אולי בכיסי הזמן נניח לרחשי עבר, חרכו תוכנו מכאוב מעבר לאפיקים עזובים. אולי נזכור מבטים חקוקי אהבה, איתנים כסלע במסתורי לב. אולי בנינו חומות שתיקה להגן מפני סערות. אולי במלמול נחמה נצבע תבל חדשה נטולת כעסים. אולי...
והיא שבה והיא גדולה ומחוללת היא יצרי אהבה ותשוקה. ואנו מתרגשים ורוגשים לשיבתה ומילים כמי מעיין זכים וטהורים ניגרים ממיקלדתה ולנו..חיוך וערגה נועם ורוך ותשוקה נמהלת בצבעי ארגמן וגווני פסטל מפארים הכתובים. ואנו...נהנים.
את משרה בי כיסופים וערגה ותשוקה ברוב תעתועים. וכשאת כותבת ואותך קורא את קוראת לי לבוא ואני בעצם תמיד פה. הולך אחריך וליבי מחסיר פעימה כל אימת שאת סובבת לאחור ומביטה בי ברוב תשוקה.