אולי סיפור מאכזב?
ב"ה בוקר טוב לכוללללללללללם לפני חודש מישהי (מבוגרת חשוב להדגיש) מהעבודה שלי הציעה לי מישהו שלטענתה אסור לפספס והוא "חמד של בחור". קיבלתי את כל הפרטים הרלוונטים (גיל, צבא, שם הסבתא, השם של הגננת שלו וכו') והיא לקחה את מס' הטלפון שלי והעניין יצא לדרך. (חשוב לי להדגיש כי שנינו אנשים דתיים) הבחור התקשר באותו היום, השיחה קלחה ובשיא הספונטניות נפגשנו לאחר השיחה. הפגישה אמנם היתה קצרה אך איכותית והבחור הראה עניין רב ורצה שניפגש שוב. הפגישה הבאה הייתה אמורה להתקיים ביום הזכרון, אך אני העדפתי לדחות אותה מפאת כבודו של היום והוא הסכים וקבענו שנהיה בקשר. במשך שבוע הייתה דממת אלחוט מצד הבחור. בעוד מישהי אחרת הייתה מעיפה אותו לעזאזל, אני החלטתי לבדוק את השטח. ובשיא הנונשלנטיות שלחתי הודעה לראות אם הוא לא בלע אקונומיקה בטעות והצטרף לאבותיו ז"ל. הסתבר שהבחור חי ונשם והוא גם מצטער עמוקות שלא יצר קשר מאחר והוא היה עמוס מאוד. והוא מכבד אותי מאוד על כך שהתקשרתי ולא חיכיתי שהוא יתקשר (כי הרי זה תפקידם של הגברים...). נפגשנו יום לאחר מכן . הפגישה הייתה טובה מאוד. בילינו יחד 5 שעות. הבנתי מהבחור כי הוא מעוניין מאוד בהמשך הקשר. יש תקשורת טובה ואנחנו משדרים על אותו הגל. אך משום מה תמיד הרגשתי כי אני זו שיוזמת, מתקשרת וכו והוא בשלו. לאחר שיחה איתו על העניין מסתבר כי הבחור לפני חודשיים סיים קשר שנמשך שנתיים והוא מבולבל כי מצד אחד הוא מאוד רוצה לפתח את הקשר איתי אך מצד שני הוא צריך מרווח נשימה (פגישה פה פגישה שם...) אני לא הסכמתי בטענה כי אני מעוניינת בקשר רציני בלבד !! הבחור התבאס בלשון המעטה אך קיבל את החלטתי וקבענו כי אם ישתנה משהו אצלו הוא יצור עימי קשר. מהרגע שהנחתי את השפורפרת ועד עצם היום הזה אני לא מפסיקה לחשוב עליו ועל הפוטנציאל שטמון בקשר. פגשתי אותו שוב (פשוט משמיים . . . )באירוע חברתי והוא שאל מה קורה איתי? ואני אמרתי כי כל התשובות נמצאות אצלו והוא שתק. יום לאחר מכן תיקשרנו בהודעות מהן הבנתי כי הוא מאוד רוצה את הקשר ושהוא מאוד נלהב. אז רמזתי כי כדאי שהוא יזיז את עצמו וחבל שהוא לא רציני. אני לא יודעת מה לעשות? החלטתי הזמנית היא שאני מחכה שבוע לראות האם הוא יתעשת ויזום משהו. הקטע הבעייתי הוא האם לאחר השבוע הזה אני אפרד ממנו יפה לשלום בלית ברירה או אולי להציע לו כי אני מוכנה (אמנם לתקופה קצרה) להיפגש איתו פעם אחת בשבוע ע"מ לכבד את הרצון שלו למרווח נשימה. אך כמובן שעם הזמן תדירות הפגישות תעלנה או לבלבל אותו קצת ומידי פעם ליצור איתו קשר ולנסות ליזום משהו בתקוה כי זה ילהיב אותו יותר והוא ילך על כל הקופה? מה דעתכם? איילה
