אין צד אחד שאשם בכל
ראשית, מאחל לך הרבה בריאות ובעיקר: חיים מאושרים ומלאים.
ולתוכן דבריך:
התפיסה שלי היא שיש מן הצדק בדבריך. כלומר, כל אחד יכול למצוא את עצמו ולעסוק ב-"שיטה טובה" (הכוונה בעיקר הינה לשיטה שהיא "אמנות לחימה" ולא "ספורט לחימה"), ומורה טוב, שבקי ברזי התורה בה הוא עוסק, ידע להתאים את התכנים (של השיטה) למוגבלויות ולייתרונות של כל תלמיד. מצד שני, אין ארוחות חינם! גם התלמיד מצידו נדרש להמון השקעה (וככל שמוגבלויותיו גדולות יותר, כך לצערי נדרשת השקעה, ובעיקר אורך-רוח, גדולה יותר).
והעיקר - כמו שאומרים המורים שלי - להתמיד ולהמשיך ללכת!
בהצלחה!