../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif
להיות ביחד עם החברים, לחבק ולהרגיש את החיים פיזית.. וממש כמו שכתבה חיוכים כתומים... לבטא מה שמרגישים. מוות זה חלק מהחיים. עצוב וכואב נורא, אבל בכל זאת חלק מהם. הסוף, הפרידה ממישהו שלא יחזור. הידיעה שיום אחד גם אנחנו נלך. זוכרת שכשהילדים היו תינוקות והתחילו לגדול, החשש מהיום בו ילמדו מה זה מוות. זה הדבר שנראה לי הכי קשה לדעת אותו בראשית החיים. (אולי לי זה כך כי למדתי את זה בגיל נורא צעיר). ההכרה שיש סוף לדברים שאחריו אין (כנראה) עוד התחלה. כל פעם שזה קורה שמת מישהו, זו התמודדות מחודשת עם הידיעה הזו. ובכל זאת, ממשיכים הלאה. ומשתדלים לשמור ולמצות כל רגע טוב. ואיש מקסים אתה, שתדע לך