אולי התגברתי?
אולי התגברתי?
גם לי זה קרה. נכון, לא באותה צורה, אבל זה קרה אף אחד לא אנס אותי, אבל תקיפה מינית? זה כן. כשהייתי צעיר, בן חמש , לא יותר, גרתי בשיכון משפחות, בבסיס צבאי. ההרגשת הביטחון שמקום כזה נותן, היא לא תתואר. אבל... לא כך הם הדברים, מסתבר. כי במקום הזה, שיש בו שומר בכל מקום, מטוסים, תותחים, המון חיילים, כולם מכירים את כולם (בשיכון, לא בבסיס), והכי חשוב, ההורים נמצאים חמש דקות הליכה ממך, זה קרה. הוא היה בן של שכן. גר מאה מטר ממני. היה מגיע, כשאני הייתי לבד, אצל המטפלת, ולוקח אותי לביתי. ושם, היה דורש ממני להתפשט, ולהסתובב ערום. כמובן שהוא עשה אותו דבר. ו... זהו. זה לא נראה לי שגוי, וזה נראה לי בסדר. והוא היה בכלל, מנהיג. גדול ממני בשלוש שנים, והייתי מאושר שהוא מסתובב איתי, כך שהייתי מוכן לעשות בשבילו הכל. זה נמשך חודש, אם לא יותר. (אני לא ממש זוכר. די הדחקתי הכל עם השנים). אחרי התקופה הזו, הבחור כבר עזב את השיכון, והכל חזר לעצמו. אבל, לא. משום מה, יום אחד, אחד הבוגרים (היה בן 18) לקח אותי למקום מסתור, רחוק מכל אדם, ושם הוא עשה יותר. הפשיט אותי, ו.... אתם יודעים... לא אונס. רק מעשה מגונה, ככה קוראים לזה. ורק פעם אחת. עם השנים, גדלתי, והתבגרתי, ודי התעלמתי מזה. לא סיפרתי לאף אחד. נרתעתי ממערכות יחסים (לא היתה לי חברה, או כל דבר דומה לזה, ואני כבר בן 21). לא שלא היו לי הזדמנויות. היו, והרבה. אבל לפני שזה הגיע למשהו (אפילו נשיקה), עצרתי הכל. אבל... איך אפשר לדעת, אם התגברתי על זה, או שרק הדחקתי? אולי זה יצוץ? אולי זה מה שמפריע לי? טוב.. אני מצטער שזה נראה ככה. המון משפטים פשוטים, בלי שום קישור. אבל... זה קשה לי לכתוב על זה. לא כתבתי את זה בשום מקום, לא דיברתי על זה עם אף אחד, ו...למעשה זה קיים רק בזיכרון שלי. אז תסלחו לי, נכון? ו.. אני מצטער שאני בשם בדוי, ועקום כזה. פשוט, יש כאן כמה שמכירים אותי, ממסגרות אחרות, ומפורומים אחרים.....
אולי התגברתי?
גם לי זה קרה. נכון, לא באותה צורה, אבל זה קרה אף אחד לא אנס אותי, אבל תקיפה מינית? זה כן. כשהייתי צעיר, בן חמש , לא יותר, גרתי בשיכון משפחות, בבסיס צבאי. ההרגשת הביטחון שמקום כזה נותן, היא לא תתואר. אבל... לא כך הם הדברים, מסתבר. כי במקום הזה, שיש בו שומר בכל מקום, מטוסים, תותחים, המון חיילים, כולם מכירים את כולם (בשיכון, לא בבסיס), והכי חשוב, ההורים נמצאים חמש דקות הליכה ממך, זה קרה. הוא היה בן של שכן. גר מאה מטר ממני. היה מגיע, כשאני הייתי לבד, אצל המטפלת, ולוקח אותי לביתי. ושם, היה דורש ממני להתפשט, ולהסתובב ערום. כמובן שהוא עשה אותו דבר. ו... זהו. זה לא נראה לי שגוי, וזה נראה לי בסדר. והוא היה בכלל, מנהיג. גדול ממני בשלוש שנים, והייתי מאושר שהוא מסתובב איתי, כך שהייתי מוכן לעשות בשבילו הכל. זה נמשך חודש, אם לא יותר. (אני לא ממש זוכר. די הדחקתי הכל עם השנים). אחרי התקופה הזו, הבחור כבר עזב את השיכון, והכל חזר לעצמו. אבל, לא. משום מה, יום אחד, אחד הבוגרים (היה בן 18) לקח אותי למקום מסתור, רחוק מכל אדם, ושם הוא עשה יותר. הפשיט אותי, ו.... אתם יודעים... לא אונס. רק מעשה מגונה, ככה קוראים לזה. ורק פעם אחת. עם השנים, גדלתי, והתבגרתי, ודי התעלמתי מזה. לא סיפרתי לאף אחד. נרתעתי ממערכות יחסים (לא היתה לי חברה, או כל דבר דומה לזה, ואני כבר בן 21). לא שלא היו לי הזדמנויות. היו, והרבה. אבל לפני שזה הגיע למשהו (אפילו נשיקה), עצרתי הכל. אבל... איך אפשר לדעת, אם התגברתי על זה, או שרק הדחקתי? אולי זה יצוץ? אולי זה מה שמפריע לי? טוב.. אני מצטער שזה נראה ככה. המון משפטים פשוטים, בלי שום קישור. אבל... זה קשה לי לכתוב על זה. לא כתבתי את זה בשום מקום, לא דיברתי על זה עם אף אחד, ו...למעשה זה קיים רק בזיכרון שלי. אז תסלחו לי, נכון? ו.. אני מצטער שאני בשם בדוי, ועקום כזה. פשוט, יש כאן כמה שמכירים אותי, ממסגרות אחרות, ומפורומים אחרים.....