אומרים לי לא פעם...

[קצין וגנטלמן היחיד]

את דעתי את יודעת, ובכל זאת...

הגיע הזמן, ודווקא היום מתוך חוזק ולא מתוך חולשה לפתוח את דלתות הארון, ולאוורר..להוציא הכל החוצה... באותה מידה זה יכול להיות גם תיק גב כבד שאת נושאת.. תורידי אותו מעלייך.. פעם אחת... פעם אחת תעיזי לפתוח אותו לא יהיה קל להביט, להסתכל, להיזכר אבל אני בטוח שחלק גדול מהמטען תוכלי להשאיר מאחור. ואז ההמשך יהיה הרבה יותר קל..

 

[t o t a l]

חובה עלינו לספר ביציאת מיצרים

אמרו כבר שלנעול ולשכוח זה לטטא מתחת לשטיח ולהדחיק. אמרו. זה נכון. אבל זאת רק חצי תשובה. מבחינתי, לספר ולדבר זה להוציא ולהקיא. כשאני מספר [או כותב] אני מסביר. לא לאחרים. לעצמי. מסביר לעצמי שוב ושוב. מה היה שם בעצם. למה? למה באמת זה מה שהיה. מרגיש כאילו ניתן לי צ'אנס לתקן. לתקן את כל מה שמקולקל בי. וזאת מתנה בעיני. מתנה גדולה שלא הרבה זוכים לה. וגם אלו שזוכים לה מעדיפים לפעמים לא לממש אותה. מעדיפים לנעול. להדחיק. לטטא. אנשים נוטים לחזור על הטעויות שלהם. לבחור בני זוג דומים. לשחזר. אני לא רוצה שזה יקרה לי. והדרך להימנע מזה היא להבין. להיות מודע. ולזה אני שואף. ואי אפשר להגיע למודעות הזאת ע"י נעילה וטיטוא והדחקה. אמרו תרפיה? עבורי זה ממש כך. אני ממשיך ודש ומחטט והופך כל אבן. כי את הצ'אנס הזה אני לא אפספס. ועוד משהו... שיט זה עיניין יחסי. חלק גדול ממה שנראה לי שיט לפני שנתיים, נראה לי זניח היום. לא כזה מסריח כמו שנראה לי אז. יודעת למה? כי הקפדתי להריח אותו. עוד ועוד ועוד. עד שהבנתי את המרכיבים של השיט הזה. ובאותו רגע שהבנתי, באותו רגע הוא הפסיק להסריח. והרגע הזה הוא רגע ששווה הכל. רגע שמיימי. רגע אלוהי.

 

[יעלילה1]

אהבתי מה שכתבת.

גם אני מנסה ללכת בדרך הזו. אלא שלפעמים שואלת את עצמי כמה אפשר לתת אמון בעצמך? כי הנפש כל כך מורכבת, לכי תדעי מה את מחביאה מעצמך בדרכים מתוחכמות שגם לך זה לא יהיה ברור? אפילו תכתבי עד כלות. אבל מעבר לחשש הזה, אהבתי מה שכתבת. מעריכה את מה שכתבת על השיט, מכירה את זה. אבל גם מרגישה לפעמים.. יש שיט שהוא בלתי נסבל ותמיד יהיה בלתי נסבל, יש צלקות שתמיד אסחב איתן ויהיו פעמים, כמו שינויים במזג האויר או אירועים שיעוררו אותן, אולי כי הן צלקות פתוחות שלעולם לא ייסגרו. או שנדמה לי כך. ויש אמת, כנראה, גם אם לא מגיעים אליה, לפחות הדרך שעושים בחיפוש ערכה מספיק שווה כדי לעשות אותה. משפט מספר: לפי הקבלה, דווקא בחלל הפנוי יכולה להכנס אלוהות. אבל אני מרגישה שהייתי מוותרת הן על החלל הפנוי והן על האלוהות, ולו רק כדי לחיות חיים רגילים. ולגליה לא יודעת. לפעמים לספר ולשתף זה כל כך טוב, אבל לפעמים התגובות.. לא תמיד יגיבו לך כמו שהיית רוצה, לפעמים יפגעו, יטעו, לא יבינו.. לפעמים התגובות יהיו טובות ויקדמו, ולפעמים לא. כמו כל דבר בחיים. השאלה הבסיסית היא אם את רוצה? אם לך יש צורך? ודאי שיהיו כאלה שיגידו שזה נפלא וחשוב וטוב להם, אבל אולי לך לא, ואולי תנסי ותראי, לנסות (כמעט) תמיד זה טוב.

