אולי מחר
מה כבר אפשר לומר לאנשים, שמחר אולי כבר לא יהיו בחיים? במציאות של אבטלה, ושגרת יום של הרוגים- מוצא לו המוות עבודה רבה. עוד פריצת חדשות ואנחנו כבר יודעים - עוד הרוגים, עוד פצועים, עוד חטופים, עוד ועוד והפתרון נראה רחוק לכל עין. וכמה שעצוב הדבר – הפך ההרג למנת חלקנו ולשגרת יום. וחיי אדם כמה הם שווים? אנחנו בוכים על החיילים והנעדרים, ואז הורגים אחד את השני, עוד תאונה, עוד קטטה, העיקר שנבכה כשזה בחדשות, עוד רעב עוד צרות עוד עניים, אבל אנחנו לא נעניק מטבע לאומלל שעומד בצומת, למה? ננמק לעצמנו: הוא יקנה בזה סמים אלכוהול מי ידוע , אבל נרחם על מי שאין לו כשהמצלמות יחליטו שהגיע תורו. נריב, נילחם, נכאב , נמהר , נאחר , אבל נזדהה. במציאות של אבטלה ושגרת יום של הרוגים, מוצא לו המוות חברה טובה. אז מה הפתרון לעזאזל??? - אני בטח שלא יודע, כנראה שגם אני כמו כולם, אז אולי רק אולי אתם יודעים?
מה כבר אפשר לומר לאנשים, שמחר אולי כבר לא יהיו בחיים? במציאות של אבטלה, ושגרת יום של הרוגים- מוצא לו המוות עבודה רבה. עוד פריצת חדשות ואנחנו כבר יודעים - עוד הרוגים, עוד פצועים, עוד חטופים, עוד ועוד והפתרון נראה רחוק לכל עין. וכמה שעצוב הדבר – הפך ההרג למנת חלקנו ולשגרת יום. וחיי אדם כמה הם שווים? אנחנו בוכים על החיילים והנעדרים, ואז הורגים אחד את השני, עוד תאונה, עוד קטטה, העיקר שנבכה כשזה בחדשות, עוד רעב עוד צרות עוד עניים, אבל אנחנו לא נעניק מטבע לאומלל שעומד בצומת, למה? ננמק לעצמנו: הוא יקנה בזה סמים אלכוהול מי ידוע , אבל נרחם על מי שאין לו כשהמצלמות יחליטו שהגיע תורו. נריב, נילחם, נכאב , נמהר , נאחר , אבל נזדהה. במציאות של אבטלה ושגרת יום של הרוגים, מוצא לו המוות חברה טובה. אז מה הפתרון לעזאזל??? - אני בטח שלא יודע, כנראה שגם אני כמו כולם, אז אולי רק אולי אתם יודעים?