אולי ט'

אולי ט'

אולי מהרעב הזה שנמשך ונמשך רוב היום עד 12 בצהריים אני כה עצובה
שותה נס בבוקר עד הצהריים
עצובה מבפנים
לפעמיים מרגישה לרגעים מישהי אחרת
אולי אדם רע
אולי אני מגיבה למצבים כל מיני אפילו קטנים בצורה חזקה
אולי כי לגוף זה לא הדבר הכי אידאלי
גם לכן זה קרה ?שאתן מגיבות קשה בגלל הרעב שאיכשו נדחק?
אולי הגוף רוצה אחרת?
אני שסבלתי חצי שנה + טיפה יותר מחרדות ואו סי די בצורה מסוימת( קללות ואז ברכות )
אז נכנעתי בסוף ואני לוקחת ציפרלקס 10 מ"ג
אוכלת בערב רק וכל היום כמעט כלום
וגם בערב זה לא קל
כי המחשבות ממשיכות לרוץ אצלי שאולי יקרה משהו רע אם אני יאוכל
 
ברור שהגוף רוצה אחרת

הגוף (ובעיקר המוח) צריכים אוכל כדי לתפקד.
אם אין אוכל- דברים נכבים לאט לאט.
אני יכולה להעיד על עצמי שבתקופות שלא אכלתי מספיק הייתי ממש, אבל ממש ממש עצבנית. כל דבר היה גורם לי או להתקף זעם, או לבכי.

למה לקחת ציפרלקס נחשב לכניעה?
 
זה כניעה כי

לא חשבתי שאני צריכה את זה, חשבתי שהכי טוב בלי
רק שראיתי שהמצב מדרדר מבחינת חרדות ומחשבות סבל התחלתי לקחת סדיר את הכדור
כל יום בלי משחקים זה לא טוב היה , כל יום כדאי שהמצב לא ידרדר ואני עדיין לוקחת כי אני פוחדת שהמצב ידרדר
נכון שתרופות זה כלי לעזרה, אבל לא חשבתי שבשבילי זה סוג של כלי אבל היום אני לוקחת כי כבר אני לוקחת 3 חודשים
רצוף ואם אני יפסיק עכשיו יהיו לי תופעות לוואי קשות בבת אחת.
את יודעת עם הכדור הזה יכול לעזור בהפרעת אכילה?
 
עם מרשם רופא

נתנו לי בהתחלה מרשם ואז לא לקחתי יחסית קבוע, כאילו הכי זלזלתי יום כן ואיזה הרבה
זמן לא, לא רצוף. ולפני 3 חודשיים קיבלתי שוב מרשם ומאז אני לוקחת קבוע
 
אפשר לשאול

אם מי שנותן לך את המרשם הוא רופא משפחה או פסיכיאטר? גם אני אני קיבלתי את המרשם הראשון שלי מרופאת המשפחה המקסימה שלי, אבל יחד איתה קיבלתי גם הפניה לפסיכיאטר של הקופה. גם לי יש OCD חוץ מהפרעת אכילה והיא יצאה מנקודת הנחה שבמקרים כאלה עדיף מומחה לדבר. זה מוכיח את עצמו. אם אין לך פסיכיאטר טוב - זה הזמן למצוא אחד, ואותו לשאול את השאלות האלה.
(זאת הערה נקודתית, מקווה להגיב על השאר בקרוב מאוד)
 
הגוף לא רוצה,

הגוף צריך. לפעמים אני חושבת על ההפרדה הזאת שאנחנו עושות - גוף ממני, הרצונות שלי והרצונות שלו - ואני חושבת שאת צריכה לעצור ולהזכר בזה שהגוף הוא שלך. לא היית את בלעדיו. (פשוט לא היית). אין לו רצונות משלו, יש לו צרכים. אחד מהם הוא אוכל. כשאת מונעת ממנו - מעצמך - אוכל, את בלי ספק פוגעת בו (בך) ועושה אותך יותר פגיעה רגשית ופיזית.
(גם לי יש OCD שקשור באוכל, והוא השתפר עם תרופות מתאימות וגם כשהתחלתי קצת להתאמץ כדי לאכול יותר. את מטופלת? זה נשמע בלתי אפשרי, כל זה לבד).
 
זה לא השרשור שלי

ולא נעים לי להכנס לזה כאן... בכל מקרה זאת אבחנה שנויה במחלוקת, מאוד במקרה שלי, וקשה להגיד איפה נגמר מה ואיפה מתחיל דבר אחר.
 
כשלא אוכלים

באמת אי אפשר להיות שמחים, גם לא רגועים ונעימים
הגוף במצוקה, וגם הנפש- כי שניהם חייבים אוכל כדי לעבוד. חייבים.

חוץ מטיפול תרופתי, את מקבלת עוד עזרה או טיפול?
 
שלום שוב

אתן צודקות.במובן מסוים הוא לא יכול לתפקד טוב בלי האוכל ואני מרגישה
את זה, רק שלפעמיים אני מתעלמת מזה במובן מסוים מתנתקת מהרצונות של הגוף לטובת
המחשבות שמאמללות אותי כמו שמישהי למעלה כתבה יש לי התלבטות מסוימת כי יום חמישי יש לי פגישת מעקב
אצל הפסיכאטר של הצבא ואני לא יודעת מה להגיד לו, מצד אחד יש פחות חרדות ברמה מסוימת מצד שני המצב התזונתי שלי
לא משתנה הרבה, ועדיין הכל סובב סביב המחשבות האלה. המשקל יציב לעת עתה(אני לא יורדת ולא עולה)
,מה אני יגיד לו כדי שיתן לי טיפול טוב במרפאה להפרעות אכילה עד השחרור שלי?
או שפשוט יעלה לי ציפרלקס ל 20 מ"ג?אבל לא בטוח שזה יעזור לי לאכילה.
ואנני גם לא רוצה שידעו מזה אנשים אחרים שהל יהיה דסקרטי מבחינת מפקדים שלי ( מספיק הם אמרו לי שאני שחיפית שרזתי אני תמיד מכחישה
אך שבתוכי אני יודעת שאני בבעיה למרות שאני הולכת לחדר אוכל לאכול אבל אני אוכלת קצת שמתי לב שאפילו הגוף שלי כואב לי הבטן מקצת אוכל)
לבנתיים יש לי מחזור סדיר.
תודה על העזרה תרגישו טוב:)רק מחשבות טובות:)
 
שמחה שיש לך פגישה בקרוב.

אני מציעה פשוט לספר את האמת על כמה שאת אוכלת, על המחשבות שלך ועל התחושות שלך.
אם תספרי את האמת תוכלי לחשוב ביחד איתו- כאיש מקצוע- מה הדבר הנכון עבורך כרגע.
ואם חשוב לך לסיים את הצבא אני מאמינה שאם תגידי את זה זה יהיה דבר משמעותי.
 
למעלה