אומן, לא מה שחשבתם!

פנטון

New member
אומן, לא מה שחשבתם!

אומן, לא מה שחשבתם! דיווח מלא מחדרי החדרים באומן של מעלה, ראש השנה ה'תשס"ה א. מהחול אל הקודש ב. מופע העגילים - אירוע השנה, מדהים ומרגש, לעיני רבבות ג. שש שעות עם 'לוחמי' משמרת הקודש ד. כשקוטשמע מגיע לארצנו המושבתת א. מהחול אל הקודש כ"ג אלול תשס"ד אני צועד את אחרון צעדי של שנת תשס"ד ברחובות מאה שערים. אני ישנה ולבי ער, קולט אותיות מבולבלות מתוך הקירות המתקלפים המתחננות להתייחסות: סלקום מחזירה לך את כל הכסף; זול פה כארגון החסד הגדול במדינה מחלקת לך מתנות; פרסטר פשוט אינו מעוניין שתוריד את ה"ראש, השנה"; וה"צום" מתחנן שתקבל אותו ב"איזי". והנה, אופס... סוף סוף משו רציני. "עכשיו תביני למה בעלך חוזר הביתה מהכולל בדיוק בשעה שבע..." מסתבר, שמוצר חדש לעידון טעם הבשר פרץ זה עתה בדהרה לשוק המזון ו'ריצ'' שמו. נו, אין יותר פשוט מלפנות ישירות ל'אשת חיל' ולשכנעה "בשפה שלה": תשמעי גברת, בעלך מאד אוהב בשר, אמנם הוא גם אוהב ללמוד תורה, אבל אם תכיני את הבשר עם ריצ' תהיי בטוחה במאת האחוזים שבעלך יופיע בדיוק בשעה שבע, לא דקה אחרי. ברור, הוא מתגעגע לטעם המחודש של הבשר, שאיבד בזמן האחרון את טעמו. דף הגמ' בכולל אינו יכול ואינו מסוגל, לרוות צימאון כה אדיר לסיר הבשר. והנה, השעון מורה על מעבר משש לשבע, האברך היקר מפז טורק את הגמרא בפרצוף חברו ההמום, אץ רץ לעבר הריצ', הבשר והמעדן. לא האמנתי, שתוך כמה שעות, אתנתק מהחינוך המחודש לו זכו נשותינו דווקא בעידן הזה - ואהיה חלק בלתי נפרד מחוויה רוחנית מלאת שמחה, אושר ותקווה, חוויה כה ערכית. גם אם לא האמנתי, הנה, אני עומד ונושם חוויות שלא מעלמא הדין, כשכל דמות שנקרית בדרכי מהווה מודל לחיקוי במידת מה, שאת קרני אורה אוכל להזריח בלבי אני, אם רק אסתכל על זה בעין כנה ונכונה. מטלטל את שק עצמותיי לעבר הקומה השניה של בית הנתיבות בן גוריון, מנסה ל'חטוף' תפילת ערבית טרם יעלו רגלי על כבש המטוס. כבר בתפילתי זו, החלו דמויות ההוד למלא תפקיד חשוב בהשראת משמעות שונה, שונה לגמרי, על ראייתי את העולם. המניין המצומצם כלל, כרגיל בכגון דא, 10 דמויות שונות: חסידי, ליטאי, ספרדי, תימני, מרוקאי, ו...חילוני. החזן רק סיים את הקדיש האחרון, וכולם - כאילו תיאמו ביניהם - פוצחים בשירה אדירה; "אומן אומן ראש השנה..." באוזני הימנית אני שומע קול מוזר הבוקע מבין שפתיו של אחד המשתתפים, בנסיון כושל לחקות מנצח בכלי זמר, והנה, מזווית עני אני מזהה חסיד בא בימים, בגיל הגבורות, מחזיק בידיו פלסטיק שבימיו הטובים שימש צפצפה לטובת השוטרים בצמתי קייב העמוסים, ועתה ממלא תפקיד שונה בידי חסיד ברסלב וותיק, מלא