אומן, לא מה שחשבתם!
אומן, לא מה שחשבתם! דיווח מלא מחדרי החדרים באומן של מעלה, ראש השנה ה'תשס"ה א. מהחול אל הקודש ב. מופע העגילים - אירוע השנה, מדהים ומרגש, לעיני רבבות ג. שש שעות עם 'לוחמי' משמרת הקודש ד. כשקוטשמע מגיע לארצנו המושבתת א. מהחול אל הקודש כ"ג אלול תשס"ד אני צועד את אחרון צעדי של שנת תשס"ד ברחובות מאה שערים. אני ישנה ולבי ער, קולט אותיות מבולבלות מתוך הקירות המתקלפים המתחננות להתייחסות: סלקום מחזירה לך את כל הכסף; זול פה כארגון החסד הגדול במדינה מחלקת לך מתנות; פרסטר פשוט אינו מעוניין שתוריד את ה"ראש, השנה"; וה"צום" מתחנן שתקבל אותו ב"איזי". והנה, אופס... סוף סוף משו רציני. "עכשיו תביני למה בעלך חוזר הביתה מהכולל בדיוק בשעה שבע..." מסתבר, שמוצר חדש לעידון טעם הבשר פרץ זה עתה בדהרה לשוק המזון ו'ריצ'' שמו. נו, אין יותר פשוט מלפנות ישירות ל'אשת חיל' ולשכנעה "בשפה שלה": תשמעי גברת, בעלך מאד אוהב בשר, אמנם הוא גם אוהב ללמוד תורה, אבל אם תכיני את הבשר עם ריצ' תהיי בטוחה במאת האחוזים שבעלך יופיע בדיוק בשעה שבע, לא דקה אחרי. ברור, הוא מתגעגע לטעם המחודש של הבשר, שאיבד בזמן האחרון את טעמו. דף הגמ' בכולל אינו יכול ואינו מסוגל, לרוות צימאון כה אדיר לסיר הבשר. והנה, השעון מורה על מעבר משש לשבע, האברך היקר מפז טורק את הגמרא בפרצוף חברו ההמום, אץ רץ לעבר הריצ', הבשר והמעדן. לא האמנתי, שתוך כמה שעות, אתנתק מהחינוך המחודש לו זכו נשותינו דווקא בעידן הזה - ואהיה חלק בלתי נפרד מחוויה רוחנית מלאת שמחה, אושר ותקווה, חוויה כה ערכית. גם אם לא האמנתי, הנה, אני עומד ונושם חוויות שלא מעלמא הדין, כשכל דמות שנקרית בדרכי מהווה מודל לחיקוי במידת מה, שאת קרני אורה אוכל להזריח בלבי אני, אם רק אסתכל על זה בעין כנה ונכונה. מטלטל את שק עצמותיי לעבר הקומה השניה של בית הנתיבות בן גוריון, מנסה ל'חטוף' תפילת ערבית טרם יעלו רגלי על כבש המטוס. כבר בתפילתי זו, החלו דמויות ההוד למלא תפקיד חשוב בהשראת משמעות שונה, שונה לגמרי, על ראייתי את העולם. המניין המצומצם כלל, כרגיל בכגון דא, 10 דמויות שונות: חסידי, ליטאי, ספרדי, תימני, מרוקאי, ו...חילוני. החזן רק סיים את הקדיש האחרון, וכולם - כאילו תיאמו ביניהם - פוצחים בשירה אדירה; "אומן אומן ראש השנה..." באוזני הימנית אני שומע קול מוזר הבוקע מבין שפתיו של אחד המשתתפים, בנסיון כושל לחקות מנצח בכלי זמר, והנה, מזווית עני אני מזהה חסיד בא בימים, בגיל הגבורות, מחזיק בידיו פלסטיק שבימיו הטובים שימש צפצפה לטובת השוטרים בצמתי קייב העמוסים, ועתה ממלא תפקיד שונה בידי חסיד ברסלב וותיק, מלא וגדוש בתורה