אולי משהו לקונצנזוס

[עופר ב.ה]

אולי משהו לקונצנזוס

ההודעות פה כל כך חיוביות, אז אני חש צורך לשנות את האווירה עם הודעה שלילית. אני מקווה שכולם מסכימים עד כמה המחזות האחרונים של שמואל הספרי איומים (וההצגות בהתאם). את הקודמים שלו לא קראתי או ראיתי את ההצגות, אז אני לא יכול להגיד אם הוא הדרדר או לא. צפייה בהצגה "המפקח" היא אחת מחוויות התיאטרון האיומות שחוויתי. מספר פעמים במהלך המופע (כן, מופע) חשתי צורך עז להקיא. המסר הבנאלי והפשטני, החנפנות לקהל עד למיאוס, האכלת הקהל בכפית בתכנים האלו, ובתחום הבימוי - הוולגריות של יוסי גרבר וזאב רווח (שמישהו יוריד לו כבר את החיוך מהפרצוף, ויפה שעה אחת קודם!). בדרך כלל, את הדברים הטובים ביותר והגרועים ביותר לא שוכחים לעולם (יוצאים מן הכלל בעלי אלצהיימר ואלה מבינינו שמתים). זו בהחלט משתייכת לסוג השני. ל"הרב קמע" לא העזתי ללכת, אבל מהסקירות בעיתונות הבנתי שהמצב נשאר גרוע באותה מידה. הקהל דווקא אהב את מה שהוא ראה, וגם "הרב קמע" הוא להיט. זכורה לי אישה אחת שנעצה בי מבט זועם לאחר שהבחינה בסלידתי מההצגה. היא בוודאי מאוד התרשמה מהמסר החברתי העמוק הנובע מהמחזה כמעיינות היבשים שתוכלו למצוא בגולן כחול על שפת הים (כן, טיילתי שם לפני כשבוע ויש לי ראיות שאין מים). בכל מקרה, צר לי שעלי התאנה של הקאמרי הם חנוך לוין מחד, ושייקספיר מאידך. וכל השאר שממה.

 

[מאריאן]

שלום...

אתה צודק במאה אחוז, ואני חושבת שגם קצת נגענו בנושא הזה לפני כמה ימים. זה באמת עצוב שהקמארי והבימה, שניהם התיאטראות המובילים והגדולים בארץ, מציגים מחזות משמימים שחוזרים על עצמם. את ההצגות של שמואל הספרי לא יצא לי לראות, אז קשה לי להגיב על העניין הספציפי הזה. אבל אתה צודק - היום הולכים על מה שמביא כסף, לא מה שמחדש. מצד אחד זה עצוב, מצד שני זה נותן לתיאטראות הקטנים את החשיפה שהם זקוקים לה. אני יודעת שהיום בקמארי ובהבימה משמרים את הקהל הזקן (בלי להעליב אף אחד) שקונה מנויים. האנשים האלה באמת לא מחפשים חידוש, הם ר רוצים להעביר ערב תרבותי. הצעירים יותר, שמחפשים משהו שהוא קצת יותר מבידור נטו, פונים לתיאטראות הקטנים יותר. אני רק מקווה שהתיאטראות הקטנים לא "יתפסו תחת" ויהפכו גם הם למשמימים. אז אולי בעצם השאלה היא מה העתיד של התיאטרון הישראלי, אם יש כזה עתיד?

מאריאן, מרגישה קצת פסימית היום.