אומץ

[p019]

אומץ

אנשים סביבי, חברים, משפחה, חברים לעבודה ואפילו אנשים שלא מקירים אותו חושבים שזה שאני נחשפת בתקשורת זה אומץ.
אני אישית לא מרגישה אומץ. אני אפילו לרוב לא חושבת על זה בתור חשיפה.
OK, זה לא ממש מדויק, זו בהחלט חשיפה אבל אני לא חושבת על כך יותר מידי - אם זה נשמע הגיוני למישהו.
החלק שבאמת קשה לי זה לראות את עצמי בטלוויזה ולחייך כשמצלמים אותי לעיתון. את החלק הראשון פתרתי בכך שאני לא רואה את עצמי יותר, על החלק השני אני עדין עובדת.

השאלה שלי לכל האחרים שהתרעיינו בעבר - מה אתם/ן מרגישים לגבי זה.

 

[inbardaf]

לי זה קשה

בעיקר בגלל שזה מוביל תמיד לתחומים מאוד אינטימים.
אין לי בעיה שידעו שאני א-מינית. ירדתי מהעליית הגג ברגע שהגעתי לפורום וגיליתי מה זה.
רק חיכיתי לרגע הזה כל הזמן!

אבל כשמתחילים שאלות על תדירות יחסי המין ומה כן ומה לא והאם אני מאוננת - זה כבר משהו שקשה לי עם החשיפה שלו.
וכשאת אומרת מול מצלמת הטלוויזיה שאת א-מינית א-פורה ויש דברים שאת כן מרגישה, השאלות האלו תמיד מגיעות וגם אם אני לא עונה עליהן, 'זה שם'.
במקרה הזה הייתי מעדיפה להיות במצב שלך - פשוט בתולה.

וכשיש זוגיות זה אפילו גרוע יותר.
עכשיו כל מי שמכיר אותנו, באיזשהו מקום, נכנס לנו לחדר המיטות.
כי איך אתם מסתדרים?
זה נכון שאני יכולה לענות כמו שעניתי בתוכנית הבוקר: מסתדרים.
או לומר כמו בתוכנית שמצולמת עכשיו: מצאנו את נקודת האיזון / האמצע ביננו. שזה לא היה הולך עם כל גבר ועוד תיאורים כללים.
אבל זה עדיין מרגיש לי מאוד חשוף ולא נעים.

בכלל, את הצילומים הקודמים עוד עברתי איכשהו בסדר, אבל התוכנית הנוכחית עמוקה יותר ולכן חושפת יותר ואני מרגישה סוג של חוסר נוחות ופחד מהחשיפה הנוכחית.

מקווה שזה יעבור בשלום והתוצאה תהיה טובה.
יש בזה סוג של אומץ, למרות שאני לא מרגישה אומץ כשאני עושה את זה, אבל אני מבינה למה מתכוונים.

 

[שמבול]

אלה שאלות ש...

גם אדם מפורסם שרגיל לחשיפה אם מתחילים לשאול אותו שאלות כאלה הוא יגיד משהו כמו: "מה זה הצהוב הזה?" ולאיהיה לו נוח עם זה..
אז כמובן שפה הנושא מחייב קצת את השאלות אבל עדיין הקושי הוא עצום...

 

[hatzilonit]

חשבתי לכתוב למה זה "אומץ"

אבל זה אישי ושונה עבור כל אחד,
ולמה להכניס לך לראש חרדות שאין לך?

זה ממש הפתגם "ראש בריא למיטה חולה" ...

כי אובייקטיבית, חשיפה, במיוחד בדור הטכנולוגי שלנו, זה מאד נפוץ ולא "אסון"

יש מי שמעדיף להשאר מתחת לרדאר, יש מי שזה לא מפריע לו.

IMHO, חשיפה למען מטרה טובה (כמו העלאת מודעות) מוצדקת ומבורכת

ובגלל שלא כל אחד מוכן לקחת את זה על עצמו, שוב, תודה

 

[p019]

הירהורים נוספים על אומץ

אני יכולה להבין למה אנשים חושבים שזה אומץ.
החלק שלא ממש ברור לי הוא כמו שדפנה אמרה - זה לא מרגיש כמו אומץ.
כשאומרים לי שזה אמיץ אני מחפשת את החלק שבי שמרגיש אומץ ולא מוצאת אותו.

אחרי שיחה עם חבר הגענו למסקנה שאומץ זה להתגבר על פחד.
תקנו אותי אם אני תועה.
במקרה זה - אני מבינה למה אנשים חושבים שזה מפחיד להיחסף - וכמו שדפנה אמרה - זה בהחלט לפעמים לא הכי נעים בעולם - אבל הנקודה החשובה היא שאותי זה לא מפחיד.

אז האם עדין אפשר לקרוא לזה אומץ אם זה לא מפחיד אותי? האם יש משמעות למילה אומץ בתור - "רוב האנשים חושבים שזה מפחיד" או "אני (האדם שקורא למעשה אמיץ) חושב שזה מפחיד"?

 

[avi1283]

כן

את כמו האנשים שנכנסים לתוך בניין בוער ומצילים מלא אנשים, ואז אומרים "אני בכלל לא אמיץ/ה רק עשיתי את העבודה שלי"
רק שאצלך זה משהו הרבה יותר גרוע מבניין בוער - תכניות בוקר.

