אולי יום אחד..

[angel enamorado]

אולי יום אחד..

את עוד מעט מתגייסת, ממש עוד קצת. ואני עדיין מתלבטת. את עוד שניה על מדים ירוקים. ואני עדיין חוששת. למה אין איזה דרך לדעת מה א-ת מרגישה? מה א-ת חושבת על כל מה שקרה בינינו? ולמה אני לא מעזה לבוא ולשאול אותך? אלא רק מריצה בראש סצנות אפשריות אבל אחכ בעריכה הסופית הן נמחקות. למה רק שאני לבד, ונכנסת לפורום הבית שלי (613) אני מתחילה לחשוב עליך אבל כשאני עם חברה/ חבר הם מצליחים להזכיר לי שזו בעצם גם את לא היית בסדר, וזו לא אני שקמתי והלכתי, אלא זו את! שהצקת, ונידנת, ובחנת כל צעד ותנועה שלי. את, שכשכל הסובבים אותנו אמרו עד כמה אני והמלאך לא התשתננו מאז שאנחנו ביחד-את זו שמרימה גבה. וכשכולם אמרו זאת על זוג אחר, את חלקת עליהם ובכל זה ישבת איתם כאילו הם נותנים הרגשה ביטחון שכזו, למרות שהם לא. ואת יודעת את זה. את זו, שא` הבריזה לך (ולי) למשך 3 שעות כדי להיות עם חבר שלך, ועד שהיא הגיעה-היא נרדמה ובבוקר מוקדם הלכה ואני זו שפעם אחת לא הברזתי, איחרתי, אמרתי לא בגללו, או בכלל חשבתי להביא אותו לכל פגישה שלנו, של חברות. אז איך שלמרות שגם את טעית אני מרגישה אשמה? ולמרות שלך לא אכפת, אני תמיד חושבת על דרך למצוא ואתך? ואיך זה, שאני כל כך רוצה לדעת מה את חושבת עליי? אולי יום אחד, יהיה לי ת`אומץ, לבוא לבית שלך , או לשלוח מכתב ופשוט להגיד לך מה אני חושבת. להסביר לך שאת לא היחידה שנפגעה! שגם אני נפגעתי, שאני לא קיבלתי תמיכה ופרגון אלא רק הערות ו`שיחות`. לומר לך שאת צריכה לפעמים לחשוב 2 צעדים קדימה, ולנסות לשים אותך במקומי. הוא החבר הראשון שלי, הראשון שאוהב אותי ומכבד אותי ומאמין לי ויודע ומכיר אותי כמו שאני. והוא הגיע אחרי שנפגעתי, אחרי שכאבתי, אחרי שבכיתי בגלל איזה סנוב. אבל את לא פירגנת. אלא פגעת. כן גם את הכאבת לי. אז אולי ביום שהחבר הראשון שלך יבוא, ועזבי חבר, שהאהבה שלך תגיע, אולי אז תזכרי בי ותביני למה גם לי הייתה ויש הזכות להפגע ממך. ואז אולי תביני שאת לא היחידה שנפגעה כאן, שמותר לי גם לכעוס עליך ..

 

[sh53]

אהבתי שהדגשת את המשפט האחרון

"ואז אולי תביני שאת לא היחידה שנפגעה כאן, שמותר לי גם לכעוס עליך .." בהחלט מותר לך לכעוס עליה, בהחלט יש לך רגשות ובהחלט מגיע לך את הכבוד המגיע לך ואין לה זכות להקטין אותך לעומתה, כי היא לא מעלייך, אלא שווה אלייך. בקשר לבחורה - יש אנשים שחושבים שהם תמיד צודקים. יש אנשים שאם נותנים להם אצבע, אז הם לוקחים את כל היד ואפילו לא אומרים תודה. יש אנשים שתמיד מחכים לצד השני שיעשה צעד ורואים בו כמתחנן לקשר איתם. (לא אומרת שכל המשפטים נכונים לגביה, אבל יכול להיות אולי קצת מכל משהו או הרוב).

 

[angel enamorado]

נראה לי ש..