וגדוש בתורה וחסידות. "זה מה שמשמח אותי.." הסביר לי תיכף כשפליאתי ניכרת היטב על פני "ממממ ראש השנה ממממ ראש השנה אמממ..." רק סיימו את המנגינה, והנה אורז הוא את 'הצפצפה' בקפידה, היישר אל כיסו השמאלי, כשארשת של שמחה חסידית נשפכת על פניו הזוהרות. המטוס, מיושן קמעא, מתמלא עד אפס מקום. על המשענת האמצעית מסכמים ביניהם הנוסעים שימוש ברוטציה: חצי שעה 'נוסע' פלוני ישים עליו את ידיו העייפות, ולאחריו ינסה אלמוני להיעזר בו בתנומתו הקלה לאגור כוחות מחודשים לקראת הרגע המיוחל. מרחוק אני מזהה מקום אחד ריק, את שלושת הכיסאות ממלאים אב ובן. מבט של קנאה מתתגנב בי. הנה אב ובנו הקטן והצמוק, יושבים להם בניחותא בשעה בו אני מנסה לנתב את עצמותי בין המ"מ הבודדים שמפרידים ביני לבין הכסא שלצדי. ניגשתי לבדוק את פשרו, וכבר למדתי פרק מוסר נוסף. ישב לו שם יהודי פשוט, עם בנו ה..אוטיסט. מתייגע לנקות את מה שבנו לכלך. ובפיו ממלמל פסוקי תהילים, בשמחה ורגיעה יוצאת מהכלל. התיישבתי לידו, רציתי להבין, איך, איך מתמודדים עם ילד כזה בחיי היום יום, ואיך לקח על עצמו את המשימה הקשה בהטסת בן מיוחד כזה בארץ לא זרועה. "אני רואה בילד הזה שיש מנהיג לבירה. הנשמה, אוי הנשמה, היא מיוחדת, היא יקרה, ואינני צריך להאמין בזה, אני רואה זאת בעיני בשר; כל אימת שהוא רואה ספר תורה הוא מתעלף במקום, כשהוא רואה סידור הוא מתחיל בדף הראשון ומסיים באחרון. ולא. הוא אינו מקבל חינוך דתי כלל, כך שזה גבוה יותר. הוא נשמה טהורה, זכה וצחה. מהפצרותיו הרבות להיות על ציון הקדוש באומן לא יכולתי להתעלם כלל, והנה, אני כאן אתו. שנים שאני נוסע לראש השנה, אך הפעם הוא לא ויתר, ואני התעקשתי לא לנסוע, כי ידוע ידעת שקשה הדרך מאד, ביום בהיר אחד קבלתי טלפון שזכיתי ב'כרטיס טיסה פלוס' חינם מ'עלית', במבצע 'עלית מעזבוז'' אז ידעתי שקוראים לי, ואם קוראים מי אנוכי שאתנגד... אשרינו שזכינו". אוי, זכרתי לך חסד נעורייך, לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה. ושוב נקטעה שיחתינו, הילד ליכלך שוב את בגדיו ואת הסביבה כולה, והאבא, בנאמנות ובמסירות, מנקה אחריו, כשפיו ממלמל פסוקי שירה. אצלי, זהו המופת של רביה"ק! (אגב, בפיו טענות קשות על כך שאין מסגרת חינוכית דתית הולמת לילד המיוחד, גם אחרי שהצגתי בפניו את פעלם של הארגונים החרדיים בתחום הילד המיוחד. "נו, הרי בדקתי את כל הנושא לעומק, איך לדתיים ולחרדים שום מסגרת איכותית מקבילה לזו החילונית, לילד המיוחד. וזה כואב לי מאד". שאלתיו אם הוא מתקשר עם בנו בעתידות ובגנוזות דרך מחשבים וכדו': "חס ושלום" - ענה בהחלטיות - אסור לילך 'בגדולות ובנפלאות ממני', רבינו היה נגד זה בתכלית")
 

