אומרים ״לא״ לפעוט??

[גרגירישלי]

אומרים ״לא״ לפעוט??

אני מניחה שחלקכם למדתם חינוך, וחלקכם נגעתם בחינוך לגיל הרך,

הנני אמא לתינוק בן שנה וחצי, ולאחרונה נתקלתי בכל מיני אמרות לפיהן רצוי להימנע משימוש במילים ״לא״. ו״אסור״.

זה נכון? מדוע זה כך?
מישהו מכם יכול להפנות אותי למאמרים בנושא?

 

[כרמית אלון]

כן אומרים לא לפעוט בן שנה וחצי

היי גרגירישל.
שאלה מאתגרת שאלת ואני מניחה שהיא תזכה לקשת רחבה של תגובות, ביניהן גם כאלה שאכן יזהירו קשות מפני נזקים וטראומות שאמירת "לא" יכולה לגרום לפעוט

ככלל אני בדעה שמוטב לנסח היגדים חיוביים ולהתמקד בעידוד ההתנהגות הרצויה - גם עם ילדים וגם עם מבוגרים.
מדוע? משום שהעידוד, החיזוק והמיקוד בחיובי נותן לנו תחושה טובה, חוויית הצלחה ואנרגיה להמשיך ולהתאמץ. כשילד ממלא דף עבודה למשל אני במכוון מסמנת לו חייכן במטלה שביצע נכון ונמנעת מלסמן "שגיאות" (כפי שהרבה מורים נוהגים לעשות במבחנים). אינני מתעלמת מהשגיאות. אנחנו בודקים ומתקנים אותן יחד - אך הילד מקבל חיזוק חיובי על ההצלחה ולא חיזוק שלילי לטעות.

בה בעת נשמע לי בלתי אפשרי שלא לחשוף את הילד להוראות ברורות והחלטיות כמו "לא" או "אסור". העדר מוחלט של "לא" כמוהו כביטול חצי מהמשוואה: חיינו מורכבים גם מ - "עשה" וגם מ - "אל תעשה", וביטול ה"לא" מבטל למעשה את הגבול.
למשל, האם ניתן להימנע מ"אסור" כשילד רץ לכביש, מכניס חפץ לשקע חשמל או שותה חומר ניקוי? האם נאפשר לילד להשחית רכוש, להגיב באלימות או להתעלל בבעל חיים? אני מניחה שכל בר דעת יאמר - ודאי שלא.

בהקשר הזה אוסיף כמה מילים על גבולות מכיוון שהימנעות מ"לא" מעוררת בי אסוציאציה של העדר גבולות.
כדאי לזכור שגבולות נחוצים לילדים לא פחות משהם נחוצים לנו, ובמקרים רבים הם זקוקים להם אפילו יותר מאיתנו.
אני אוהבת להשוות את הגבול (ה"לא" וה"אסור") לסוג של קיר:
הקיר אמנם עוצר אותנו וממחיש את גבולות המרחב הפיזי, ועם זאת, הוא נותן לנו חופש לפעול בחלל. בשעת הצורך הקיר גם מאפשר לנו להישען עליו דווקא משום שהוא חזק, איתן ויציב. הוא תמיד נמצא שם באותו המקום.
כך גם הגבולות: ככל שהם ברורים, יציבים ועקביים הם מעניקים לנו מרחב רגשי וחופש להתפתח, ובשעות דחק כמוהם כמעקה ביטחון שניתן לסמוך ולהישען עליו.

שורה תחתונה: הרבה עידוד, חיזוקים חיוביים ומיקוד במאמץ + גבולות ברורים ועקביים מאפשרים לילד מרחב גדילה פתוח ובטוח.
בהצלחה,
כרמית.

 

[אירית אבן חן]

לכרמית

אהבתי את ההקבלה שלך לאמירת "לא" לקיר. נפלא בעיניי.

 

[כרמית אלון]

אירית. שמחה שאהבת את הדימוי.
זו האסוציאציה שעלתה לי בכל פעם שלמדתי עוד קצת על נושא הגבולות אצל ילדים ובמשך הרבה שנים עזרה לי להמחיש להורים ומחנכים את החשיבות של הגבול ועד כמה קשה לילדים שחסר להם גבול.

דימוי נוסף שפגשתי ואהבתי (די דומה לראשון) הוא מרפסת פתוחה בקוצה גבוהה שאין סביבה גדר / מעקה בטיחות.
שוב תודה, כרמית

 

[ליב איט]

כל מילה חקוקה בסלע!