 

[Brombit]

 

[inbardaf]

הרגת אותי מצחוק!

ויש בזה משהו.
אני חושבת שכשאתה חדור מטרה, אתה לא מרגיש את הפחד הזה.
כמובן שמראש צריך להיות אדם שיש לו פחות בעיה עם הנושא.
(אני מאמינה שכבאים מפחדים מאש הרבה פחות מאדם ממוצע, גם אם זה עדיין מסוכן והם בסופו של יום מודעים לסכנה וחשים פחד)
בגדול, אין לי בעיה להיחשף, אני אדם יחסית מוחצן, אבל אני לא נוהגת לספר את הדברים החשובים ~באמת~, אז לכאורה אין כאן תחושה של פחד, אבל בסופו של דבר, יש בזה משהו שהוא לא פשוט ואני חווה אותו בעיקר כחשש מאיך זה יצטייר ומה יהיו התוצאות של זה.

אם כי אני מוכרחה להודות שלפני הצילומים הראשונים שלי לתוכנית הבוקר, הייתי לחוצה ~מאוד~!!!

 

[המבורגר76]

XD

 

[Brombit]

הייתי אומרת שזה לא נחשב

אומץ זה יחסית לאדם שעושה.

 

[yaron522]

להתראיין מצריך אומץ מסויים

אבל אחרי כמה רגעים..זה עובר ומתנהגים הכי טבעי

 

[queen helen]

אין לי אומץ לרדת מעליית הגג

אבל מצד שני התראיינתי פעמיים בעילום שם...
אני מסכימה עם מה שנאמר קודם - השאלות שאנשים מרשים לעצמם לשאול ממש חודרניות, ופשוט לא נעים לי לענות עליהן, כי או שאני אצטרך לשקר, או לחשוף דברים ממש אינטימיים שאני לא נוטה לשתף בהם אנשים מיניים אחרים.
בסופו של דבר, אין לי את ה~אומץ~ להתראיין שלא בעילום שם, ושיום אחרי זה כולם בעבודה ובמשפחה ידונו בהיסטוריה המינית והרגלי האוננות שלי.

 

[Brombit]

"אין תגובה" יכולה להיות תגובה לגיטימית?

 

[queen helen]

לא בראיון

ובכל מקרה אם אני נחשפת, זה יעורר באז רציני ומיותר מבחינתי.

 

[p019]

אצלי בעבודה מגיבים מעוד יפה

והפיתרון לשאלות אישיות מידי הוא לענות בכללי:
"יש א-מיניים שמאוננים"
"יש א-מיניים שמוכנים לקיים יחסי מין במערכת יחסים זוגית עם בן הזוג הוא מיני"
להוציא את עצמך מתוך זה.
פעם אחת בתוכנית שצילמו לא בחי המרעיינת התעקשה על אחת השאלות שאני יענה באופן אישי ועניתי שאני מעדיפה לא לענות אבל בצורה שאי אפשר יהיה להתעלל בזה בעריכה.
ידעתי שלא ישמעו את השאלות (הם אמרו לי ששומעים רק את התשובות) - אז אמרתי "אני מעדיפה לא לענות". אם הייתי מחניסה את המילה "מאוננת" לתוך התשובה הם היו יכולים להכניס את זה וזה לא היה נראה טוב שאני לא רוצה לענות - אבל איך שעניתי הם לא היו להשתמש בזה לרעה.
בראיון האחרון היה משהו שאמרתי שהעדפתי שלא יופיע - אז ביקשתי ממנה להוריד את זה והיא הסכימה.
זה דווקא לא היה משהו אישי אבל על אנשים אחרים ולא רציתי שמי מהם יקרא את הראיון וזה יפריע לו באיזו שהיא צורה.

 

[yaron522]

להישאר בעליית הגג ועדיין להעביר את המסר...

זה משהו לא פשוט בכלל

בראיון כזה, אפילו כשאת אנונימית, חוסר תשובה נתפס כסוג של התחמקות ואז המסר שרצינו להעביר נתקע.
את הולכת לראיון ע"מ להעביר משהו,להסביר,לשתף ואפילו אנונימית...ואת ממש לא חייבת "לצאת לאור" ולהיחשף בצורה שתאיר אותך עירומה מול הסביבה הקרובה.
לכן, אנונימיות היא מקום נחמד להיות בו אם אין את האומץ הזה

 

[queen helen]

לכן אני אונימית

ועדיין אני לא מחוייבת לאהוב את השאלות האלה, או להרגיש נינוחה כששואלים אותי אותן.

 

[yaron522]

אמרתי...אנונימיות נחמדה

ולא חייבים לאהוב מה שנשאלים אבל קשה להתחמק מהן בראיונות כאלה

 

[המבורגר76]

כנ"ל

 

[p019]

למי שמעוניין להתראיין אבל מפחד מהשאלות

פעם פרסמנו בפורום הנחיות לראיונות.
איך לענות על שאלות קשות, איך להצליח להתחמק משאלה בלי שיראה כאילו התחמקתן/ם.
איך להזיז את השיחה למקומות שאתן/ם מעוניינים להיות בהן.

אם יש כאן אנשים שמרגישים צורך אפשר לחפור את הפוסט או לחפש אותו בAVEN.
יש דורשים?