אומר לכם כך,

אומר לכם כך,

אני כשלעצמי, בהתבונני על חיי האישיים שלי, מציב רף "כיבוד אב ואם" גבוה - ואני ממש לא דוס - גם אם אנסה להשליך את הבלתי אפשרי על עצמי - משל הייתי בעל נטייה אחרת - שומה עלי - ובלב שלם - שהייתי יורה לעצמי כדור בראש - לו ידעתי מה רב הצער שעוטף את הוריי. זו דעתי בעניין. נכון, שוב נחזור לקלישאה - "אבל מה לנו אין חיים? אין לנו משיכה?" - נכון. הפתרונות לבורא עולם.
 
אתה מתעקש להביא לכאן קלישאות עבשות

מאוד מקוממת המחשבה שיש לך כאילו אם אדם הוא הומו, הוא אינו מכבד ופוגע בהוריו. אנחנו בשנת 2010. צא אתה והוריך ולימדו על הומוסקסואליות. עד עכשיו קראתי כאן הודעות שלך שמראות שאין לך מושג קלוש על הנושא. אתה והוריך צריכים להבין שאושרו של אחיך הוא החשוב כאן ואם טוב לו אז טוב לכם. נקודה. כל חשיבה אחרת שלך ושל הוריך היא בעיה שלכם ומצריכה טיפול עצמי. אין לגלגל שום דבר לפתחו של אחיך המסכן שחטאו היחיד הינו שנפל על משפחה מאמללת שכזאת ושאינה מכבדת את השונה.
 
מושג קלוש?

נכון - כשאני רואה את אימי בוכה בליילות ואת אבי חסר האונים מתבוססים בעצב - למי איכפת מהמושג! כמו שאמרתי - לו הדבר היה מתבקש הייתי משליך עצמי מגג של בנין. (זה היה גורם יותר נזק לכן ברור שלא) - אבל כן! הייתי מכריח את עצמי להתאהב בג'מוס היאור. אתה מדבר על אושרו של אחי שהוא החשוב כאן - ואם טוב לו אז טוב לנו - אולי הפוך?! מדוע נדמה לפעמים שההגיון פורח משכלכם..! מה קורה לכם?
 
אתה עובר כול גבול! תזהר מדבריך!

רבים וטובים כבר שלו יד בנפשם. אתה גורם כרגע לעוד אנשים לחשוב על אופציה זאת. תיזהר ידידי. שקול מילים לפני שיהיו פה הורים שישכלו את ילדיהם. ואם עולה בדעתך לענות לי משהו בסגנון "אבל ההורים כבר מתאבלים עליהם" אני מוכן לקחת אותך באופן אישי לדבר עם אמא שהבן שלה התאבד. תיזהר!!!!
 
אמך ואביך זקוקים לטיפול פסיכולוגי מקצועי

עד שהם יפסיקו לבכות ולהרגיש חסרי אונים, ויתחילו לשמוח בבנם המוכשר, האוהב שיכול להעניק להם אושר, רק אם הם ילמדו איך לקבל זאת ממנו.
 
כול כך חשוב לך כיבוד אב ואם?

מקום מגוריך קבעת על פי הוריך? שמות ילדך (אני לא יודע אם יש או יהיו בעז"ה) אתה קובע לפי רצון הוריך? מקום חינוך הילדים-אתה קובע? או שהוריך קובעים? אצל מי תעשו שבת-אתה קובע או הוריך קובעים לך? מצטער ידידי-אבל אתה לוקח פה את הערך שהוא באמת עצום וחשוב ככיבוד הורים-ומנפח אותו לממדים מפלצתיים. כמו שאתה לא מתכוון להתייעץ עם הוריך בכול דבר,כי ברוך ה' אלוקים חנן אותך בבינה,דעת ורצון חופשי-ככה גם כול אחד התחנך. משום מה הורי תמיד אומרים לי-שאם אני אלך בדרכי,ואברר אותה באמת ואמצא שאני מאושר ממנה ומאושר בחלקי, אז בא לציון גואל מבחינתם. האם להגשים רצון זה של הורי הוא לא כיבוד אב ואם? אז כן...נכון-צריך לנפץ בדרך את החלום שכולנו גדלנו עליו על גבר+אשה+כלב...החלום האידאלי... אבל אם היינו חיים בעולם אידאלי, כולנו היינו יפים,עשירים ומתים בגיל 120 אחרי שהגשמנו את כול יעדנו. מה לעשות-אלוקים לא עשה את העולם הזה ככה. סתם שתדע-בעניין לירות כדור בראש...הרבה כבר ניסו את הדרך הזאת. לצערי אי אפשר לדבר איתם כיום. במקרה הטוב הם מוגדרים כצמח...
 
