אומגה 3?..

[חצאית סרוגה]

אומגה 3?..

אני בת 20 + תינוקת מקסימה.

מטופלת תרופתית מאז שאיבחנו אותי בכיתה ב'. (מומלץ בחום... )
לוקחת מינון מאוד נמוך של ריספרדל וציפרמיל.
אין לי היום כבר כמעט טיקים, אבל בלי הטיפול התרופתי אני עצבנית-טרור
ומתנהגת בצורה מאוד כעוסה ובלתי נסבלת. מנסה להדגיש לעצמי שזה לא באשמתי, שאני בן אדם טוב וערכי
ושאין פה עניין של אישיות בעייתית. לא תמיד מצליח. אבל כל מי שמכיר את הסיפור טוען שזה לא אשמתי ושזה לא
בעייה במידות.
יצא לי לעיין באתר של אומגה 3 גליל, אורנה וגיא בן צבי, הסיפורים האישיים שם שקראתי נשמעו קיטשיים, מוגזמים, אקסטרה רגש, בקיצור אמינים למחצה,
עם דגש על למחצה.
אך לא מצאתי ברשת מחקרים רציניים שאומרים אם נטילת אומגה שלוש יעילה כמו טיפול תרופתי...
יש למישהו אפשרות לתת לי קישור למאמר, אפשרי גם באנגלית, שחוקר את היעילות של אומגה 3 בטיפול בטורט?
נראה לי שזה קצת כמו כוסות רוח למת, אבל אולי...
הריספרדל מעייף אותי מאוד ואני חושבת שהוא גם הסיבה העיקרית לתיאבון מוגבר אצלי...
מצד שני, כבר קרוב ל10 שנים שאני לוקחת אותו, וזה ממש נס.
הציפרמיל גרם לכך שאחרי הלידה התינוקת הייתה מנוטרת כל הזמן כמעט בגלל חשש למום בלב כי לקחתי בזמן ההריון,(גורם מקצועי אמר לי שמותר..).
וזה מפחיד אותי... מה גם שלא נתנו לי להוציא אותה כמעט מהתינוקיה לחדר, האחיות היו בטוחות שאני חולת נפש ואחת מהן תיחקרה אותי בצורה מאוד חטטנית
ולא רלוונטית לטיפול בתינוקת...
אבל זה באמת ב"קטנה" לעומת החשש למום בלב.. אבל עדיין, הייתי שבוזה בגלל זה.
תובנות ?..
תודה.

 

[גובלינית]

שלום לך, חצאית סרוגה

קודם כל - חשוב לדעת, שגם היעילות של הטיפול התרופתי מוגבלת והינה ספציפית - כלומר, כל אדם מגיב אחרת לחומרים ו/או לתרופות בכל זמן נתון, כך שמאד קשה לתת תשובה החלטית על שאלות בתחום זה.

מעבר לכך,יכול להיות שהתופעות עליהן את מדווחת קשורות לטיפול התרופתי שאת נוטלת בימים אלו - לכן, הכתובת הראשונה המומלצת בעיני - היא רופא מומחה ובעל ניסיון בטיפול תרופתי בטוראט או בהפרעות דומות וקשורות.

במסגרת הפורום אסור לנו לפרסם שמות של רופאים, לכן - ניתן לקבל המלצה על רופאים מומחים דרך העמותה (טלפון 09-7408478, 03-9012956, אחרי 21:00)

לגבי אומגה 3 - לי באופן אישי לא ידוע על מחקרי מבוסס שמצביע על יעילות הטיפול בטוראט ו/או בטיקים.
לשמחתי, כיום מתנהל מחקר על ילדים בבי"ח איכילוב ואנו מחכים בסקרנות לממצאים.

המידע המחקרי העדכני שמוכר לי לגבי אומגה 3 הוא לגבי ילדים כמפורט:
א. מחקר שבוצע בארץ ע"י פרופ' אלן אפטר ואשר מצביע כי אומגה 3 יכולה להיות יעילה לטיפול בדיכאון.
ב. מחקר שבוצע בארץ ע"י ד"ר איריס מנור ופרופ' אבי וייצמן על מוצר של "טבע" (ZOOM), אשר מצביע על הקלה משמעותית במגוון מתסמיני הפרעות קשב וריכוז, בעיקר במדדים של אימפולסיביות והיפראקטיביות.

