שתי התייסויות נוספות...
שלום רב ל'האיש והחלום1' שלחתי בקשה אל הפסיכולוג 'גרא' מפורום 'ייעוץ פסיכולוגי' וזו השאלה: העליתי שאלה בפורום וקיבלתי התייחסות אחת המפנה למאמר על אילמות סלקטיבית של ד"ר יעל דיין. הייתי רוצה בכל זאת לקבל התייחסות מזווית שונה - זווית התנהגותית מטרתית דהיינו - האם יכול להיות שילד רואה את השתיקה כמטרה בדרך לשייכות לקבוצת הגן ? וזו התייחסותו: ========================================== הודעה מ: גרא. אל: הי גיא ניב תאריך: 29/12/2004, שעה: 18:11:56 גיא ניב,לא הוספתי מילה כי בעצם כבר הכל כתוב במאמר שהתווסף לתגובה של יעל.מכל מקום האילמות מבחירה,היא ביטוי של חרדה בעיקר ממבוגרים,כאשר בגן,ולאחר מכן בבית הספר, ילד במצב כזה, מדבר ויוצר קשר מילולי לפעמים מאד עשיר מילולית רק עם קבוצת בני הגיל שלו איתם הוא מסוגל לדבר בחופשיות,בחצר המשחקים אבל בגן ולאחר מכן גם בבית הספר, הוא נאלם דום ובוחר לשתוק בנוכחות אנשים מבוגרים. גם עם זו הגננת שנמצאת איתו כל השנה. קל וחומר בבית הספר,שם ילד כזה כמו כולם פוגש במספר רב של אנשים מבוגרים.לכן הבחירה בשתיקה, אינה מטרה אלא תוצאה.ומכאן התשובה לשאלה שלך היא שלילית. גרא ================================================================= וזו תשובתי להתייחסות של גרא, המציגה זווית נוספת לתופעה: גרא - שלום רב ! אני מודה לך על ההתייחסות הנוספת. למען הגילוי הנאות, אומר שאני רואה את השתיקה של הילד מתוך ניסיוני בגישה האדלריאנית, שרואה בהתנהגות הילד כמטרתית: על פי דבריך/גישתך אם הילד חש חרדת-מבוגרים והשתיקה הינה התוצאה - נובע מכך שלילד אין אופציה של בחירה, ומכאן שאין אחריות לשינוי. המשמעות היא שלצוות הגן למשל אין אפשרויות להתייחסות שיכולות לעודד את הילד לדבר (זו אגב המסקנה המתבקשת ממאמרה של יעל דיין, כך הבנתי). ====================================================== השאלה המרכזית לדעתי: האם ייתכן שמתוך החרדה הילד מפתח חוסר אמון במבוגרים (חושש מהאינטראקציה אתם, שמא תוצאתה תהא פגיעה בו ?) ? אם כן - הילד מייצר תחושות חוסר אמון בכל סביבה חדשה שבה המבוגרים זרים לו. מכאן שתגובת השתיקה הינה 'בחירה נכפית'. אך מה גורם לשתיקה להתקבע למשך זמן כה רב ? כאשר צוות הגן (או מבוגרים זרים אחרים) מגיב אל השתיקה בהתייחסות מתמשכת (מבקשים מהילד פעמים רבות לאמר משהו, האם הוא צריך משהו, הוא עושה תנועות דיבור בשפתיים, והמבוגר מתקרב אליו כדי לשמוע אותו) - והילד הופך להיות מרכז הבמה וה- issue המרכזי בסביבתו - ובנקודה זו, השתיקה הופכת להיות מטרתית (השגת רווחי ההתייחסות) ובמשך הזמן - הופכת להיות התנאי המרכזי (ולצערנו אף 'תנאי צר'). במלים אחרות - "רק אם אני שותק - מתייחסים אלי - משמע אני קיים". ================================================================== השינוי והבחירה לעבור משתיקה אל דיבור מילולי מתרחשת כאשר צוות הגן מודע לתהליך זה ובוחר ב'אי-התייחסות' (וזהו סוג של התייחסות חשוב - זו אינה התעלמות). למשל, אם הילד בוחר בשעת מפגש שלא לענות על השאלה ששאלה אותו הגננת, היא בוחרת להמשיך הלאה (מבלי לעשות 'צימעס' מתגובתו) ולבקש מילד אחר לענות על השאלה. זוהי למידה חשובה לילד. אם הגננת יוצרת קבוצת התייחסות המעודדת ילדים לענות מילולית על שאלותיה - יש סיכוי סביר שילד זה ירצה להשתלב ולה-ש-ת-יי-ך !!! לקבוצה זו. ============================================ מה דעתך ? בברכה.