יוצא לחופש - אנא צא מהסרט

טוב, אני לא ארד לדקויות ולהבחנות ביחס לכיבוד הורים. ובכל זאת, בחירת מקום מגוריי ושם ילדיי אינו המדד לכיבוד אב ואם לכל הדעות - (ההורים לא מתערבים בד"כ) - ככל שהדבר נוגע לחיי בני הזוג, על כל היבטיו, אין מקום להעמיד את הנושא בבחינה הזו. בוודאי שאנסה לרצות את כולם (כולל הורי אישתי) עד כמה שניתן, תוך התחשבות מלאה בצרכים הנתונים. כאן מדובר בסוגיה אחרת לגמרי שאת כותרתה ניתן לכנות: "סוף העולם". הבן - שהוא כל העולם - הנכס היקר ביותר להוריו - המושקע, המטופל, הנאהב, הרצוי, הכל יכול - מת.
 
מצטער ידידי-הסרט היחיד שרץ כאן-אלו הם דעותיך.

מי יתן ןיפקח אלוקים את עיניך לפני שיהיה מאוחר מידי. את דעותיך קשה לשנות כאן בעולם הוירטואלי. לכן אולי כדי שתבוא ותיפגש עם גורמים מוסמכים. הלואי והייתה לי גישה לאחיך ולעזור לו, להגיד לו שהוא לא לבד...מי יתן..
 
הריני להבהיר

למען הסר צל צילו של ספק - קל שבקלים - יובהר, יודגש ויואר באור זרקורים: חס וחלילה - לא היה באמור לעיל כדי לספק ו/או להניע ו/או לדרבן ו/או לשכנע ו/או להטיל ספק ו/או היסוס ו/או מחשבה ו/או דחיפה לגבי איזשהו רעיון מאבד חיים. מכאן אני חוזר על הדברים כהוויתם לבל יובנו שלא נכונה: אני כשלעצמי מעדיף (וזה נאמר כדימוי בלבד - על משל "טוב לו לאדם להשליך עצמו לכבשן האש ובל ילבין פני חברו") לעשות הכל - אבל הכל - ובלבד שלא לגרום צער חזק ואיום להורים. ובהקשר זה ציינתי את ג'מוס היאור כמושא אהבתי האופציונאלי.
 

yenergy

New member
צר לי עליך

אני חושב, שהורה שפוי ונורמלי רוצה בטובת ילדיו. מכאן בא האבל והכאב. ההורה "חושב" שעולמו של הילד חרב עליו כי הוא הומו. אם הילד מסוגל להתמודד עם זה ולקבל את עצמו ולהיו מאושר - ההורים צריכים גם להיות מאושרים. כי אם ההורה מתאבל על כבודו, ועל "מה יגידו השכנים" ואיפה הוא קובר את ההבושה - אז יש בעיה אצל ההורה ואז הילד לא מחוייב בעבוד הוריו. איך הגעתי למסקנה הזו? כיבוד הורים זה עד המקום של אי קיום מצוות. הומוסקסואל שאינו מודיע לאשתו שהוא כזה גונב את דעתה וזוהי עבירה חמורה. מצוות כיבוד הורים לעומת מצוות לאו של "לא תענה ברעך עד שקר" גובר הלאו. אני יכול להמשיך את הדיון, אבל, באמת, ההתממות הזו של צריך לעשות הכל בשביל כיבוד הורים היא ילדותית. אפילו הלכה העמידה גבולות. ולהתחתן או לחיות באומללות רק בגלל כיבוד הורים - הורה נורמלי לא יבחר. אני מבין את הכאב שנגרם להורים. אני מבין אותו היטב אבל זהו כאב אישי. כמו שנאמר פה - הורה (נורמלי, שפוי) יקבל ילד הומוסקסואל ויעדיף זאת על פני ילד מת.
 