בהמשך לכך - עולה אפשרות, שנטילת אומגה 3 יכולה אולי לעזור לך בויסות הרגשי.
עם זאת - באיזה אופן לנטול את התוסף ואיך לשלבו יחד עם טיפול תרופתי - זו שאלה שמומלץ להפנותה לרופא מומחה או לתזונאי קליני.

מידע נוסף לגבי אומגה 3 וטוראט ניתן למצוא בשאלות הנפוצות של הפורום.
שימי לב, כי לאחר כניסה לשאלה - עליך להיכנס בצד שמאל למטה לקישור ששמו "להודעה המקורית" - ואז יפתח לך השירשור הרלוונטי
(לצערי, זו המגבלה של מערכת הפורומים ותודה לרועי שהפנה את תשומת לבנו לעניין...)

מעבר לכך - יכול להיות שמישהו מחברי הפורום יודע או מכיר מידע עדכני נוסף - כמובן, שכל מידע מבוסס יתקבל בברכה.

לסיכום - אני ממליצה להתייעץ עם הרופא המטפל אשר רשם לך את התרופות לגבי הטיפול בתופעות שאת מתארת, כמו גם לגבי טיפול משלים באמצעות אומגה 3.

שיהיה

 

[גובלינית]

הקישור למחקר של ד"ר איריס מנור ופרופ' וייצמן

http://www.child-development.org.il/השפעות-פוספטידילסרין.html

 

[חצאית סרוגה]

תודה רבה

תודה!!

כשהייתי קטנה מאוד, אמא שלי ניחמה אותי ואמרה לי שטורט עובר בגיל מבוגר ומחלימים ממנו.
אני מניחה שהיא סתם ניחמה אותי, כי לא מצאתי שום דבר שמאשר את זה.
אני לא אשאל את זה את הרופא שאני מגיעה אליו אחת לכמה שנים, כי אני יודעת שאני אצא מטומטמת.
אבל כאן אני יכולה לשאול אם יש בזה ולו רק מידה קטנה של אמת מסויימת...יש גיל נניח שזה כבר לא עובר לילדים?

בימים האחרונים אני נהיית מדוכדכת מכל פיפס ומרגישה נפשית לא טוב, ותכל'ס, יש לי הכל, בעל ותינוקת אהובים, משפחה תומכת מסביב
לא חסר לי כלום כלכלית, ולמרות שבאמת לא חסר לי כלום, אני מדוכדכת , לא כל היום... אבל זה קורה הרבה פעמים ביום...
השאלה שלי אם זה קשור לטורט הדיכדוך והעצבנות, או שזה האופי שלי ואני צריכה להשלים עם זה...?

