אם יורשה לי...
אני חושבת - מאיך שאני רואה את זה בכולופן, שההבדל בין התפיסה שלך לשל אחרים היא לא אם המשחקים קיימים אלא מה מניע אותם. כלומר - מה שעושה התנהגות מסויימת "משחק" או סתם מגננה, הוא הכוונה בעיניי. הרבה אנשים באים עם ברקסים, עם מסיכות, עם האיטיות ככל שתהיה, ולא כולם עושים את זה כי קראו את ספר "הכללים" או כי החליטו שככה עדיף. יש אנשים שפשוט פועלים ככה כי זה מי שהם עם כל מה שעברו לפני אותו מפגש. כלומר - בעיניי מה שעושה התנהגות מסויימת למשחק אצל אחד או להתנהגות שגרתית אצל אחר - הוא הכוונה. אם התכוונתי להסתיר, להיות מרוחקת, לשמור על פאסון "כי ככה אמרו לי שצריך" או כי "ככה נראה לי נכון" או כי זה פשוט מה שאני מרגישה שצריך לעשות ונכון לי. מה שעושה התנהגות מסויימת ל"משחק" הוא אם את עושה משהו לא לגמרי אמיתי. לא בדיוק מה שהיית רוצה לעשות. מתוך כוונה להשיג משהו שאת חושבת שהתנהגות כזו תשיג. איטיות בחשיפת רגשות יכולה להיות פחד, ויכולה להיות משחק. תלוי מי נוהג בה