פנטון

New member
מופע העגילים

ב. מופע העגילים יום א' ראש השנה תשס"ה האירוע המרכזי השנה, היה ללא ספק המחזה המדהים והמרגש, שנתפרה לו מעצמו ללא כל תכנון מוקדם, באתערותא דלעילא מוחשי מתמיד. וזכה לכינוי אחיד בין הרבבות: "מופע העגילים". היה זה בעת אמירת ה'תשליך', כשרבבות גדשו וסובבו את הנהר שעומד למרגלות הציון הקדוש, השירה האדירה בוקעת רקיעים, והנה חילוני צעיר מטפס על כתף חברו, ומושך את כל הקהל אחריו כשבידיו עגיל שהוריד זה עתה מאוזנו, הוא משתיק את הקהל, ומתחיל ברטט: 'שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד'. והקהל עונה אחריו. והנה הוא זורק את העגיל לנהר. הקהל אינו משאיר רגל אחת על הרצפה הבוצית, כל הרגליים באוויר. והוא ממשיך: 'ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך לעולם ועד' ועוד עגיל מורד היישר אל נחלי המים הזורמים. הנה זה מסיים, וחבירו מורם אל על, עשרות אלפי אנשים מסביב מחרחרים גרונם 'וטהר לבנו לעבדך באמת...' עוד עגיל ועוד עגיל מוצא את מקומות במצולות ימים. ככה עלו בזה אחר זה. לפתע עולה יהודי מבוגר, שחצה זה מכבר את גבול החמישים, ומשתיק את הקהל המולהב: כולם היטו אוזן למשמע מילים פשוטות, אך ערכם לא יסולא בפז, מילים שחדרו עמוק אל לב כל שומעם, והצליחו לסחוט דמעה רותחת מהמסובבים אותו. וכך אמר בהחזיקו את העגיל בידו: תשמעו רבותי, שתבינו, העגיל הזה שווה 1.500 ש"ח, יש בו יהלום יקר מאד, אני זורק אותו במסירות נפש.. לא צריך, רוצה להתקרב, להיטהר, להזדכך... והוא זרק אותו לנהר. היו שלא עמדו בזה. הייתי עד לפרץ עז של בכי ודמעות שבצבצו מכמה וכמה עיניים, בכי של התרגשות, דמעות של התפעלות שפרצו גבולות. מאות החלו להצטופף אל עבר האיש היקר הזה, גם אנוכי הקטן הורדתי את ראשי, שישים עלי את ידי, שיברך, שיאחל. ידעתי וגם הרגשתי שעל רגעים כאלה בדיוק חשב המשורר שחיבר את צמד המילים המייחלות: "תהא השעה הזאת שעת רחמים ועת רצון מלפניך" בלבי צעקתי לאיש הזה: "קורות חייך, כן, חייך שהיו רדודים, יהיו לדפים בספר הנפלאות של רבינו הקדוש, מדפיך, שהיו מוכתמים, תזדעק נצחיותה של הנבואה; מבין שיטיהם, הטבולים בדם המלחמה, יבצבצו זיקי האושר לו זכית; והעובר בין בתרי הספר יראה אף יראה שבאמת אין ייאוש, שגם אתה ניסית, נפלת ורצית, קמת והצלחת, מעדת והתעוררת, התגברת ונכשלת, נמחצת, ושוב קמת..." (מתוך 'אליך נפש יקרה' - קונטרס מהמם שי"ל השנה וחולק חינם באומן).
 

פנטון

New member
שש שעות עם פעילי משמרת הקודש

ג. 6 שעות עם 'לוחמי' משמרת הקודש כ"ח אלול תשס"ד - ליל 'זכור ברית' השנה, לראשונה, הופעל בידי המשה"ק (משמרת הקודש) מתחם מיוחד לקבלת פנים, שדרכו נשכרו חלק גדול מדירות המקומיים, לפי כל כללי הצניעות, כשהמטרה העיקרית והיחידה היא, לצמצם למינימום את המגע ההכרחי עם בעלות הדירות, כרצון אנ"ש, ובתנאי החוזה המיוחד שהונפק בידי המשה"ק, נקבעו, כתמיד, תנאים ברורים אודות איסור הנשים לבקר בדירה כל ימי השהות בדירה. ואכן, לפי מה ששמעתי מהרב צבי צוקר, יו"ר הארגון, המבצע הנדיר הזה אכן נשא פרי. רחוב פושקינה, הרחוב המרכזי בשכונת הציון הק', היה נקי כמעט כליל מנשים, וזה הורגש היטב, לעומת שנים עברו. "מעתה הוי אומר - כרגיל בפי אנ"ש - 'פה-שכינה' במקום 'פושקינה'. יבוא היום ושכונה זו יהיה כמאה שערים לכל דבר". דברי הרב צוקר. (שזכה, אגב, לאחד תחת דגלו את כל רבני ברסלב ללא יוצא מהכלל, דבר נדיר במחוזותינו). באחד מן הימים החלטתי אומר לעקוב מקרוב אחר 'משמרת הקודש', הארגון המופקד על צביון הצניעות בקיבוץ. הצטרפתי אל כמה מפעילי 'משמרת' בסיורם ועקבתי אחר פעולותיהם משך כמה שעות. לא את הכל ניתן להעלות על הכתב, אם כי ייאמר, שכמה פעולות מוצלחות כלפי המקומיים לפני החג, הם שטיהרו כמעט כליל את השטח, עד כדי כך ששמעתי מאחד מבכירי המתנדבים את ההכרזה המיוחלת מזה שנים: מיגרנו את הטומאה. הפעולות המיוחדות תוכננו היטב מראש בקפדנות, ואכן עשו פרי. השנה לא נרשמו אירועים מיוחדים בתחום. לארגון יש שיתוף פעולה הדוק עם המשטרה המקומית, כך שהיא עושה את דברו של הארגון בכל אשר תבקש, בהוראתו הישירה של מפקד הצ'רקאס אולייניק. כל חבר במשה"ק קיבל תעודת שוטר 'חסידיס'קה (פוליציי) מיליציא' המוחתמת בידו. תעודה זו נותנת סמכות כמעט מלאה של שוטר מן המנין, כך שבידי אנשי הארגון להורות על ביצוע מעצרים וכל הדרוש למען טוהר וצביון הקיבוץ. הפעילות ברובה סמויה, כשברשות כולם מכשיר קשר עם אוזניה, ואמצעי הגנה שונים. לארגון חברים סמויים רבים, יהודים וגויים. כמו כן מחלקת שינוע, אופנועים ורכבים, לפעולות מבצעיות. וכך, בלא הפעלת כוח, לא כלפי המקומיים, וק"ו לא כלפי השוהים באומן, אף אלה הפחות יר"ש ביניהם... פועלת משה"ק באומן, ובהצלחה מרובה. גם החילוניים מבין הנוסעים הבינו זאת היטב, כשהסבירו להם זאת בסבר פנים יפות, אבל מהאוזן הציצה אוזניה שב"כית. מבינים - גם הבודדים הגרועים יותר - שלמקום הזה צביון משלו, ובכל מקרה, לא כדאי להסתבך כאן עם החבר'ה.
 