מה הסיכוי לבת ללקות בטורט אם לאף אחד מהסבים שלה אין את התסמונת, ולא ידוע על אף אחד במשפחה המורחבת
גם לא כאלה שנפטרו, שיש לו טורט? הטיקים אצלי קלים מאוד וכמעט לא מורגשים. אבל מלווה בהפרעות קשב וריכוז ומיליון ואחת לקויות למידה,
בעצבנות, ocd שמתבטא במחשבות טורדניות והתפרצויות זעם ודיכדוך שאני לא יודעת אם זו אני ה"פסיכית" או הטורט.
אני מרגישה אגואיסטית שהבאתי לעולם תינוקת בזמן שיכול להיות שאגרום לה לכל כך הרבה קשיים.
מצד שני, אני אדם נורמלי לחלוטין, והאמהות זה משהו כל כך חשוב לי, שבחיים לא הייתי מסוגלת לחשוב אפילו שאני מוותרת עליו.
על הרעיון של משפחה ברוכת ילדים ויתרתי כבר מזמן ובעצב, בעלי עדיין חי בסרט שזה יקרה למרות שאני מסבירה לו שזה בלתי אפשרי.
שאלתי את זה פסיכיאטר ושאלתי גנטיקאי, כל אחד אמר לי משהו שונה בתכלית. הפסיכיאטר אמר 1 ל3, והגנטיקאי אמר שמשמעותית פחות,
כי במשפחה המורחבת אין שום זכר לזה, כל שכן במשפחה הגרעינית.
למישהו יש מושג?
אני מאוד מוטרדת מהמחשבה של לגדל כמה ילדים עם טורט, ואני לי מושג איך לתכנן את הילודה... כי טורט זה לא משהו שקורה כשהילד בן 3-4. אלא בגיל 5 ומעלה...לי זה קרה בגיל שמונה... לאחרים גם בגיל 10 ואחרי..
ופתאום לגלות שלילד היותר גדול יש טורט כשיש ילד או שניים קטנים אחריו זה משהו שאני לא אוכל להתמודד איתו.
מצד שלישי, אני לא רוצה לחכות 10 שנים עד שאלד עוד פעם...
אמא שלי אמרה לי שהסיבה העיקרית שהיא ואבא שלי יכלה לטפל בי היטב זה שאני הקטנה בבית מתוך 2 בלבד ולא היה להם ילדים קטנים לרוץ אחריהם אז הם יכלו להשקיע בי
וההשקעה שלה זה מה שגרם לי בתכלס להצליח ולממש את היכולות שלי.
וזה לקח להם הרבה כוחות, זמן ובמשאבים כל ההשקעה הזאת.
אני לא רוצה שלא תהיה לי האפשרות להשקיע את המקסימום בו אם יהיה לי ילד עם טורט.
אני בוכה כשאני רואה משפחות שהילדים מגדלים את עצמם וחלק הולכים בדרך לאיבוד. (בלשון עדינה).
ללדת זה מאד קל...ראיתי כמה עם IQ של גורילה שעשו את זה 16 פעם והילדים גם גדלו בהתאם.
לפתח את הילד ולהוציא ממנו את מירב הכישורים שטמונים בו זה הרבה יותר קשה, במיוחד במקרה של מגבלות רפואיות.
נעשו מחקרים על האפשרות לדעת אם הילד יפתח טורט לפני שזה קורה בפועל?
סליחה על החפירה.. הייתי חייבת להוציא את זה.

אני יודעת שזה לא פורום תמיכה, איתכם הסליחה, לא חובה להגיב על הדברים ה"רגשיים" שכתבתי אם מפריע למישהו
שהפכתי את זה לפורום תמיכה.
תודה.

 

[אלמונית פלונית1]

היי חצאית ברוכה הבאה לבית החם

כאן בפירוש תוכלי לקבל תמיכה אם בשיתוף, כתף להשען ולבכות ובעיקר הכלה כולנו מבינים לליבך ובקיצור הטוראט לא זר לנו.

ראשית המון מזל טוב אמאלה צעירה. מסכימה מאוד עם גובלינית שאת צריכה ללכת להתייעץ עם רופא בנוגע לכדורים ולהרגשתך הכללית שלא עושה לך טוב כרגע ואני מדגישה כרגע מכיוון שזה בר שינוי . אל תשכחי שרק ילדת יש כל מיני שינויים הורמונלים גם בהריון בלידה שיכולים להמשך גם לאורך תקופה ולכן יכול להיות שזה "מתנגש" עם טיפול תרופתי שאת מקבלת לטוראט מעבר לעובדה חשוב שתבדקי אם לא חסר לך ברזל ,ויטמין B12 חוסרים בויטמינים מחלישים גורמים לעצבנות יתר עייפות ועוד. לגבי המחשבות שלך מעבר למה שמניתי אל תשכחי שאת גם נמצאת יותר בבית ופתאום יש זמן לאותן מחשבות להכנס לראש ולכן מציעה בחום שתקחי לך פסק זמן ותצאי לשאוף אויר ולעשות משהו כיפי עבורך בשביל לשנות אוירה.