 

[t o t a l]

צודקת

כמובן שעדיף לקבל עזרה

 

[maof]

טוטל ידידי ../images/Emo72.gif

ביציאת מצרים אנחנו מספרים פעם בשנה כממגיע פסח ולא כל השנה. בנוסף לזה כשאני קורא ומספר את ההגדה, אני לא מדמיין את קליאופטרה כזוגתי, ולא מצפה למשה שיבוא ויפתור לי את החלום. למרות שעדין מחכה לפרות השמנות שיופיעו בחלומי

מעוף

 

[הנודניקית עם הקוקו]

משה../images/Emo35.gif

זה לא היה יוסף? משה זה ההוא מהאורנג'דה...מעופי...ת'בלבלת לך הכרונולוגיה של ההיסטורי

ועוד לא אמרתי כלום על קלאופטרה

 

[maof]

יווווווווווווווו ../images/Emo9.gif

איך ת'בלבלתי

טוטל אתה רואה מה קורה שחושבים על קליאופטרה

מעוף

 

[פברואר68]

total אני כתבתי תרפיה ואני מסכימה

עם כל מילה שכתבת כאן ....כי המודעות ובעיקבותיה התנהגות משופרת תגובתיות נבונה זה מה שיגרום לנו להצליח בזוגיות הבאה

 

[חיפוש ית]

לשמוע את מה שיודעים

יש באמירת הדברים בקול רם ערך מוסף. את פתאום שומעת את מה שאת יודעת. תנסי פעם, במקום בטוח, לאמר את הדברים. אחרי שתאמרי אותם מספר פעמים בקול רם, פתאום הם יראו לך אחרת. פתאום הדברים יהיו מוחשים יותר, והכי חשוב... אחרי שאמרת אותם מספיק פעמים, הם הוארו במספיק אור, אור שמבריח את הקושי מאפשר הבנה ומחזיר את הדברים לפרופורציות.

 

[יערית]

../images/Emo45.gif

 

[א ל י נור]

../images/Emo45.gif../images/Emo23.gif

 

[שושן פרא]

"במקום בטוח" ../images/Emo141.gif

המקום הבטוח הוא מה שעושה את ההבדל בין היפתחות שצומחים ממנה לבין היפתחות שנפגעים ממנה. בתשובה לשאלתך, גליה, לפני שאת מחליטה לפתוח, תבדקי אם המקום בטוח בשבילך.

 

[חיפוש ית]

../images/Emo45.gif

 

[יערית]

ולפעמים שוש

נדמה שכ"כ בטוח שם עד שמתגלה אחרת.יש פעמים שהבטוח הזה שאתה מדבר עליו מרגיש כך למין ההתחלה,מה קורה לזה כשזה מתערער?נפגעים בד"כ כשמגלים לאחר עשה אחרת.

 

[שושן פרא]

וכמה זמן נמשכת ההתחלה ? ../images/Emo141.gif

לוקח זמן להבדיל בין מקום בטוח באמת לבין מקום שרק מתחזה לכזה. וגם קצת תירגול לא מזיק.

 

[ציפיטפטת]

../images/Emo24.gif גליה יקרה

לבלוע הכל לבפנים ולשחק כאילו "הכל בסדר" או "הכל היסטוריה" אנחנו הרי לא באמת מאמינים בכך. שנים שתקתי ובלעתי וניסיתי לשדר "הכל אחלה" עד שכבר לא היה מקום יותר לאחסן שם.... והקאתי את נישמתי החוצה. זה היה אחד מהשניים או שאני מאשפזת את עצמי בכפייה או שפשוט פותחת את הפה ולא סותמת עד שמקיאה הכל החוצה. חטפתי מהלומות מילוליות אבל שמתי ז'... חטפתי השמצות אבל שמתי אחד יותר גדול... אנשים סביבי אלו דווקא שהכי הכי היו מקורבים אליי לא אהבו את מה ששמעו (מדובר כמובן בבני משפחה) - ומהם דווקא חטפתי במקום עידוד וחיבוק והבנה את המהלומה הכי הכי צורמת וכואבת... אבל מה... הנפש שלי היום הרבה יותר בריאה והרבה יותר נקייה מלפני ארבע שנים...

 

[shovalit35]

את יכולה לדבר על זה ...

עם אנשים שאת סומכת עליהם. עדיף לא לשמור בבטן וכן להוציא ולדבר על זה

 

[הנודניקית עם הקוקו]

אמרת "שכחתי"...

ולכל אחד ת'דרך האישית שלו להמשיך...כל עוד ממשיכים. אחד משתף ומספר להרבה... אחד מספר רק למי שמרגיש לו קרוב... אחד מספר רק לעצמו... אחד "קובר"... אני אישית לא מאמינה בשיכחה ע"י קבורה... לא זכרונות ולא בני אדם. אני...מדי פם מרעננת לעצמי... מאופו באתי ולאן הולכת. ולו רק כדי להזכיר לעצמי...פרופורציות

מה שמתאים לך...זה מה שיתאים לך...את תחליטי. קוקו לא חושבת במושגים של נכון או לא נכון לגבי אחרים.

 

[maof]

../images/Emo45.gif ../images/Emo25.gif

פשוט...פשוט...כל אחד חי את חייו לפי איך שניראה לו. חייה ותן לחיות

מעוף

 

[jesie12]

שנים שתקתי

שנים שמרתי בבטן עד שחטפתי אולקוס.