אולי כאן אוכל..
לשפוך את אשר על ליבי..: אני יושב וכותב וכואב. רוצה אבל חוץ מהמילים לא חושב. אני יכול להתווכח, להתפלסף, לפרוך, לסתור כל קיים ומאידך לפתור כל סבוך. אך אצלי הכל חשוך. וגם הטוב שאין ספק שקיים כאילו חולף על פני, כמו נכנס אל חבית בלי תחתית, וכשרואה אני מעט אור נזכר אני באותו שראה את האור בקצה המנהרה ולא ידע שזהו הקטר שדוהר מולו, זה לא שאיני יודע שהטוב קיים זה לא שאיני מחייך, אדרבה מחייך אני ומאיר פנים אם אוכל. אעזור לכל אשר יבקש ואוכל וגם אם לא לפחות אנסה. אך לעצמי,לנשמתי, לי, אני קשה לי לעזו. נשמתי זועקת, צווחת, משוועת. נשמתי שלי, זו שידעה ימים של אושר עד אין סוף, אושר אמיתי, ששמחה שמחה אמיתית, היום היא פצועה, דומעת, מדממת, נענקת, מנסה להאיחז, לשרוד בשארית כוחותיה, חפיצה היא לשוב לאותם ימים שכל מה שעבר דרכה היה תפילות ותחנונים ואלפי דקות של לימו, גם בכיות עברו דרכה,אך אלו היו למה קשה לי ללמוד, למה אין לי חברותא, למה צוחקים עלי, למה קשה לי, למה? למה? הכל היה טהור, הכל היה זך, הכל היה אמיתי, והיא בוכה ומתגעגעת... הוא עוד יחזור!!! מתגעגע אני לימים שבהם הייתי יושב ומעיני היו זולגות דמעות באופן בכי טבעי שיש לאותם שעות שהדמעות היו מטהרות אותי, הופכות כל אבן ומשאירות אותי זך ונקי, ללא רבב. לא שרוצה אני שיחזרו אלי כל אותם קשיים וכאיבי נפש שהיו לי, אלא שמרגיש אני שנאטמתי וגם כשצריך ומתבקש הבכי אין זה בא. התחפספס ליבי נהיה גס וכל מה שנותר הוא געגוע, משאלה, ובנתיים מנסה אני לתקן את שפגמתי ופוגם אני בנפשי ובנשמתי, יודע אני ומנחם את עצמי שזהו יצר הרע וזהו סודו, לא אני עשיתיהו ומי שאשעו אמר בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין, , אבל התבלין הזה קשהלהשגה במיוחד שהעיד עליו בוראו אם תעזבני יום יומיים אעזבך ואני עזבתי לא יום ולא יומיים לא שבוע ולא שבועיים, שניייים!!! ולא רק שעזבתי, רחקתי וטימאתי, עוויתי ופשעתי, ברדגעים של ניכור אתעלם אך מה אעשה ישנם רגעים של התעוררות שבהם האמת שבי לא נותנת להתכחש... מר לי, מאוד אולי אני בוכה עכשיו? כן, זה לא נגמר. איני יודע מהי תקוותי איני מצפה מאיש להושיעני. יודע אני שאם אין אני לי מי לי... ועדיין מר לי, מר. אמשיך להתמודד, לשם כך באתי לעולם מקווה שאצליח, שאנצח, שיום אחד אוכל לשמוח באמת!!! נ.ב כתוב שכל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו קשה לי לשפוט לפי היצר ולנסות להאמין שכה גדול אנוכי, יהיו שיאמרו מסכן סובל מחוסר הערכה עצמית אולהיפך, יהיו שיאמרו תחשוב איזה פונטציאל טמון בך ייתכן שצודקים הם אך אני חושב כעת אולי זהו חלק ממנגנון ההרס העצמי שבנו.. סליחה מראש על .. לא יודע להסביר, אבל ברור שתבינו