ב"ה בוקר טוב לכוללללללללללם לפני חודש מישהי (מבוגרת חשוב להדגיש) מהעבודה שלי הציעה לי מישהו שלטענתה אסור לפספס והוא "חמד של בחור". קיבלתי את כל הפרטים הרלוונטים (גיל, צבא, שם הסבתא, השם של הגננת שלו וכו') והיא לקחה את מס' הטלפון שלי והעניין יצא לדרך. (חשוב לי להדגיש כי שנינו אנשים דתיים) הבחור התקשר באותו היום, השיחה קלחה ובשיא הספונטניות נפגשנו לאחר השיחה. הפגישה אמנם היתה קצרה אך איכותית והבחור הראה עניין רב ורצה שניפגש שוב. הפגישה הבאה הייתה אמורה להתקיים ביום הזכרון, אך אני העדפתי לדחות אותה מפאת כבודו של היום והוא הסכים וקבענו שנהיה בקשר. במשך שבוע הייתה דממת אלחוט מצד הבחור. בעוד מישהי אחרת הייתה מעיפה אותו לעזאזל, אני החלטתי לבדוק את השטח. ובשיא הנונשלנטיות שלחתי הודעה לראות אם הוא לא בלע אקונומיקה בטעות והצטרף לאבותיו ז"ל. הסתבר שהבחור חי ונשם והוא גם מצטער עמוקות שלא יצר קשר מאחר והוא היה עמוס מאוד. והוא מכבד אותי מאוד על כך שהתקשרתי ולא חיכיתי שהוא יתקשר (כי הרי זה תפקידם של הגברים...). נפגשנו יום לאחר מכן . הפגישה הייתה טובה מאוד. בילינו יחד 5 שעות. הבנתי מהבחור כי הוא מעוניין מאוד בהמשך הקשר. יש תקשורת טובה ואנחנו משדרים על אותו הגל. אך משום מה תמיד הרגשתי כי אני זו שיוזמת, מתקשרת וכו והוא בשלו. לאחר שיחה איתו על העניין מסתבר כי הבחור לפני חודשיים סיים קשר שנמשך שנתיים והוא מבולבל כי מצד אחד הוא מאוד רוצה לפתח את הקשר איתי אך מצד שני הוא צריך מרווח נשימה (פגישה פה פגישה שם...) אני לא הסכמתי בטענה כי אני מעוניינת בקשר רציני בלבד !! הבחור התבאס בלשון המעטה אך קיבל את החלטתי וקבענו כי אם ישתנה משהו אצלו הוא יצור עימי קשר. מהרגע שהנחתי את השפורפרת ועד עצם היום הזה אני לא מפסיקה לחשוב עליו ועל הפוטנציאל שטמון בקשר. פגשתי אותו שוב (פשוט משמיים . . . )באירוע חברתי והוא שאל מה קורה איתי? ואני אמרתי כי כל התשובות נמצאות אצלו והוא שתק. יום לאחר מכן תיקשרנו בהודעות מהן הבנתי כי הוא מאוד רוצה את הקשר ושהוא מאוד נלהב. אז רמזתי כי כדאי שהוא יזיז את עצמו וחבל שהוא לא רציני. אני לא יודעת מה לעשות? החלטתי הזמנית היא שאני מחכה שבוע לראות האם הוא יתעשת ויזום משהו. הקטע הבעייתי הוא האם לאחר השבוע הזה אני אפרד ממנו יפה לשלום בלית ברירה או אולי להציע לו כי אני מוכנה (אמנם לתקופה קצרה) להיפגש איתו פעם אחת בשבוע ע"מ לכבד את הרצון שלו למרווח נשימה. אך כמובן שעם הזמן תדירות הפגישות תעלנה או לבלבל אותו קצת ומידי פעם ליצור איתו קשר ולנסות ליזום משהו בתקוה כי זה ילהיב אותו יותר והוא ילך על כל הקופה? מה דעתכם? איילה