אולי טריגר

y a l d a 1 7

New member
אולי טריגר

כמה שריק לי
כ"כ הרבה זמן

אני מתה לצאת לעולם
ולראות ולהכיר וללמוד ולדעת
וכלום לא קורה

וכמה שאני מקנאה באחרים
שיוצאים ומבלים ועושים וחווים
ואצלי כלום לא קורה.
יושבת בבית ונרקבת.

זה פשוט נמאס.

כמה שלבד לי.

אני הכי לבד שהייתי אי פעם.

זה הכי עצוב שהיה לי אי פעם.

לא רוצה שיהיה לי יום הולדת - אני אתכחש ליום הזה, שלא יהיה עם מי לחגוג. ואפילו איש לא יתקשר לברך חחח כמה פתטי.

כמה הייתי רוצה לברוח ולהתחיל הכל מחדש.
לזייף הכל. להמציא אני חדשה.
ואין לאן. אני תקועה.
תקועה עם עצמי.
דימוי מחורבן.
אני דפוקה.

שונאת את עצמי.
עצמי שאיש לא אוהב.
עצמי הכי בודדה בעולם.

עצמי שכבר אין לה כח יותר, כבר חסרת אונים מהכל.

ולא שבא לי לרחם על עצמי.
אני באמת רוצה לשנות הכל. באמת באמת. אבל אני אפילו לא מוצאת מאיפה מתחילים.
אם הייתה לי קצת יותר תמיכה, אולי דברים היו נראים אחרת.
שזה כ"כ לבד - זה כ"כ הרבה יותר קשה.

ובא לי לצרוח מבפנים. ובא לי שמשהו ישמע. ובא לי שמשהו יהיה איתי. ובא לי שלמשהו יהיה פאקינג קצת איכפת.
נמאס לי לבזבז את החיים שלי.
הכל פשוט מבוזבז.
 

lital172

New member
ממני.

זה כואב...אני פעם הרגשתי ככה..ולמדתי על בשרי שאם אני לא אקום ואתחיל לטפל ולדאוג לעצמי אף אחד לא יהיה שם. קודם צריך להראות נכונות. להתחיל לצאת מהקליפה. לקלף את השכבות. להילחם על טיפול וכל מה שיעזור לך לצאת לחיים האלו. קשה להתחיל. מכירה את התחושה שהכל מבולגן ואי אפשר לדעת מה ראשון. אני הבנתי שפשוט קמים ועושים. מוצאים מסגרת טובה ...נפתחים ..והכי חשוב לפתוח את הלב. מפסיקים לשנוא את עצמנו כל כך. מפסיקים כל כך להתאמץ לחשוב רק על הרס.

את באמת רוצה את זה? אולי תכתבי פה בשביל מה את רוצה לעשות את זה? לאן את שואפת..שמתחילים לדבר על החלומות ועל הרצונות .החשק לעשייה מתעורר.

איתך.
 

y a l d a 1 7

New member
ליטלי

המון זמן, מקסימה שכמוך
טוב לדעת שאת דואגת לעצמך
איך את?

תראי, באמת הרבה זמן הזנחתי, וחלק מזה היה כי הייתי במקום יותר טוב חלק מהזמן, והטיפול היה קצת "תקוע" תקופה כלשהי. ואז חלה הדרדרות שלא כ"כ בא לי לפרט עליה... אנשים שנעלמו, כל מיני שינויים שחלו, שינויים במסגרות בחיי וכו'. שינויים שלא עשו לי טוב. הרי השגרה הייתה כ"כ טובה לי.
כן צריך לטפל ולהתמודד. וזה לא יהיה קל וזה בסדר. יותר מפחיד לא להתמודד. יותר מפחיד להמשיך להדרדר.
את קמת ועשית ומצאת לך מסגרת. לצערי אני לא מוצאת לי אחת כזאת. ריק לי. אין לי תחומי עניין. אין לי עם מי לבלות. לפעמים אין עם מי לדבר. בטח לא להיות.
אני מחפשת סיבות, מחפשת מה לא בסדר, כנראה שמשהו דפוק.
אני לא פוגעת.
כבר הרבה זמן שלא פגעתי. וזאת חצי נחמה.

ואם את שואלת לאן אני שואפת, אז אני שואפת שכל זה יהיה אחרת.
אני שואפת להכיר אנשים. אנשים שלא יפגעו. אנשים שיהיה להם איכפת. חברים. להאמין בהם. שהם יאמינו בי. אנשים שיעשו לי טוב על הלב. שזה יהיה הדדי.
בסופו של דבר כמובן גם לזוגיות טובה. יכולת לבטוח בבן המין השני. לקיים יחסים נורמלים.
באופן כללי - היכולת להכניס לחיי אנשים טובים ואנשים שיתאימו לי.
ואני לעצמי, להיות טובה לעצמי. לכבד את עצמי. אולי אפילו לאהוב. לא לחשוב על פגיעות.
ללמוד ולהתפתח, זה באמת מה שהייתי רוצה. ברגעים שאני בשפיות.
לפעמים זה נראה לי כ"כ רחוק ממני. לפעמים זה נראה לי כ"כ קשה. ואני לא מבינה איך כולם חיים כך ומתפקדים, ורק אני מבולבלת, וכזאת חסרת אונים.



תודה שאת איתי!
 

levshavur

New member
לילדה

שלום לך
אני מכירה את הרגשת הלבד ואפילו שאני נשואה בשעות מסויימות אני לבד...טוב שאני בהוסטל יותר קל כי אני יכולה לצאת לסלון ולהיות עם אנשים...גם עים הה"א אני מסתדרת יותר טוב כשאני לא לבד...
אם תרצי את יכולה לשלוח לי מסר...לפעמים אפילו קול אנושי או מוזיקה יכולים לעזור או פשוט לדבר עם מישהי.
אני שומעת את הצעקה הזו שלך ונזכרת מעצמי אני חושבת גם שייתכן שאת פשוט בדיכאון שווה לברר את זה כי אפשר אוליי לעזור לך...

לבשה.
 
למעלה