ששתי התיאורים האחרונים יש אנשים שאם נותנים להם אצבע, אז הם לוקחים את כל היד ואפילו לא אומרים תודה. יש אנשים שתמיד מחכים לצד השני שיעשה צעד ורואים בו כמתחנן לקשר איתם. מתארים אותה פחות או יותר. תמיד בשיחות שלנו על זה שאני(

) השתנתי ,בדיעבד, גרמתי לה לחשוב שאני זו שמתצנלת על היותי מי שאני. כנראה הבאתי לה סימנים שכאילו אני מתנצלת על זה שאני מקדישה זמן גם לאהבה שלי. וכאן כנראה טעיתי.כי לא הייתי אמורה להתנצל על זה.כי זו אני. ומגיע לי להנות מהאהבה שלי ולהקדיש לה יותר תשומת לב. זכותי. התיאור השני, גם כנראה נכון מכיוון שהיא (ועוד חברה) היו בטוחות ועדיין כנראה שברגע שחס וחלילה יקרה לי משו עם אהובי אז אני אשאר לבד.כי חברות לא יהיו לי וגם לא הוא ועל כן לא יהיה לי למי 'לבכות'. וכנראה שבאמת אם אני הייתי פונה/אפנה אליה היא תרגיש כאילו אני צריכה אותה יותר ממה שזה. תרגיש כאילו נותרתי בלי חברות. מה שממש לא נכון. אם הייתי פונה/אפנה אליה זה כי היא או מה שהכרתי בה אז ,חסר לי. היא חסרה לי . אבל לא חסרה לי חברה כזו או אחרת.היא חסרה לי. וכן ,הכעס שלי הוא לגיטימי, כמובן שאיכשהו במשך השנים התחברתי לאנשים שגם אם אני אריב איתן והאשמה לא תהיה שלי-הן יצאו צדיקות. ולכן, החברות שפעם גם היו שלי,נשארו חברות שלה, ותמיד גוננו עליה בפני כאילו אני מפלצת כי הצטיירה כ'עדינה' כ'חברה מושלמת ' כזו שלא יכולה לפגוע. אז לא.גם היא יודעת לפגוע, והיא לא תמימה, וגם בה כמו בכל אדם יש צד קנאי, צד לא נעים, צד שלא מעריך. תודה שושי על התגובה.

 

[angel enamorado]

בפני= מפני**

 

[angel enamorado]

כותבת שוב ../images/Emo26.gif

כותבת ומוחקת.ולא יודעת מה אני רוצה ממך, ממני. אבל זה מפריע לי,שאנחנו לא מדברות.שאני לא יודעת מי איתך. מפריע לי, שכשאמרת לי שאיבדת את האמון,לא ניג`סתי, לא שאלתי למה, אלא הפסקתי והתעלמתי. אמרתי לעצמי שזו החלטה שלך,ואין למה ללחוץ עליך. והיום, חצי שנה או יותר שאנחנו לא מדברות עולות בי לפעמים זכרונות. שאני שומעת מורדים, או משו שקשור אני נזכרת בך, בימים שהיינו חופרות על זה, צוחקות וצופות ביחד. שאני נזכרת בבית ספר, איכשהו זה מזכיר אותך. היום גיבוש, ההכרות איתך. אז זה מפריע לי. שאיבדת את האמון, שלא ניסית שוב, שבכלל לא הקשבת אלא רק נלחמת על ה`צד` שלך. מפריע לי. אז אני כותבת אליך עכשיו, בתקווה שאת בכלל קוראת את זה ולא סוגרת את החלון או מוחקת את זה מהראש. כותבת אליך שתדעי. שתדעי שהיית הכי הכי בשבילי,שתדעי שאהבתי אותך מאוד, שהיית קרובה אלי במיוחד, שגם את השתנת, שעדיין ולמרות הכל אכפת לי ממך ואני מקווה שטוב לך. לא יודעת בכלל מה אני רוצה לומר פה. שתסלחי לי? לא יודעת. שנחזור לקשר? גם לא יודעת אם זה מה שאני רוצה. רוצה שתקראי את זה, שתדעי שאכפת לי. רוצה שננסה לפשר למרות הכל. שאולי בגלל שעבר זמן רב אולי עכשיו אפשר לדבר בנחת על מה היה. אני נזכרת בכל השנה הזו, יב` שאצלי היא התחילה על הצד הטוב ביותר, ולאט לאט משו בה השתנה. האנשים השתנו, אנשים נהיו צבועים יותר, חברויות השתנו וגם אני ואת. שיחות על גבי שיחות,חדירה לפרטיות,מבחני אישיות שכאלה ובעיקר שינויים וריחוקים. אז לא העזתי לומר לך למה לדעתי התרחקנו, לא העזתי כי חשבתי שזה דבילי, אבל עד היום אני מאמינה שזו לא האהבה שלי ששינתה הכל אלא משהו אחר. שינוי פנימי בתחומי עניין של שתינו. אז זהו, לא יודעת מה מכאן , אם קראת או לא. אם הבנת בכלל מה ולמה אני כותבת.אבל אני כתבתי. ואני הוצאתי את רוב המחשבות שלי. ואני מקווה לשמוע מה את חושבת. כי באמת שעד היום אני לא יודעת מה את חושבת על כל העניין. ואני לא יכולה לשאול חברה שלך כי הן יעבירו לך את זה ואני לא רוצה.