה. ``עד עכשיו, אני מזה לא הייתי בעניין של ללכת לקרבי. גם כל החברים שלי מחפשים איך כאילו לשרת על יד הבית כדי לא לפספס מסיבות טראנס ביום חמישי... אין לי עניין לרדוף אחרי ילדים פלסטינים בכל מיני שטחי איי או בי וגם אבא שלי אמר לי: `נדב, עכשיו זה כבר לא כתם כמו פעם, לא להיות צנחן או טייס...` מצד שני, וזה אבא שלי עוד לא יודע, מתפתח אצלי גם צד אפל... כבר כמה פעמים יצא לי לתפוס איזו אשה בחדר מדרגות חשוך ולהדק אותה... בדר``כ הצלחתי לברוח לפני שהיא תזהה אותי... גם במועדונים אני ידוע כמתעלק שאין לו בעיה למשש נערה בחושך ואחר כך להגיד: `סליחה, חשבתי שאת חברה שלי`, וזה קצת מצחיק כי אני, אין לי חברה... והנה פתאום אני שומע שהאלוף יצחק הזה, גם הוא הייתה לו את הבעיה הזאת, בחורות התלוננו עליו, דפקו לו משפט שנמשך יותר משנה ובסוף הוציאו אותו בלי מאסר בפועל והבנאדם מסתובב חופשי רק בגלל שהוא היה קרבי... קראתי את כל החומר על האלוף יצחק, בחיים לא נצמדתי ככה לעיתון... היו לו נגדו, נגיד, ארבע תלונות? התלונה הראשונה נמחקה בגלל שהוא היה קרבי ונלחם בערבים, כולל אוטובוסים, התלונה השניה לא כל כך נחשבה כי בכל זאת הבנאדם היה בחווה הסינית, על התלונה השלישית אמרו השופטים: `אל תשכחו שהחשוד ביקר באופן מסודר משפחות שכולות`, על התלונה הרביעית אמרו: `אנחנו צריכים לזכור שמדובר במטריד שעונד את אות העוז`... ואז חשבתי לעצמי: נדב, אתה חייב ללכת לקרבי, נדב, תתנדב... אם כבר עכשיו אתה יודע שאתה הולך להציק ולהטריד נשים, כדאי שיהיה לך איזה רקורד צבאי... ואז, אם תופסים אותך מתעלק על מישהי אתה תצחק כמו האלוף יצחק... ואני יודע טוב מאוד שעם ההפרעה המסויימת הזאתי שיש לי, אם אני אהיה אפסנאי או בקריה ויתפסו אותי, אני אשב כל החיים...`` (יהונתן גפן) ******************************************************************** ילדים בני חמש עשרה ביצעו אונס קבוצתי בילדה בת 8, נהגת חדשה התעללה מינית בטרמפיסט אקראי, בני 13 ביצעו מעשי סדום בבת 11, פסיכולוג כפה עצמו על ילד- במסגרת `טיפול נפשי תרופתי`, מבוגרים שאונסים כאילו מדובר בשתיית פחית קולה - כל זה פשוט מטריף את דעתי. מישהו פה מפספס משהו. החברה הולכת ומתדרדרת ואף אחד לא נותן את הדעת והנערות מסתובבות ברחובות כאנטילופות במרחבי אפריקה הפתוחים, בטוחות שבהן הנמר לא ינעץ את שיניו. והסיפור חוזר על עצמו ככרונולוגיה מסוייטת שאין לה מוצא. מישהו אשם בכל המחזות האלו - או שזו מציאות שצריך להשלים איתה ? מה שלי ברור, לפני הכל, שהאחרון שאפשר להאשים אותו מאיזו סיבה שלא תהיה - הוא הנאנס או הנאנסת. הם לנצח יהיו הקורבן - ולא משנה מי אנס אותו/ה ומהן הנסיבות המקלות. בתי המשפט נוטים לרוב, לצערי הגדול, לגלות אמפתיה למצוקות האנס ולצרף למעשיו המתועבים את המונח - ``נסיבות