עולם ההורים לא חרב עליהם, אלא השתנה

ואם הם אינם מסוגלים להתמודד עם שינוי, הם זקוקים לעזרה מקצועית.
 

yenergy

New member
זה ברור אבל לא כל כך רלוונטי

מה שלא יהיה ההורים יזדקקו לעזרה מקצועית. בין אם לשנות את צורת החשיבה שלהם ובין עם תמיכה. השאלה היא - האם אני כהומו דתי צריך לנסות ל "השתנות" או לא לחפש אהבה עם גבר רק כדי לא לגרום להורי סבל. התשובה של היהדות - בהלכה - היא חד משמעית. יש גבולות לכיבוד הורים. הורים אינם אלוהים. הגבול הוא ברגע שההורים מצפים ממך או שאתה חושב שהם מצפים ממך - לבצע עבירות. ללכת כנגד מצוותיו של הקב"ה. זו הלכה! הורה שאמר לילדו לחלל שבת - הילד לא חייב לחלל שבת! בקיצור. ההורים פה הם שיקול רוחב - זאת אומרת, כמה לספר, למי לספר, איך להתנהג בציבור - וגם זה בערבון מוגבל. בעומק - ברור שאין עניין לנסות לשנות את עצמך רק בגלל ההורים.
 
תשובה לגיי40

הוריי, 70 בקרוב, אינם זקוקים לפיכולוג. למעשה, הם יכולים להיות הפסיכולוג שלי ושלך. גישתך האנוכית, נטולת היגיון שאינה צופה פני עתיד, תוך שאתה רומס מוסכמות חברתיות, דרך ארץ, ואהבת הזולת - בבחינת "חביב עליך משלך" - קידוש ה-"אני". חשיבה ילדותית וחסרת אחריות. נקודה.
 
מרוב ססמאות...

לא רואים את התוכן שבהודעתך. והנקודה בסוף הודעתך, דווקא כן פותחת פתח לתשובה נחרצת מטעם רוב החברה השפוייה בעולם: אנשים בני 70 כן מתבקשים לשרותיהם של פסיכולוגים, במיוחד כשהם סובלים מדכאון ומצער. הפסיכולוגים מכירים היטב את תופעת הדכאון, והם מציעים פתרונות מצויינים. אני רחוק מלהיות אנוכי. אני מטפל ועוזר לבן זוגי שהוא גדול ממני בכמה שנים. מספק לו אהבה ותמיכה. אני מתנדב לעזור לאחרים השרויים בדכאון ובבלבול כשהם נוכחים שהם הומואים. אני אדם אחראי ובוגר גם בעבודה, גם בבית, גם כלפי ההורים שלי ושאר משפחתי. מוסכמות חברתיות אינן אבסולוטיות, הן משתנות מחברה לחברה והם רלוונטיות רק למקום ולזמן מסויים. מה אתה עושה בשביל אחיך? בשביל הזולת?
 

sahar85

New member
קלישאות נבובות. הודעה של ילד קטן.

