"הראש השנה שלי עולה על הכל"
"אמר, הראש השנה שלי עולה על הכל. והיה פלא אצלי, מחמת שהמקורבים אלי מאמינים לי, ולמה לא יזהרו כל האנשים המקורבים אלי שיהיו כולם על ראש השנה, איש לא יעדר, כי כל ענין שלי הוא רק ראש השנה. והזהיר לעשות כרוז שכל מי שסר למשמעתו ומקורב אליו יהיה על ראש השנה אצלו, לא יחסר איש. ומי שזוכה להיות על ראש השנה ראוי לו לשמוח מאד מאד. "אכלו מעדנים ושתו ממתקים כי חדות ה' היא מעוזכם" וזה נאמר על ראש השנה" (חיי מוהר"ן ת"ג) עוד בחיי רבי נחמן נהגו תלמידיו ו"המקורבים אליו" לשהות אצלו בימי ראש השנה, היה זה עיקר העקרונות של חסידות ברסלב, "הראש השנה של רבינו"... באשר זוהי מתנה אותה קיבל רבי נחמן מאת בורא העולם, תלמידו, רבי נתן מברסלב מבאר ענין זה בספרו ליקוטי הלכות, באמרו כי ראש השנה היא מתנה מאת השם יתברך לצדיק האמת, הגדול אף יותר מהכהן הגדול ביום הכיפורים (כפי שנאמר בגמרה: "יקרה היא מפנינים" מכהן גדול שנכנס לפני ולפנים) "כי כל אלו שזוכין... ונוסעים לצדיקים אמיתיים לראש השנה, כולם נקראים בשם צדיקים, על שם הצדיק שהם מקורבים אליו..." (ליקוטי הלכות, הלכות פקדון) בתפיסה הברסלבית הרואה ברבי נחמן את צדיק האמת – אשר העיד על עצמו "הראש השנה שלי היא חידוש גדול, והשם יתברך יודע שאין הדבר הזה בירושה מאבותי, רק השם יתברך נתן לי זאת במתנה שאני יודע מהו ראש השנה. לא מבעיא אתם כולכם בוודאי תלוים בראש השנה שלי, אלא כל העולם כולו תלוי בראש השנה שלי". (חיי מוהר"ן ת"ה) - נתפסת אף הנסיעה אליו (בחייו) ולקברו (לאחר פטירתו) כחובה רוחנית מוחלטת לכל הרוצה להכלל ב"אנשיו" של רבי נחמן ולזכות לתיקון הרוחני המובטח על ידו. השהות בראש השנה אצל רבי נחמן חשובה היתה בעיניו עד כדי שאמר "אם לישון אם שלא לישון, אם לאכול אם שלא לאכול, אם להתפלל אם שלא להתפלל (וכוונתו היא שלא להתפלל כראוי ולא ח"ו לא להתפלל כלל), אך ורק שתהיו אצלי בראש השנה, יהיה איך שיהיה!" (חיי מוהר"ן ת"ד). עיקר שיחותיו של רבי נחמן מענין גדולת השהות אצלו בראש השנה היתה בשנת חייו האחרונה. אז הפליג עד מאד בגודל חשיבות הענין ואמר אז "מה אומר לכם, אין דבר גדול מזה!" (חיי מוהר"ן ת"ו) ואם בחייו כך, לאחר הסתלקותו מה יהיה? על כך כותב תלמידו המוסמך רבי נתן: "וגם אז למדנו שרצונו חזק להיות אצלו באומן על ראש השנה תמיד לאחר הסתלקותו, ושאין דבר גדול מזה" (שם, שם). לימוד זה נתקבל אצל חסידי ברסלב לדורותיהם, בכל מקומות מושבותיהם, כי ציוויו של רבי נחמן לעלות לציונו בימי ראש השנה חל - ובכפל כפליים - אף לאחר פטירתו, ושראוי למסור על כך הכל. שנים חלפו וחסידי ברסלב עדיין עולים, אל המקום אליו כוספת נפשם, אל המקום בו הם רואים את תיקונם הרוחני, את תקוותם הרוחנית היחידה, "כי כל מגמתי וכל תשוקתי ותקותי היא רק להיות על ציון (רבינו) הקדוש הרבה פעמים..." כפי שהתבטא רבי נתן (עלים לתרופה שע"ח). "...וכן הדבר נוהג לעד עד היום הזה, כי מתאספים יחד כל מקורביו על ר"ה בשבירת מניעות עצומות לעיר אומן..." (עין זוכר - וארשה תרפ"ח - עמ' 20) בשנים ההם רואים אנו את הכיסופים לפתיחת השערים, בתפילות ובמכתבים שנכתבו ע"י חסידי ברסלב מחוץ לרוסיה, וכך כותב רבי יצחק ברייטר (ממנהיגי חסידי ברסלב בפולין) בתפילה שתיקן להתפלל על פתיחת שערי הציון: "...והוא יחד עדים נאמנים אשר גם אחר הסתלקותו כל מי שיבא על קברו הקדוש, ויאמר שם עשרה פרקי תהלים (עשרה פרקים מסוימים מספר תהלים אותם תיקן רבי נחמן לומר כ"תיקון כללי" – ה"ה) ...