וחסידות. "זה מה שמשמח אותי.." הסביר לי תיכף כשפליאתי ניכרת היטב על פני "ממממ ראש השנה ממממ ראש השנה אמממ..." רק סיימו את המנגינה, והנה אורז הוא את 'הצפצפה' בקפידה, היישר אל כיסו השמאלי, כשארשת של שמחה חסידית נשפכת על פניו הזוהרות. המטוס, מיושן קמעא, מתמלא עד אפס מקום. על המשענת האמצעית מסכמים ביניהם הנוסעים שימוש ברוטציה: חצי שעה 'נוסע' פלוני ישים עליו את ידיו העייפות, ולאחריו ינסה אלמוני להיעזר בו בתנומתו הקלה לאגור כוחות מחודשים לקראת הרגע המיוחל. מרחוק אני מזהה מקום אחד ריק, את שלושת הכיסאות ממלאים אב ובן. מבט של קנאה מתתגנב בי. הנה אב ובנו הקטן והצמוק, יושבים להם בניחותא בשעה בו אני מנסה לנתב את עצמותי בין המ"מ הבודדים שמפרידים ביני לבין הכסא שלצדי. ניגשתי לבדוק את פשרו, וכבר למדתי פרק מוסר נוסף. ישב לו שם יהודי פשוט, עם בנו ה..אוטיסט. מתייגע לנקות את מה שבנו לכלך. ובפיו ממלמל פסוקי תהילים, בשמחה ורגיעה יוצאת מהכלל. התיישבתי לידו, רציתי להבין, איך, איך מתמודדים עם ילד כזה בחיי היום יום, ואיך לקח על עצמו את המשימה הקשה בהטסת בן מיוחד כזה בארץ לא זרועה. "אני רואה בילד הזה שיש מנהיג לבירה. הנשמה, אוי הנשמה, היא מיוחדת, היא יקרה, ואינני צריך להאמין בזה, אני רואה זאת בעיני בשר; כל אימת שהוא רואה ספר תורה הוא מתעלף במקום, כשהוא רואה סידור הוא מתחיל בדף הראשון ומסיים באחרון. ולא. הוא אינו מקבל חינוך דתי כלל, כך שזה גבוה יותר. הוא נשמה טהורה, זכה וצחה. מהפצרותיו הרבות להיות על ציון הקדוש באומן לא יכולתי להתעלם כלל, והנה, אני כאן אתו. שנים שאני נוסע לראש השנה, אך הפעם הוא לא ויתר, ואני התעקשתי לא לנסוע, כי ידוע ידעת שקשה הדרך מאד, ביום בהיר אחד קבלתי טלפון שזכיתי ב'כרטיס טיסה פלוס' חינם מ'עלית', במבצע 'עלית מעזבוז'' אז ידעתי שקוראים לי, ואם קוראים מי אנוכי שאתנגד... אשרינו שזכינו". אוי, זכרתי לך חסד נעורייך, לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה. ושוב נקטעה שיחתינו, הילד ליכלך שוב את בגדיו ואת הסביבה כולה, והאבא, בנאמנות ובמסירות, מנקה אחריו, כשפיו ממלמל פסוקי שירה. אצלי, זהו המופת של רביה"ק! (אגב, בפיו טענות קשות על כך שאין מסגרת חינוכית דתית הולמת לילד המיוחד, גם אחרי שהצגתי בפניו את פעלם של הארגונים החרדיים בתחום הילד המיוחד. "נו, הרי בדקתי את כל הנושא לעומק, איך לדתיים ולחרדים שום מסגרת איכותית מקבילה לזו החילונית, לילד המיוחד. וזה כואב לי מאד". שאלתיו אם הוא מתקשר עם בנו בעתידות ובגנוזות דרך מחשבים וכדו': "חס ושלום" - ענה בהחלטיות - אסור לילך 'בגדולות ובנפלאות ממני', רבינו היה נגד זה בתכלית")