פנטון

New member
הישראלים המקטרים...

ד. כשקוטשמע מגיע לארצנו המושבתת ה' תשרי תשס"ה יום ראשון סתווי, עונת מלפפונים תקשורתית, מהדורת חדשות משעממת ברובה, הקריין מתקרב לסיום המבזק, והנה נזכר הוא לדווח בקצרה: "נשיא אוקראינה, ולדימיר קוטשמע, מבקר בימים אלו בארץ, הוא אמור להיפגש עם שר התמ"ס ועם ראש עריית חיפה..." נו, גאווה ישראלית, מה לנו לעשות רעש מראש מדינה זניחה הצועדת אחורנית שנות דור, בה החלודה תופסת את מקומו של הברזל, והרקב את מקומו של העלה... ביקור בזק בעיר הבירה קייב מגלה עד כמה אנחנו, הישראלים, גאוותנים. במרוץ הקדמה, משיגה קייב את תל אביב מיום ליום. בשעה שמלון כינר בגולן כבש מזמן את חמשת כוכבי היופי, מלונות הפאר בקייב - המפוארים פי כמה וכמה מכל מלונות ארצינו הקטנטנה – עדיין מסתפקים בשלושה כוכבים בלבד. בשעה שבארץ גאים בחמשת רכבי יגוואר המאיישים את כל המדינה – בולעים מאות רכבים כאלו - ויקרים מהם בהרבה - אלפי קילומטרים בעיר הבירה קייב, כשזוהר ברק הפגושים תוצרת מרצדס מתנגש בברק מכסה הגלגלים של BMV ארבע על ארבע העומד לפניו בפקק האין סופי בשעות הלחץ בעיר. בשעה שבארץ עומדים בתור על שעת גלישה באינטרנט קפה – בקייב מחכים לך כמה עמדות של אינטרנט, כשאת כל אחת מהם מאיישות מאות מחשבים. ספרתי באחת מהם 180 מחשבים, יוקרתיים, מסכי איכות עם אוזניות רחבות לכל מחשב. במבט חיצוני נדמה שהפער בין האוכלוסיה העשירה לעניה בקייב עצום. די נפוץ לחזות בהומלס המחפש אחר פיסת לחם יבשה בפח שעומד לו בפינת הרחובות, מחזה שחזר על עצמו כמה פעמים בשעות המועטות שביקרתי בעיר. לא פלא, שזוג שוטרים החליט לפתע להעמיד מחסום כקילומטר לפני 'בוריספול' - שדה התעופה הלאומי של אוקראינה, כשרק תמורת 2 דולר ניתנת הרשות להמשיך עוד קילומטר לעבר היעד. מזלי התמזל עלי, ושרדתי את התופת תמורת דולר וחצי בלבד, בגריבנות, לאחר שיצאתי וצווחתי ככרוכיא: "דיס פוליציי מאפיא, מיי פאדער טלוויז'ן לונדון, היי קאל פאר יו, דיס פאליציי קיייב באנדיטא" לא הבנתם? לא נורא, גם אני לא. הם, כנראה, כן. את צליליו המתוקים של הניגון הברסלבי על המילים "כאייל תערוג על אפיקי מיים", מתנגן בערגה מפיו של הרה"ח ר' משה ביננשטוק, זכיתי לשמוע דקות ספורות לפני הגיעי לשדה התעופה בקייב, בוקע מתוך הרמקולים הצרודים וה'קרועים' של הלאדה המקרטעת, כשאת הטון נותן כרגיל הנהג האוקראיני, כשמפיו נודף ריח חריף של וודקה. הוא יודע גם לנגן את בברסלב בוער אש. את משמעות המילים, הוא לעולם לא יבין... הוא שר. הוא כנראה לא שמע על השביתה בארץ...
 
למעלה