אשר הצדיק הזה הוציא הסוד הזה מתעלומות בשביל תיקון נפשות הנדחות... אזי אפילו אם גדלו ועצמו עוונותיו וחטאיו של האיש ההוא מאד מאד חס ושלום, יתאמץ וישתדל הצדיק הזה בכל כוחו להושיעו ולתקנו ולהוציאו מהשאול תחתיות ומתחתיו... ...והפליטה האחת הנשארת לנו, אחר הסתלקות רבינו הקדוש, הוא ציונו הקדוש בקדושת ארץ ישראל, אשר בכוחו לתקן ולהעלות הכל אליך, ובעוונותינו הרבים גם זה נטרף מאיתנו, טרוף טורף יוסף... וליוצא ולבא אין שלום דרכי ציון אבלות מבלי באי מועד. ועתה מאין יבא עזרינו, אנא נשפוך שיחנו... ועזרינו בזכותו וכוחו שיופתחו במהרה שערי ציון הנעולים, ופתח לנו שער בעת נעילת שער... ונזכה כולנו לבא שמה ברננה ולהשתטח על הציון הקדוש בתפילתנו... (שארית יצחק עמ' 168) "כל אנ"ש די בכל אתר ואתר צריכים להתקבץ יחד לראש השנה במקום אחד אשר יובחר ויוסכם ע"י כל אנ"ש, עד אשר נזכה ברחמי השם יתברך לבא לאומן בראש השנה, להשתטח על ציונו הקדוש בקרוב, אמן." (עין זוכר – תקנות והנהגות, י"ז). נוסיף ונבהיר נקודה נוספת: רבי נחמן הזהיר להביא לציונו אף ילדים, בפרט לפני היכנסם לגיל 7, והבטיח הבטחות רוחניות גדולות למי שיקיים את רצונו זה, ואמנם נהגו חסידי ברסלב להביא את ילדיהם לציון רבי נחמן לפני גיל 7, לבד מהחובה הכללית לבא לציונו שחלה אף עליהם כמו על החסידים המבוגרים. עולה ע-ל ה-כ-ל!!! במילים קצרות אלו - ואכן עם כל אריכותם עדיין קצר המצע עד למאד - באנו לנסות ולהעביר את החשיבות שמעניקים חסידי ברסלב לנסיעה לאומן, את החובה העצומה שמייחסים הם לנסיעה זו, כמצווה ממש, כחובתו של אדם, שהל כך בפירוש אמר רבינו "איש בל יעדר", "לא מבעיא אתם, אלא כל העולם כולו תלוי בראש השנה שלי". כהינדוף עשן תנדוף... (תהלים) חלפו ימים, ומסך הברזל החל קורס, בפתאומיות, בלא ששום גורם יצפה זאת מראש, התמוטט מסך הברזל והותיר אחריו מדינות שסועות וממוטטות, אך עצמאיות ודמוקרטיות. נפתחה הדרך... חסידי ברסלב שוב יוכלו לעלות לציון רבי נחמן. וחסידי ברסלב עולים, עולים בהמוניהם, עולים ושירה על שפתיהם, אל קודש הקדשים, אל הנהר המטהר, להטהר מטומאות השנה שחלפה, להכנס אל השנה החדשה כשהם נקיים, טהורים וזכים ואין כתם על נשמתם. והם עולים, כדי לקיים ציווי רבינו הק', כדי להשתתף בקיבוץ הק' שעל הציון הק', להרבות מנין הבתים ולקרב הגאולה, מעניקים נשמותיהם לרבנו הק' שיעשה עמם כרצונו ויקרבם לאביהם שבשמים. והם באים, "כי כל מגמתם וכל תשוקתם ותקותם הוא רק להיות על ציון הק' הרבה פעמים, אולי יזכו לפרש שיחתם..." כפי שהעיד רבי נתן על עצמו. מס' העולים גדל משנה לשנה, אלפים מאחינו בני ישראל, מכל זרם וחוג, מכל עדה וחצר עולים, נשפכים במין זרם שאינו נפסק לחצר הציון הק', אל אותן דלי"ת אמות המכילות כה הרבה, וקול בכי זך וצח, קול זעקה, אך לא צורמת, זעקה עריבה לאוזן, זעקת שוועה לבורא יתברך נשמעת, כי היכן אם לא שם, אצל הצדיק שהבטיח "מה לכם לדאוג מאחר שאני הולך לפניכם", היכן אם לא שם ישפכו ליבם... אלפים, משנה לשנה גדל הקיבוץ, משנה לשנה עולה מספר הזוכים להשתתף בו, לקרב את הגאולה, כי כה אמר רבי נתן "כל נסיעה ונסיעה של כל אחד ואחד, יהיה לה חלק בקץ הגאולה". והם עולים... מאלף איש בשנתו הראשונה של הקיבוץ, ללמעלה משנים עשר אלף בשנת תשס"ב. ובנתיב העולה בית ק-ל, עוד יהדהדו פסיעותיהם של אלפי אחינו, העולים אל קודש הקדשים פנימה, ועל פניהם חיוך, כי הם עולים, עולים ומתעלים... עדי יבא גואל. (מקורות עיקריים: חיי מוהר"ן, ליקוטי הלכות, 'עין זוכר', שארית יצחק, 'מבועי הנחל') .