אומן, לא מה שחשבתם! דיווח מלא מחדרי החדרים באומן של מעלה, ראש השנה ה'תשס"ה א. מהחול אל הקודש ב. מופע העגילים - אירוע השנה, מדהים ומרגש, לעיני רבבות ג. שש שעות עם 'לוחמי' משמרת הקודש ד. כשקוטשמע מגיע לארצנו המושבתת א. מהחול אל הקודש כ"ג אלול תשס"ד אני צועד את אחרון צעדי של שנת תשס"ד ברחובות מאה שערים. אני ישנה ולבי ער, קולט אותיות מבולבלות מתוך הקירות המתקלפים המתחננות להתייחסות: סלקום מחזירה לך את כל הכסף; זול פה כארגון החסד הגדול במדינה מחלקת לך מתנות; פרסטר פשוט אינו מעוניין שתוריד את ה"ראש, השנה"; וה"צום" מתחנן שתקבל אותו ב"איזי". והנה, אופס... סוף סוף משו רציני. "עכשיו תביני למה בעלך חוזר הביתה מהכולל בדיוק בשעה שבע..." מסתבר, שמוצר חדש לעידון טעם הבשר פרץ זה עתה בדהרה לשוק המזון ו'ריצ'' שמו. נו, אין יותר פשוט מלפנות ישירות ל'אשת חיל' ולשכנעה "בשפה שלה": תשמעי גברת, בעלך מאד אוהב בשר, אמנם הוא גם אוהב ללמוד תורה, אבל אם תכיני את הבשר עם ריצ' תהיי בטוחה במאת האחוזים שבעלך יופיע בדיוק בשעה שבע, לא דקה אחרי. ברור, הוא מתגעגע לטעם המחודש של הבשר, שאיבד בזמן האחרון את טעמו. דף הגמ' בכולל אינו יכול ואינו מסוגל, לרוות צימאון כה אדיר לסיר הבשר. והנה, השעון מורה על מעבר משש לשבע, האברך היקר מפז טורק את הגמרא בפרצוף חברו ההמום, אץ רץ לעבר הריצ', הבשר והמעדן. לא האמנתי, שתוך כמה שעות, אתנתק מהחינוך המחודש לו זכו נשותינו דווקא בעידן הזה - ואהיה חלק בלתי נפרד מחוויה רוחנית מלאת שמחה, אושר ותקווה, חוויה כה ערכית. גם אם לא האמנתי, הנה, אני עומד ונושם חוויות שלא מעלמא הדין, כשכל דמות שנקרית בדרכי מהווה מודל לחיקוי במידת מה, שאת קרני אורה אוכל להזריח בלבי אני, אם רק אסתכל על זה בעין כנה ונכונה. מטלטל את שק עצמותיי לעבר הקומה השניה של בית הנתיבות בן גוריון, מנסה ל'חטוף' תפילת ערבית טרם יעלו רגלי על כבש המטוס. כבר בתפילתי זו, החלו דמויות ההוד למלא תפקיד חשוב בהשראת משמעות שונה, שונה לגמרי, על ראייתי את העולם. המניין המצומצם כלל, כרגיל בכגון דא, 10 דמויות שונות: חסידי, ליטאי, ספרדי, תימני, מרוקאי, ו...חילוני. החזן רק סיים את הקדיש האחרון, וכולם - כאילו תיאמו ביניהם - פוצחים בשירה אדירה; "אומן אומן ראש השנה..." באוזני הימנית אני שומע קול מוזר הבוקע מבין שפתיו של אחד המשתתפים, בנסיון כושל לחקות מנצח בכלי זמר, והנה, מזווית עני אני מזהה חסיד בא בימים, בגיל הגבורות, מחזיק בידיו פלסטיק שבימיו הטובים שימש צפצפה לטובת השוטרים בצמתי קייב העמוסים, ועתה ממלא תפקיד שונה בידי חסיד ברסלב וותיק, מלא וגדוש בתורה וחסידות. "זה