לשפוך את אשר על ליבי..: אני יושב וכותב וכואב. רוצה אבל חוץ מהמילים לא חושב. אני יכול להתווכח, להתפלסף, לפרוך, לסתור כל קיים ומאידך לפתור כל סבוך. אך אצלי הכל חשוך. וגם הטוב שאין ספק שקיים כאילו חולף על פני, כמו נכנס אל חבית בלי תחתית, וכשרואה אני מעט אור נזכר אני באותו שראה את האור בקצה המנהרה ולא ידע שזהו הקטר שדוהר מולו, זה לא שאיני יודע שהטוב קיים זה לא שאיני מחייך, אדרבה מחייך אני ומאיר פנים אם אוכל. אעזור לכל אשר יבקש ואוכל וגם אם לא לפחות אנסה. אך לעצמי,לנשמתי, לי, אני קשה לי לעזו. נשמתי זועקת, צווחת, משוועת. נשמתי שלי, זו שידעה ימים של אושר עד אין סוף, אושר אמיתי, ששמחה שמחה אמיתית, היום היא פצועה, דומעת, מדממת, נענקת, מנסה להאיחז, לשרוד בשארית כוחותיה, חפיצה היא לשוב לאותם ימים שכל מה שעבר דרכה היה תפילות ותחנונים ואלפי דקות של לימו, גם בכיות עברו דרכה,אך אלו היו למה קשה לי ללמוד, למה אין לי חברותא, למה צוחקים עלי, למה קשה לי, למה? למה? הכל היה טהור, הכל היה זך, הכל היה אמיתי, והיא בוכה ומתגעגעת... הוא עוד יחזור!!! מתגעגע אני לימים שבהם הייתי יושב ומעיני היו זולגות דמעות באופן בכי טבעי שיש לאותם שעות שהדמעות היו מטהרות אותי, הופכות כל אבן ומשאירות אותי זך ונקי, ללא רבב. לא שרוצה אני שיחזרו אלי כל אותם קשיים וכאיבי נפש שהיו לי, אלא שמרגיש אני שנאטמתי וגם כשצריך ומתבקש הבכי אין זה בא. התחפספס ליבי נהיה גס וכל מה שנותר הוא געגוע, משאלה, ובנתיים מנסה אני לתקן את שפגמתי ופוגם אני בנפשי ובנשמתי, יודע אני ומנחם את עצמי שזהו יצר הרע וזהו סודו, לא אני עשיתיהו ומי שאשעו אמר בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין, , אבל התבלין הזה קשהלהשגה במיוחד שהעיד עליו בוראו אם תעזבני יום יומיים אעזבך ואני עזבתי לא יום ולא יומיים לא שבוע ולא שבועיים, שניייים!!! ולא רק שעזבתי, רחקתי וטימאתי, עוויתי ופשעתי, ברדגעים של ניכור אתעלם אך מה אעשה ישנם רגעים של התעוררות שבהם האמת שבי לא נותנת להתכחש... מר לי, מאוד אולי אני בוכה עכשיו? כן, זה לא נגמר. איני יודע מהי תקוותי איני מצפה מאיש להושיעני. יודע אני שאם אין אני לי מי לי... ועדיין מר לי, מר. אמשיך להתמודד, לשם כך באתי לעולם מקווה שאצליח, שאנצח, שיום אחד אוכל לשמוח באמת!!! נ.ב כתוב שכל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו קשה לי לשפוט לפי היצר ולנסות להאמין שכה גדול אנוכי, יהיו שיאמרו מסכן סובל מחוסר הערכה עצמית אולהיפך, יהיו שיאמרו תחשוב איזה פונטציאל טמון בך ייתכן שצודקים הם אך אני חושב כעת אולי זהו חלק ממנגנון ההרס העצמי שבנו.. סליחה מראש על .. לא יודע להסביר, אבל ברור שתבינו