 

[כרמית אלון]

ליב איט - תודה על הפרגון ואני שמחה לגלות שבסך הכל יש בינינו הסכמה על חשיבות הגבולות.
גרגירי שלי: כמו רוחלה גם אני אשמח לדעת איפה שמעת על הגישה של לא להגיד לא לפעוט ומה דעתך על התגובות שקבלת.
יום נפלא, כרמית

 

[גן רוחלה]

לשאלתך: כן ! אומרים "לא" גם לתינוק בן 6 ח'

המילים לא ואסור ובשום פנים ואופן ועוד כהנה אכהנה, הן מילים מתוך השפה שלנו שבאות ללמד אותנו את כללי החיים בחברה ובמקום בו אנו חיים והן אמורות להגן עלינו מפני הסכנות האורבות לנו.
כפי שאנחנו חושפים את העולל/ תינוק פעוט /ילד למגוון העשיר של הביטויים בשפתינו כך אנחנו מתריעים באמצעות מילים ואינטונציה בשילוב של שפת גוף על הדברים שעלולים במישרין או העקיפין לפגוע בו, כילד או כבוגר.
אשמח לדעת איפה קראת את הדברים שתיארת.

 

[WatchMeWatchYou]

איך מחנכים פעוט?

אם לא תאמרי "לא" - איך יבין שלא רצים לכביש?
אם לא תאמרי "לא" - איך יבין שלא יכול לעמוד באוטו תוך כדי נסיעה?
אם לא תאמרי "אסור" - איך ידע שאסור לטפס על החלון בקומה הרביעית בבניין?

הבנת את הרעיון, נכון?

דעתי היא שיש לומר "לא" כאשר יש בה צורך. מובן שהסבר מדוע לא צריך לבוא יחד עם המילה.
יש מספיק זמן ביום (אני מקווה) שבו את משחקת ונהנית ומקרינה אהבה לילדך, כך שלא כל היום את הולכת ואומרת לא. הכל במינון הנכון.
את יכולה לשנות את ניסוח הדברים, למשל: במקום להגיד לילד בזמן הארוחה "לא מכניסים את היד לכוס ומשחקים עם המים שבה" ולשאול "מה עושים עם הכוס?" - הוא כבר יבין בעצמו שצריך לשתות מהכוס וידו תצא משם. (לעומת מצב של סכנה שבו המילה "לא" הינה הכרחית).

ותזכרי תמיד: כאוס בא כשאין גבולות. גבולות הן בעצם מה מותר ומה אסור, וילדים אוהבים לבחון גבולות. כך שבעצם לא לומר את המילה לא\אסור אומר לא להציב גבולות.

 

[TheGreatNut]

איסורים הם אלמנט מאוד חשוב בחיים...

כמובן שאומרים לפעוט "לא" ו-"אסור".

מה שכן (תרתי משמע) מאוד חשוב ללוות "לא" במה "כן".

קל מאוד להגרר לשרשרת בלתי נגמרת של איסורים בעוד שלימוד אידיאלי בעיני הוא להגיד "לא" ולהשתדל ללוות אותו במה "כן".

לדוגמא, אסור לך לטפס על המטבח אבל אתה מוזמן לטפס על הספה / הפוף / המיטה / המתקנים בגינה וכו'...
אסור להרביץ למי שכואב לו אבל אתה יכול להרביץ לכרית / לפוף / לבעוט בכדור / לרוץ...
אסור לצעוק על אנשים אבל אתה יכול לצעוק על הבובה / הקיר / השמיים / העץ...

תמיד יש כמה אלטרנטיבות להציע.

ואני גם לא כל כך אוהב את המילה אסור.
לפעמים אפשר בכלל לפסוח עליה.

אפשר להגיד:

לא.... +

(אסור לך לטפס על המטבח אבל) אתה מוזמן לטפס על הספה / הפוף / המיטה וכו'...
(אסור להרביץ למי שכואב לו אבל) אתה יכול להרביץ לכרית / לפוף / לבעוט בכדור / לרוץ...
(אסור לצעוק על אנשים אבל) אתה יכול לצעוק על הבובה / הקיר / השמים / העץ...

רוצה שנעשה את זה ביחד?


פשוט תגידי ישר מה מותר. ואז זה ברור מאוד מה אסור.
וזה מאוד עוזר לעשות איתו ביחד את מה שמותר.


מבחינה תפקודית של האדם, אין לנו אפשרות לעבוד עם מה שלא.
נסי רגע לראות שמה שלא לא קיים. כלומר, אם אמרת לי מה לא, אני תלוי באוויר. אין לי מושג מה כן.
כשאני אדם בוגר אז כבר יש לי כלים ואני יכול לתרגם את זה באופן אוטומטי למה כן, אבל כשאני פעוט זה ממש לא בא לי בטבעיות.
צריך ללמוד את זה.

לכן, בחינוך אפקטיבי המינון של ה-"כן" גבוה בהרבה מהמינון של ה-"לא".

אנחנו עובדים עם חיוב הרבה יותר טוב משאנחנו עובדים עם שלילה.