לא טפשית, אבל יש בעיות
בת כמה הילדה? הבן שלנו (8) אספרגר, בבי"ס דמוקרטי זו השנה השניה. התחיל כיתה א' רגילה, בחנוכה לפני שנה הוצאנו אותו והעברנו לדמוקרטי הקרוב. אז עוד לא היה מאובחן, אובחן רק בקיץ האחרון, אבל היה לו מאד קשה, גם ברגיל וגם בדמוקרטי. השנה, אחרי האבחון, יש לו סייעת, והמצב השתפר לאין ערוך. יתרונות ביה"ס - צוות גדול מאד יחסית למספר הילדים, אפשרות ליחס אישי, לימודים בקבוצות קטנות, שטובות לבן שלי שבקבוצה גדולה לא מסוגל בכלל לשמוע את המורה, וצוות מאד מגויס, מאמין בדרך ולא שחוק, שבאמת רוצה לעשות טוב לילדים ונותן להם הרבה כבוד. החסרונות - במקרה שלנו, הבעיה העיקרית היא שב"ספקטרום הדמוקרטי", ביה"ס שלנו הוא מאד קיצוני (כלומר מאד דמוקטי), יש בחירה מוחלטת, חובת ההשתתפות היחידה היא במפגשי הבוקר ובנקיונות סוף היום. חוץ מזה, הילד בוחר מה הוא רוצה לעשות כל יום כל היום, ויש מבחר קטן יחסית של שיעורים - כלומר לא כל יום הלימודים מלא, אלא יש לו בממוצע שני שיעורים ביום, והמון זמן חופשי. בשנה שעברה הוא פשוט הלך לאיבוד בכל הזמן החופשי הזה.אנחנו הכנסנו אותו לביה"ס כי חשבנו שאת הזמן הזה יוכל לנצל לשיפור הכישורים החברתיים (מבחינה לימודית הוא אוטודידקט מוחלט - יודע לקרוא כבר מגיל 4.5, קורא המון ולומד המון, אז לא דאגנו). כמובן שלא היה לנו אז אבחון, אז לא ידענו שבלי סיוע לא תהיה שום התקדמות ספונטנית בתחום החברתי, ואכן לא הייתה. הילד סבל נורא. השנה כאמור יש לו סייעת שלש שעות ביום, וזה הבדל של שמיים וארץ. הילד מאושר ופורח. הייתי שמחה אם נושא הלימודים היה מובנה יותר, כי הוא נורא אוהב ללמוד, אבל במסגרת האפשרויות שישנן באזור שלנו, זה הכי טוב שיש. באופן כללי אני חייבת גם לציין, שרוב בתי הספר הדמוקרטיים בארץ, למיטב ידיעתי, הם הרבה יותר מסודרים ומחייבים משלנו - למשל על ביה"ס הדמוקרטי בכפ"ס שמעתי דברים טובים מחברה, ושם כמו שאני מבינה הרבה יותר מובנה ומסודר מבחינת המערכת, - אמנם יש בחירה בהתחלה, וגם קצת בלגן, אבל כשהמערכת מתייצבת היא מסודרת ומחייבת ובנוסף יש את כל היתרונות שמניתי בהתחלה.