מקלות``. אימא מופרעת, אבא מכה, ילדות עשוקה, רקורד צבאי עשיר כל כך- שרק הבושה הציבורית תהרוג את התוקף. כל כך מסכן עד שלא ברור בכלל מדוע הנאנסת לא פתחה את רגליה מרצון ואף לא הכינה לאנס קפה שלאחר האונס - ככה בשביל לגלות מעט אמפתיה למסכן הסובל. במקום שבתי המשפט יגלו יד חזקה מאוד במערכת הענישה וירחיקו אנס ל-15 שנים מן החברה, הם מגלים רחמנות משונה, כי בטח הוא נדחף לעשות זאת וכך הוא מוצא עצמו עם חצי שנה עבודות שירות, אם זה אונס ראשון, או מספר שנים מצומצם אם מדובר על אנס מועד. שלוש שנים שמתוכן הוא יזכה לשבת רק 2, ובמקרה של ``חוק דרעי`` הוא בכלל ישב 18 חודשים, הרבה פחות ממה שיקח לפצע הנפשי של הנאנס/ת להגליד, אם בכלל. תדמיינו לכם, אתם מגיעים לעיירה דמיונית ומגלים חנות פרוצה וכל תושבי העיירה בוזזים אותה. אתם מתפלאים על המוסר הנמוך עד שמישהו אומר לכם שהעונש על ביזה הוא יומיים בכלא העירוני - בסך הכל. חשבון פשוט מראה שויתור על המוסר במקרה זה שווה יומיים בכלא. לא סתם נאמר כי המוסר הוא ברומטר של העונש הניתן לאלה שלא הולכים לפיו; ולכן עונשים מגוחכים של עד שלוש שנים לאנסים הם לא אחרת מזילות האישה או הגבר בכלל וגופם בפרט, שלא לומר התרת גופם ומעשי האונס. בארה``ב כבר הבינו את זה לפני עשרות שנים. שם מבינים שכשאדם מסוים פוגע בשלוות הציבור, על הציבור לדון אותו. הוא יושב מול 12 אנשי חבר-המושבעים ושוטח בפניהם את ה``נסיבות המקלות`` שלו מול הנאנסת שצריכה להתנצל שהיא בכלל עברה במקום הלא נכון ובזמן הלא נכון, ואם היא לא היתה יוצאת מהבית - כל זה לא היה קורה. והם אלה שמחליטים והשופט רק שומר על הסדר. שם נשלחים האנסים, בדרך כלל, לתקופות מאסר שעד יום השחרור האנס כבר לא יוכל לחוות זיקפה וכך, בעצם, כבר לא יהווה סיכון לציבור. צריך להבין דבר נוסף, כליאתו של אנס או פושע מאחורי סורג ובריח לא נועד אך ורק לענישתו אלא בראש ובראשונה להרחקתו מהציבור מכיוון והוא מהווה סכנה. שנה, שנתיים או שלוש שנים בהן יושב האנס בכלא הישראלי ונהנה מפרויקט שיקום מיוחד שדומה יותר לבית הבראה מאשר לבית סוהר - לא יגרום לו לעשות סוויץ` בראש - וזה בהחלט יריקה בפנים של הקורבן. את תמשיכי לבכות בלילה, הוא יהנה מ``שיקום``. אני חושבת שהרשות השופטת בארץ איבדה את הרסן ואת הדעה הצלולה. אין שום נסיבות מקלות, אין קורבן שהזמין את האונס, אין בחורה שצריכה להענש על כי הלכה בבגדים חשופים, ואין שום סיבה שבעולם שאישה או גבר צריכים להיאנס. נקודה. אם הרשות השופטת מתקשה כל כך להתנער מהרגלי ענישה לקויים שנמשכים שנים ומהווים עוול נוראי לקורבנות חפים מפשע, אזי השרביט צריך לעבור לאחר. אולי אפילו רצוי שמישהו ברשות המחוקקת יתעורר ויעביר את השרביט למה שמכונה ``חבר מושבעים``. לא יזיק לנו לפעמים לקבל מעט אור מן הגויים.