.....( אולי ט)

[someone343]

.....( אולי ט)

הודעה חדשה כי הקודמת נבלעה...
היום היה טיפול.. וכמעט דיברתי, וזה היה על קצה הלשון
הוצפתי, היא שאלה בישירות,
פשוט נאלמתי, שתקתי
והמסכה התחילה לעבוד וניסיתי להסתיר
[סיכמנו היום, שאם אני באה לטיפול, אני לא משקרת ומסתירה]

אבל זה כל כך קשה.. פשוט שום מילה לא יצאה.. והרגשתי..
הרגשתי כ"כ פגיעה וחשופה וכואבת..
אני לא יודעת לדבר .. אין מילים..
ואני כל כך צריכה.. לצרוח משהו..
אפילו לא מצאתי מילים נורמליות לתאר את זה פה.. ,
לא משנה.. לא יודעת.. דיי..
(שלח)

 

[someone343]

....(ט)

לא יודעת..
לשתוק .. לא להתייחס אליי..
אני.. שונאת אותייי..
..
..
.
.
..

[אני מרגישה כל כך פתטית כשאני אומרת 'אני עצובה']
תצרחי את זה כבר..
תצרחי מטומטמת..
דיי.. שקט..

כאב. רק כאב.
אני לא יכולה לפגוע בעצמי..
כל כך מגיע לי...

 

[תמרה45]

לא בובה

לעולם לא יגיע לך לפגוע בך.
לעולם.
ממי!!! שום דבר ממה שאמרת פה לא נכון..... וסליחה שאני אומרת ככה... לא שופטת... אבל את לא שונאת אותך. את מתקשה איתך אולי, קשה לך ביחד עם עצמך... את עוברת דברים עם עצמך...... אבל לשנוא- לא.
אפשר להבין למה מרגישים פתטים כשאומרים שאנחנו עצובים... צריך לדעת איך לשמוע את זה בתוכנו פנימה.. להבין את המשמעות של מה זה אומר שאני עצובה... למה, ממה, ובעיקר- מה עושים עם זה.. ואיך מתנהלים עם זה.. ובכלל- אם זה רע או אם זה טוב... והאם אני שופטת את עצמי בזמן שאני עצובה..? זה נראה לי לא בסדר, אסור או מותר?...... וזה תהליך, ולא צריך למהר...... לעשות את מה שמרגיש טו מאצ'.....

 

[hory0]

אהובה שלי,

יש בי כל כך הרבה הזדהות וכל כך כואבת איתך, אבל אין לי מילים כרגע..
רק תזכרי שאני אוהבת אותך. שמגיע לך טוב. ככ הרבה טוב! שאת מדהימה.

(אגיב יותר כשאוכל..)

אני מחבקת אותך בשתי ידיי, ומאמצת הכי קרוב לליבי..
את לא לבד!

 

[חלומותשל אחרים]

כל כך מכירה את הכאב הזה
כאילו את נשרפת מבפנים ואין לך איך לכבות את זה
וקשה לדבר
אבל גם כל כך קשה להמשיך לשתוק

הלוואי שהיו לי פתרונות להציע לך. אבל אין לי.

רק תזכרי שפגיעה עצמית לא באמת עוזרת.

 

[פרפר בתוך אגרוף]

יש דברים שנאמרים דווקא בשתיקה

נשמע שהמטפלת שלך יודעת דברים גם אם לא אמרת אותם בקול.
נשמע שהיא רואה, ולכן שואלת, ואני מניחה שגם השתיקה שלך סיפרה הרבה.
אני מסכימה עם הכלל של לא לשקר. לספר שקר בטיפול [שזה דבר שכולם עושים, דרך אגב. פעם היה לי כלל עם הדיאטנית שלי, שנהגתי לשקר לה הרבה לגבי מה אני אוכלת- בגלל בושה או פחד, שמותר לי לכתוב שקרים, אבל אני צריכה להוסיף בסוף הדף את המילה שיקרתי. לא להסביר על מה, רק לכתוב ששיקרתי. זה נראה נורא מגוחך, אבל זה היה שלב ראשון בדרך להוריד בפניה מחסומים] זה דבר שהורס. אבל שתיקה היא לא שקר. היא להגיד שאת לא מסוגלת להגיד בקול את הדבר שעליו את חושבת עכשיו, או שאת לא מוצאת את המילים להגיד אותו.
וזה בסדר.
אני מאמינה שלאט לאט ימצאו לך המילים.

עד אז... תמשיכי לכתוב שאת לא מצליחה להגיד. גם זו דרך לדבר על זה.

גדול.

 

[someone343]

תודה לכולכן (ט)

מצטערת שאין בי כוחות להגיב לכל אחת באופן אישי.. אתן מקסימות

היה טיפול קשה היום.. לא דיברתי הרבה.. אך הצלחתי לומר מעט..
ולדבר על פגיעה עצמית
[בכיתי אחרי הטיפול.. ( לא קורה כמעט)]
אני יודעת שהיא עושה הכל לטובתי.. אבל לפעמים זה כ"כ קשה לקבל את העובדה שלפגוע בעצמי זה קו אדום שאסור לי לעבור..
וזה כמעט קורה, כמעט מולה, כשאני יודעת שאעצור את עצמי, וכל הסיטואציה מכאיבה ומותירה אותי חסרת מילים...
הפגישה עם הפסיכיאטר מתקרבת כ"כ, ואצטרך לומר את זה, גם אם אני ממש לא רוצה..
מנסה לנוח מהיום בנתיים..
שוב, תודה

 

[פרפר בתוך אגרוף]

כשהטיפול קשה כל כך

זה אומר שאת מתמודדת ועושה הרבה עבודה.
כל הכבוד.
אני יודעת שזה נראה כמו גיהנום שלא יגמר, אבל זה דווקא הפוך- זו הדרך לצאת ממה שאת נמצאת בו עכשיו.