אני חייב לציין שהדבר הראשון ששמתי לב זה שהכתיבה הגבוהה שלך והשפה היפה ממש לי מתחברים עם התוכן הקטנוני והעלוב שלך. (שלא לומר נבוב, חסר כל בסיס, נטול הגיון וחשיבה) אני לא יודע אם אתה נשוי או לא. באם אתה נשוי ואם לאו, אנא התייחס בהתאם לכתוב: היה ונניח שהוריך לא אוהבים את אשתך/אשתך לעתיד. אתה בכנות רוצה לומר שלא היית מתחתן עם אותה בחורה למרות אהבתכם הגדולה? אתה באמת ובתמים חושב שבבוא היום, שרצונות הוריך יתנגשו עם רצונותיך הדבר היחיד שתחשוב עליו זה "כיבוד אב ואם". האם לא תעלה במחשבתך השאלה "עד איפה הגבול?" יש לך מושג ולו קלוש ביותר איזה אומץ ויושר אמיתי יש לאחיך? יש לך איזשהו פירור של ידע מה עבר עליו ב 10/15 שנים האחרונות? ברור שבמקום שלך זה קל לקום ולהכריז "אבא ואמא קודמים". אבל צר לי יקירי, זה ממש לא נכון. אני בטוח שלאחיך לקח כמה שנים טובות עד שהוא קיבל את עצמו והשלים עם העובדה שהוא שונה. אני בטוח שהוא התייסר עד עמקי נשמתו ועבר המון תלאות כדי להגיע לאן שהוא הגיע. למה שאצלך או אצל הוריך זה יהיה שונה? אז אמא תבכה, ויכאב לה והיא שוב תבכה. אבל יבוא יום והיא תעשה את מה שאחיך עשה. היא תפקח עיניים ואז היא תבין שיש לה ילד, שבזכות אותו תהליך שעבר, הוא הפך לאדם הרבה הרבה יותר טוב ממה שהיה יכול להיות לולא אותה מיניות שונה. באמת שאין לי ממש כוח לכתוב עוד ולספר לך מה אתה עושה להוריך ועושה לאחיך, אני מקווה שתבין לבד. אבל טיפ קטן ממני: אם אתה באמת אוהב את ההורים שלך ומכבד אותם, תראה להם שאח שלך לא השתנה ואין צורך להתאבל על אף אחד. תראה להם מה הם גידלו בבית, לא רק ילדים אלא מסירות, אחווה משפחתית וקבלת האחר באשר הוא. תראה להם שהם לא טעו, ושזה לא משנה מה אחיך, מה שחשוב זה האושר שלו. זה מה שאתה צריך לעשות כדי לכבד את ההורים שלך (ואת אחיך), זה כיבוד הורים אמיתי. אז עזוב אותך מכל השטיקים והסיסמאות החלולות. אם אתה באמת רוצה עצה, קח את זאת! שלך, SR
 
אשיב לך SR,

אני חייב לציין, ולמען שלמות התמונה כולה, כי אני מכיר את מצבו של אחי לפניי ולפנים - את דעתו ואת גירסתו למצב הוא חושף בפורומים מצומצמים - לי ולאחי. SR, לקביעתך כי "אחי לא התשנה" אין בסיס - אדרבא - פני הדברים הם כך: אחי הולך לפסכיאטר על בסיס קבוע, תוך שילוב טיפול תרופתי אנטי דיכאוניות. אחי מצוי במצבי רוח משתנים. איים לא אחת להתאבד. מרוחק וחסר ישע אי שם בדירתו בת"א - נתון הוא לנפש שסוע - נודד בין חלומות לדיכאונות. מצטלם בפייסבוק עם לשון בחוץ (וסליחה) רוקד לו במסיבת גייז (קוקסינל?!) מחופש לאישה, בפה פעור משמחה, חשוף זרוע ומלא שמחה (?!) מאידך - אימי מקבלת אותו כמו גם שאר אחיי ואנוכי. ולו זו בלבד - הוא ממומן 70% ע"י הוריי וזאת כולל הטיפול הפסיכאטרי (400 ש"ח לפגישה - למעלה משנתיים - יש מחשבון למישהו?) ויודגש, הטיפול הפסכיאטרי אינו בא כדי לנסות להניעו, שמה תפקפקו כאילו אנו מחפשים דרכים להוציא אותו מנטייתו - לא ולא. הטיפול בא כתוצאה ממצב נפשי רע, תוך שהוא כופה עצמו אישפוז. תסביר לאמא, אדון SR, כשהיא רואה אותו באיזו דירת רקב תל אביבית... תסביר לאחיין שלי - כששואל את אביו (אחי): "למה הוא מתנשק עם גבר?!" (הוא מצולם בפייסבוק כאמור) ולשאלתך - שאלת השאלות אולי - תשובתי היא כן. לו היו הוריי מתנגדים בכל תוקף לאיזו אישה - אהבת אמת שלי - בלב שלם אומר כי אעשה את רצונם. שלא באפי נשמתי אלא בזכותם. אנסה, כמובן, ליישר קו ולבדוק אפשרויות לשיח. המצב כאן, SR, שונה כרחוק השמיים מן הארץ.
 
