אום.
מציקים לי, אנשים רעים מציקים לי, רוצים שאשלם חשבונות חשמל וגז ופלאפון וטלפון וארנונה, אבל כבר שילמתי, ולא זו הנקודה, זה בבחינת הקש ששובר, הקש שהורס, שמקלקל. לא עושים כלום בחיים, וזה מותר, וזה נעים, אפילו, רק לעשן הרבה ולשבת בחדר המעושן, וזה נעים, וזה ללכת לפסיכולוגית פעם בכמה זמן כדי לשמוע שאני שפוי, ושאין מה לעשות עם זה. זה לא קליני, אתה תחיה, אתה לא צריך כדורים, היא אומרת לי. את הלימודים עזבתי, את העבודה עזבתי, עכשיו לא נותר כלום אלא לשכב על המיטה הזוגית שלי, לספור זבובים, עלי שלכת ושעות ריקות של אחר-צהריים, אפילו להתקלח אין כוח, רק לגלגל עוד ג'וינט ואני שונא את זה, ואני שונא את המחשב, ואני שונא את הבחורה ההיא שמתקשרת פתאום ומכניסה משב רוח של שיגרה נעימה לתוך החדר הזה שלי, שבכלל לא נכנע לחוקי הנורמליזציה. ואין לי כוח לקרוא. פעם הייתי קורא המון. אפילו לבשל אין לי כוח, כי זה דורש מאמצים, ואני מסריח כולי, רק אם אני ממש חייב לצאת מהבית, רק אז אני מתקלח, יש אנשים שככה הם חיים. כשהייתי ילד היה לנו ספר ציורים גדול כזה לגיל הרך. קראו לו "מה עושים האנשים כל היום". היו שם ציורים של חקלאים, ושל חשמלאים, ושל פועלי בניין. בתור ילד ראיתי את עצמי כאחד הפועלים העמלים, מרוויחים את לחמם ביושר וביגיע כפיים, אבל לא ידעתי שאהיה, במידה כזו או אחרת, כמו שאני עכשיו. לא ידעתי, לא סיפרו לי.
מציקים לי, אנשים רעים מציקים לי, רוצים שאשלם חשבונות חשמל וגז ופלאפון וטלפון וארנונה, אבל כבר שילמתי, ולא זו הנקודה, זה בבחינת הקש ששובר, הקש שהורס, שמקלקל. לא עושים כלום בחיים, וזה מותר, וזה נעים, אפילו, רק לעשן הרבה ולשבת בחדר המעושן, וזה נעים, וזה ללכת לפסיכולוגית פעם בכמה זמן כדי לשמוע שאני שפוי, ושאין מה לעשות עם זה. זה לא קליני, אתה תחיה, אתה לא צריך כדורים, היא אומרת לי. את הלימודים עזבתי, את העבודה עזבתי, עכשיו לא נותר כלום אלא לשכב על המיטה הזוגית שלי, לספור זבובים, עלי שלכת ושעות ריקות של אחר-צהריים, אפילו להתקלח אין כוח, רק לגלגל עוד ג'וינט ואני שונא את זה, ואני שונא את המחשב, ואני שונא את הבחורה ההיא שמתקשרת פתאום ומכניסה משב רוח של שיגרה נעימה לתוך החדר הזה שלי, שבכלל לא נכנע לחוקי הנורמליזציה. ואין לי כוח לקרוא. פעם הייתי קורא המון. אפילו לבשל אין לי כוח, כי זה דורש מאמצים, ואני מסריח כולי, רק אם אני ממש חייב לצאת מהבית, רק אז אני מתקלח, יש אנשים שככה הם חיים. כשהייתי ילד היה לנו ספר ציורים גדול כזה לגיל הרך. קראו לו "מה עושים האנשים כל היום". היו שם ציורים של חקלאים, ושל חשמלאים, ושל פועלי בניין. בתור ילד ראיתי את עצמי כאחד הפועלים העמלים, מרוויחים את לחמם ביושר וביגיע כפיים, אבל לא ידעתי שאהיה, במידה כזו או אחרת, כמו שאני עכשיו. לא ידעתי, לא סיפרו לי.