לגבי מחשבות אם גם לילדתך זה יהיה היא כל כך קטנה שאי אפשר לדעת ולמה להעסיק את הראש בדאגות כרגע תהני ממנה כל הזמן ובבוא העת תדעי איך לנהוג כי יש לך המון נסיון.

ובאמת אל תדאגי זו רק תקופה והיא בר חלוף רק סבלנות יקירתי וזה כבר יהיה מאחוריך

שבת שלום ומבורך

 

[גובלינית]

הי חצאית! את במקום הנכון כי אנחנו קודם כל

פורום תמיכה.
ואת ממש לא חופרת... השאלות שאת מעלה הן שאלות קיומיות מתבקשות לנוכח החוויה המתמשכת שלך עם טוראט.

בהמשך - אנסה לתת תשובות לשאלות האינפורמטיביות - אבל אני חייבת לצאת מייד לעבודה עם קבוצת הורים לילדים עם טוראט.

גם אני כמו "אלמונימית" מאמינה שמה שאת מתארת יכול להיות קשור למצב ההורמונלי המיוחד שאת נמצאת בו.
מקווה שבינתיים איפשרנו קצת שחרור ופרופורציות...

יום טוב ותיהני מהתינוקת!

 

[גובלינית]

וניסיון לעשות סדר בהמשך לשאלותיך...

"האם יש גיל נניח שזה כבר לא עובר לילדים?"
תסמונת טוראט היא מצב בריאותי כרוני, כלומר היא נמשכת לאורך כל החיים.
על פי המחקרים העדכניים ידוע בודאות, כי מדובר בתסמונת שעוברת באופן גנטי במשפחות, אך אין זה אומר שהיא תתבטא באופן זהה. כלומר, יכול להיות שלהורה יהיו סימפטומים מסויימים של טוראט (למשל, טיקים בולטים), בעוד שאצל הילד מה שהכי יפריע זו הפרעת קשב וריכוז או OCD.
יש מחקרים שמצביעים על שיפור רב ב- 2/3 מהמקרים של טוראט. עם זאת, השיפור ניכר בעיקר באופן חיצוני, אך מי שחי עם טוראט ממשיך להתמודד את המחשבות והתחושות הפנימיות כל החיים - בדיוק כפי שאת מתארת בדבריך.
חשוב לציין גם, כי 1/3 מהמקרים בהם ניתן להבחין בשיפור משמעותי, קשורים לקבלה של הטיקים והתנהגויות בגיל הילדות מצד הסביבה הקרובה, ובעיקר מצד הילד והוריו.
עם זאת, חשוב לזכור שההורים לא מסוגלים לנטרל באופן מוחלט תגובות חריגות של הסביבה לטיקים בולטים - ולכן יש לקחת גם את הנתון הזה בעירבון מוגבל.
כלומר - במקרים בהם ילד חווה חוסר קבלה בבית הספר או מצד חברים, שכנים וקרובים אחרים.

האם הדכדוך והעצבנות שלך קשורים לטורט?
כפי שצויין קודם בתגובות שלי ושל אלמונימית - שווה לבדוק את זה מול הרופא המטפל שלך. קודם כל - מול רופא המשפחה, אשר יש לו ראיה כוללת ומלאה על מצבך הרפואי.
במאמר מוסגר - יש כל מיני שיטות של מודעות עצמית (חלקן שיטות פסיכולוגיות), אשר עשויות לסייע לך לווסת את חוסר השקט הפנימי - גם אם זה קשור לטוראט.
חלק מהחברים כאן יכולים להמליץ על שיטות שבהן הם משתמשים ואולי עשויות לעזור גם לך.

מה הסיכוי לבת ללקות בטורט אם לאף אחד מהסבים שלה אין את התסמונת, ולא ידוע על אף אחד במשפחה המורחבת גם לא כאלה שנפטרו, שיש לו טורט?
מדובר בשאלה מאד ספציפית ודרך העמותה ניתן לקבל כתובות בהן תוכלי לקבל ייעוץ גנטי.
באופן כללי - המחקרים מראים שלבנות יש סיכוי טוב יותר, היות והתסמונת עוברת בתורשה ל- 1/4 מהבנות ול- 3/4 מהבנים.
וב"גדול" זה נכון גם להפרעות שנלוות לטיקים: ADD, OCD, לקויות למידה וכד'.
כלומר, בנים יותר רגישים גנטית להעברה של הקשיים האלו (ויכול להיות שזה קשור למערכת ההורמונלית שלהם).

