lonely TearDrop
New member
אולי זה לא המקום הנכון..
הסיבה שאני לא יוצאת עם בחורים היא לא כי אני לא נמשכת אליהם. אני מפחדת מהם. אני מפחדת מהמגע שלהם, אני נרתעת מהם אני לא מצליחה לסמוך עליהם. אני חושבת שעברתי משהו שאני לא זוכרת, וכשלא זוכרים ואין על מה לבסס- אז גם אין על מה/ מי להתלונן. אני לא יכולה להסביר אחרת את הפחד הזה. זה לא שלא הייתי עם בחורים, אבל תמיד הרגשתי מלוכלכת נורא אחרי כל מגע מיני איתם, גם אם זה היה נעים בזמן ש, בשנייה שזה נגמר זה היה נורא ושנאתי את עצמי. זה לא ככה עם בחורות איך נפתרים מתגובה טראומטית למשהו שלא קרה, או למשהו שלא זוכרים?
הסיבה שאני לא יוצאת עם בחורים היא לא כי אני לא נמשכת אליהם. אני מפחדת מהם. אני מפחדת מהמגע שלהם, אני נרתעת מהם אני לא מצליחה לסמוך עליהם. אני חושבת שעברתי משהו שאני לא זוכרת, וכשלא זוכרים ואין על מה לבסס- אז גם אין על מה/ מי להתלונן. אני לא יכולה להסביר אחרת את הפחד הזה. זה לא שלא הייתי עם בחורים, אבל תמיד הרגשתי מלוכלכת נורא אחרי כל מגע מיני איתם, גם אם זה היה נעים בזמן ש, בשנייה שזה נגמר זה היה נורא ושנאתי את עצמי. זה לא ככה עם בחורות איך נפתרים מתגובה טראומטית למשהו שלא קרה, או למשהו שלא זוכרים?
הבעיה כאן היא ברגשות שלך, ברגע שתיזרמי איתן יהיה לך רק טוב (ככה בטאכלס תדעי מה טוב בשבילך ותעשי את זה גם). או שאני סתם מזיינת בשכל והמשיכה שלך רק לבחורות ואת אומרת שמגעיל אותך המגע, אז יש מצב שאת מיועדת לבחורה.. ושהסקס עם בחור מהנה כי בכל זאת זה סקס.. ואולי את פשוט מסרבת להאמין (נפשית..) שאת מסוגלת לחיות עם בחורה, כי מה יגידו בבית, מה יגידו החברים, איך נלד ילדים? וכו'.. שוב, מה שאני אומרת זה לשחרר.. תזרמי עם הרגשות שלך עד לאן שיקחו אותך, את לא צריכה להגביל את עצמך 