מה שמשמח אותי.." הסביר לי תיכף כשפליאתי ניכרת היטב על פני "ממממ ראש השנה ממממ ראש השנה אמממ..." רק סיימו את המנגינה, והנה אורז הוא את 'הצפצפה' בקפידה, היישר אל כיסו השמאלי, כשארשת של שמחה חסידית נשפכת על פניו הזוהרות. המטוס, מיושן קמעא, מתמלא עד אפס מקום. על המשענת האמצעית מסכמים ביניהם הנוסעים שימוש ברוטציה: חצי שעה 'נוסע' פלוני ישים עליו את ידיו העייפות, ולאחריו ינסה אלמוני להיעזר בו בתנומתו הקלה לאגור כוחות מחודשים לקראת הרגע המיוחל. מרחוק אני מזהה מקום אחד ריק, את שלושת הכיסאות ממלאים אב ובן. מבט של קנאה מתתגנב בי. הנה אב ובנו הקטן והצמוק, יושבים להם בניחותא בשעה בו אני מנסה לנתב את עצמותי בין המ"מ הבודדים שמפרידים ביני לבין הכסא שלצדי. ניגשתי לבדוק את פשרו, וכבר למדתי פרק מוסר נוסף. ישב לו שם יהודי פשוט, עם בנו ה..אוטיסט. מתייגע לנקות את מה שבנו לכלך. ובפיו ממלמל פסוקי תהילים, בשמחה ורגיעה יוצאת מהכלל. התיישבתי לידו, רציתי להבין, איך, איך מתמודדים עם ילד כזה בחיי היום יום, ואיך לקח על עצמו את המשימה הקשה בהטסת בן מיוחד כזה בארץ לא זרועה. "אני רואה בילד הזה שיש מנהיג לבירה. הנשמה, אוי הנשמה, היא מיוחדת, היא יקרה, ואינני צריך להאמין בזה, אני רואה זאת בעיני בשר; כל אימת שהוא רואה ספר תורה הוא מתעלף במקום, כשהוא רואה סידור הוא מתחיל בדף הראשון ומסיים באחרון. ולא. הוא אינו מקבל חינוך דתי כלל, כך שזה גבוה יותר. הוא נשמה טהורה, זכה וצחה. מהפצרותיו הרבות להיות על ציון הקדוש באומן לא יכולתי להתעלם כלל, והנה, אני כאן אתו. שנים שאני נוסע לראש השנה, אך הפעם הוא לא ויתר, ואני התעקשתי לא לנסוע, כי ידוע ידעת שקשה הדרך מאד, ביום בהיר אחד קבלתי טלפון שזכיתי ב'כרטיס טיסה פלוס' חינם מ'עלית', במבצע 'עלית מעזבוז'' אז ידעתי שקוראים לי, ואם קוראים מי אנוכי שאתנגד... אשרינו שזכינו". אוי, זכרתי לך חסד נעורייך, לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה. ושוב נקטעה שיחתינו, הילד ליכלך שוב את בגדיו ואת הסביבה כולה, והאבא, בנאמנות ובמסירות, מנקה אחריו, כשפיו ממלמל פסוקי שירה. אצלי, זהו המופת של רביה"ק! (אגב, בפיו טענות קשות על כך שאין מסגרת חינוכית דתית הולמת לילד המיוחד, גם אחרי שהצגתי בפניו את פעלם של הארגונים החרדיים בתחום הילד המיוחד. "נו, הרי בדקתי את כל הנושא לעומק, איך לדתיים ולחרדים שום מסגרת איכותית מקבילה לזו החילונית, לילד המיוחד. וזה כואב לי מאד". שאלתיו אם הוא מתקשר עם בנו בעתידות ובגנוזות דרך מחשבים וכדו': "חס ושלום" - ענה בהחלטיות - אסור לילך 'בגדולות ובנפלאות ממני', רבינו היה נגד זה בתכלית")