לגבי החשש לגדל ילדים עם טוראט
אכן, אין מדובר במשימה קלה כלל ועיקר ובהחלט מדובר במשימה שדורשת משאבים רבים - גם רגשיים, גם כלכליים וגם נפשיים.
ולכן - זה כבר מאד אישי ותלוי ביכולת ההכלה שלך ושל בן זוגך ובתמיכה מצד המשפחה.
עם זאת, אנו מכירים משפחות מדהימות שיש להם יותר מילד אחד עם טוראט ו/או הפרעות קשורות.
יש אפילו משפחה מדהימה עם 3 בנים כאלה, ויכול להיות שהיא תסכים להציג כאן את הסיפור שלהם בהמשך לדבריך...

לסיכום - החששות שלך לגבי העברת הטוראט לילדיך וגם הסבל שאת מציגה מאד מובנים.
עם זאת, ניתן לקוות שתצליחי להתאושש מחווית הלידה במהרה, לעשות עבודה אישית ולהתחזק במטרה להגשים את עצמך כאדם, כאישה וכאמא.
בינתיים - את מוזמנת להמשך ולהתארח כאן, לשתף ולהשתתף וגם לשאוב כוחות ותמיכה עד כמה שנוכל לעזור.

 

[חצאית סרוגה]

תודה לכן!

תודה על התשובות המפורטות!

בזמן שעבר מאז שכתבתי את ההודעה אני הרבה פחות מדוכדכת.
הורדתי גם מינון בעצת נאורולוג.. זה נראה לי קשור.
וגם התחלתי לקחת ברזל... אולי היה חסר..
אני גם מתחילה לעבוד השבוע בעבודה שאני מתחברת אליה,
ויש בה אחריות. לא סתם

.
רק שאני מתחילה לחשוב על עבודות סמינריונית קשות שאני צריכה להגיש
ואני נכנסת ללחץ. לפחות אני נכנסת כאן לפרופורציות, יש אנשים שמתמודדים
עם קשיים פי כמה וכמה יותר גדולים.

כניראה שאני צריכה להתרגל לרעיון של סיכוי גדול לילדים מתמודדים....
ואני כ"כ לא יודעת איך אני אעשה את זה. דיה לצרה בשעתה.
בעלי הבני"ש wanna-be (הוא לא באמת, אבל שואף לזה מידי פעם)
ירד מהרעיון של 8(לא מתאים ל90% מהנשים מינימום) ל5,הלוואי והיה לי את הכח לזה,
אבל אני יודעת שאם אני אתפקד עם 3
זה יהיה נס גם בלי טוראט. עם כל הכאב שבדבר.
בינתיים אני מנסה לא לחשוב על זה.

תודה על הפירוט בתשובות וחג אורים שמח.

 

[גובלינית]

שלום לך, חצאית

אני שמחה שהצלחנו

לסייע ולו במעט. זה בדיוק הייעוד של הפורום הזה.

בנוגע לסמינריונים - זה מצב מלחיץ לכל הדעות ובכל מקרה, בעיקר בתקופות של התארגנות מחדש בחיים (כמו, לאחר הולדת תינוק חדש, למשל...).
באשר להתמודדות עתידית - גם לדעתי אין טעם לדוש בכך כל עוד אין זה רלוונטי וניתן להניח שהדברים עוד ישתנו רבות בחלוף הזמן.

בהמשך לתחושות שאת מתארת ולעומס בו את נתונה, אני יכולה להציע לך לחשוב על אימון אישי, שיעזור לך למקד את עצמך לנוכח שלל משימות החיים שעומדות בפניך.
למיטב ידיעתי - יש מענה אימוני לאנשים שומרי מצוות.
נסי לחפש ב GOOGLE "אימון על פי ההלכה".
שיהיה

וחג אורים שמח