אז על המקרה של אחיך -אתה משליך על כולם?

כן אני מאמין שאתה פגוע וכואב. לראות את אחיך במצב נפשי לעיתים מאוד מעורער. אבל כפרה עליך..אתה לא יכול להשליך את מה שראו עינך על כולם. אתה לא יכול לבוא הנה ולהוציא את העצבים שלך ואת הכאב שלך ככה. כן כואב לך. כן כואב להוריך. אבל המצב שאתם מתמודדים איתו הוא מצב פרטי שלכם.נכון-זה לא אומר שאתם צריכים להתמודד לבד. לכן יש פסיכולוג,לכן יש את הפורום הזה,לכן יש עוד ועוד אירגונים. אבל לבוא לכאן ולנצל את הבמה הזאת ולתקוף את כולנו על זה שאנחנו מעיזים ללכת אחרי האהבה שלנו, ללכת אחרי האמת. להאשים אותנו בכך שאנחנו מאכזבי הורים,אגואיסטים וכו' וכו' היא רק מראה עד כמה בעצם אתה לא באמת מעוניין להקשיב לנו ואתה לא באמת מעוניין לנסות להבין. כי כול כך הרבה אנשים מכאן ענו לך-אבל אתה בשלך..אתה שוב תגיב ותגיד "שאנחנו לא ענינו לשאלותיך בצורה רצינית,ושאנחנו לא רציניים" אבל אתה ידידי-אתה הוא הלא רציני כאן. אז אנא ממך-כמו שכתוב בכניסה לשכונות החרדיות "כבד את אורחות חיינו והתנהג בהתאם" אני באמת מאחל לך מכול הלב-שהדברים יסתדרו עם אחיך, והוא יוכל להפסיק לצרוך תרופות אנטי דכאוניות. יש לי הרגשה שזה יקרה ביום שאתם תקבלו אותו באמת.
 

Nחמן

New member
תשובה לך ולישי (סהר)

לגבי נישואין, שזה דרך העולם, נאמר במפורש: "על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו...". מכאן, שאין חובה לשמוע בקול ההורים בבחירת אשה. לעניין מצוות כיבוד אב ואם עיין במפרשים ותמצא, שלא בזה המדובר. גם לגבי בחירת בן הזוג האידיאלי מאותו מין אין חובה של כיבוד אב ואם. השיקולים הם אחרים לגמרי. עם זאת אסור להתנתק מההורים וחייבים להסביר להם בדרך אנושית ומכובדת, שזו עמדתך, ושאתה מבקש לכבד את דעתך ולשמור על יחחסי משפחה טובים. אין זה בא להכשיר או לשלול נישואין חד-מיניים אלא לברר את הייחס כלפי המצווה. לגבי אחיך - עינינו הרואות, שהוא לא אדם בריא. לכן איש מאיתנו איננו רשאי לשפוט אותו אלא לברך אותו ולאחל לו רפואה שלמה.
 
ברור שאחיך סובל מבעיות נפשיות אחרות

היותו הומוסקסואל אינה הבעיה, אלא התקפי הדכאונות, והמרדנות שלו הן הבעיות. את התיקון שלו יש לעשות בחלקים המקולקלים- הדכאון והמרדנות, ולא בחלק שדוחה אותך אישית- ההומוסקסואליות שלו. לאחיין שלך אפשר להסביר בקלות, כפי שמסבירים למליוני ילדים אחרים: הדוד נמשך לגברים, זה מצוי בכל מקום, ואין מה לדאוג. יש לדאוג לכך שהדוד יצא מן הדכאון וישתלב בחברה הנורמאלית, המורכבת מ 95 אחוז סטרייטים וחמישה אחוז הומואים, בערך.. י
 
למעלה