אולי היא צדקה

בהחלט מתכוונת

לממש את הזכות הזו.
אני יודעת כמה קושי וכאב מלווים את האם המיועדת שלי בתהליך
ואחרי השיחה הקודמת שלנו גם הצלחתי לראות ולהבין את מה שעומד מאחורי ההתנהלות שלה. זה הרבה מעבר ללגיטימי.
אבל,
ההדרדרות האחרונה בקשר לא באה בעקבות ציפיה שלי לתמיכה,
או בקשה שהיא תהיה שם בשבילי אחרי השלילי הרביעי.
עם הקושי הזה כבר למדתי להתמודד בעצמי.
 

hope4good

New member
אין לי הרבה מה להוסיף

אבל שמחה לשמוע על הכוונה שלך. אני מאוד מאמינה בזה ונעזרתי בעצמי בתמיכה וייעוץ בכל מיני צורות.

אין הרבה מה להוסיף על מה שכבר כתבו מעלי אז רק אשלח לך חיבוק ואם תרצי לרדת לפרטים את מוזמנת לשלוח מסר או מייל ואולי תהיה לי איזו תובנה.

אגב, לא זוכרת אם כבר כתבתי לך, הבלוג שלך אדיר...
 

נועה 327

New member
אני חושבת שפיספסת את הנקודה זה לא התמיכה

הרגשית בנו , כן כואב לנו , לא כואב , זה ממש לא זה . יש מיועדות שפשוט לא איכפת להן מההריון . הן חושבות שהזמינו מוצר
באיקאה ותכף יבוא המוביל.
הנקודה החשובה היא שאם ישנה בעיה עם ההריון ואנו מספרות לכן , התגובה שלכן צריכה להיות איתנו . לא לתמוך בנו , אלא שנרגיש שאיכפת לכן
כשההורים המיועדים מנפנפים את אביב סותמים אוזניים ועיינים , זה פוגע. אם לנו איכפת מהילד שלכן גם לכן צריך להיות איכפת.
כמובן זה לא מיועד אליך באופן אישי אבל זו התחושה שהועברה אלינו .
 

MAMALY

New member
שמעו פונדקאיות יקרות

כשאמא מיועדת מולכם עומדת חסרת אונים אחרי דרך ייסורים ארוכה מאוד, אחרי שהתקבלה השלמה וההחלטה הקשה מאוד לתת לאישה אחרת לשמור על התינוק שלך בבטן.... לוותר על החלום להיות בהריון לחוש את התינוק בועט.... וכל מה שכרוך...
כשהיא מולכן כ"כ מלאת תקווה ויאוש ו.. קנאה.. כן למה להכחיש אמהות מיועדות לפעמים עמוק בלב אכולות קנאה זה טבעי ונורמאלי זה לא מרוע לב זה קיים
והם נתקלות שוב ושוב בכשלון גם כשאתן נפלאות ונהדרות ואתן כאלו
וזה לא קשור אליכן כלל
לפעמים אין כוח להתמודד וכן, יש לנו גם גאווה קטנה כזו אפילו שאנחנו נכשלנו להביא ילד לעולם לבד, שלא יראו שאנחנו מתמוטטות לפעמים או מתיאשות לפעמים וזה לא משהו שאתן צריכות לראות או לחוות זה לא האחריות שלכן זה שלנו עם עצמינו עם החיים... אבל לא כולן חזקות ויכולות לחייך ולהגיד יהיה בסדר לסגור את הטלפון ולקרוס... יש כאלו שלא יכולות ולא מסוגלות ואסור לשפוט
זה לא משהו שקשור בכן.
זה לא פוייר נכון אני יודעת
ודווקא בגלל שאתן רגישות כי בלי הרגישות המדהימה הזו לא הייתן הולכות להיות פונדקאיות אין לי ספק
אתן סבלות מזה
צריך להבין
שתי נשים רחוקות מאוד אחת מהשניה אחת אמא השניה נושאת ילד - הילד של האמא
היאוש האכזבה הפחד הכל מתעצם
בעיקר בהתחלה כשעוד לא מאמינים שיהיה הריון בכלל ואם יהיה... ומה יהיה.... ואז מגיע דימום.. או שלילי בבדיקה..... ואנחנו מלאות הורמונים ועברנו שאיבות קשות והתפללנו ומה לעזזל לא עשינו מספיק טוב ומה יהיה.... ואיך יהיה...
ההתחלות הן קשות
אל תצפו לשיתוף כזה לא בגלל שאנחנו לא מספרות לכן ולא רוצות לשתף
קודם כל זה לא בריא וזה לא אחריות שלכן
שנית - אי אפשר.... לא תבינו זאת לעולם מי שלא יכולה ללדת לא תבין בינכך גם אם תרצה מאוד מה באמת מתרחש מאחורי החזות הלפעמים מרוחקת ומנותקת
ככה זה בחיים
זה לא נגדכן
זה לא קשור אליכן
אתן לא צריכות לקחת חלק בזה
אתן נשים בריאות מדהימות שתשאו את הילדים שלנו זה לא פשוט להיות אמא מיועדת בכלל כמו שזה לא פשוט להיות פונדקאית צריך לתת לדברים זמן ולפעמים צריך לעשות דברים באופן קצת מלאכותי כמו לסכם פעמים בשובע טלפון נגיד או בכל סופשבוע שני... כמה שזה מוזר זו התחלה וסדר עושה רוגע ולא להכניס יותר מידי רגשות של צער אכזבה ועצב החברות תבוא
ב90 אחוז מהמקרים היא באה אם יודעים לעבור את השלב הראשוןני הזה של ההתחלה....
הוא מורכב.
לי לא היו פונדקאיות נשואות, אני מניחה שזה שונה כי פונדקאיל נשואה יש לה בעל בבית ותמיכה ולפעמים אפילו לא רוצים להתערב יותר גם ככה יש סייגים ואסור לקיים יחסים עם הבעל וכל ההתחלה המורכבת הזו והאחריות והחששות... וזה להכנס שניים מול שניים כל אחד מהצד שלו זה לא פשוט בכלל
מטופלות פריון זה לא עם קל זה לא אמור להיות קל וכשיש פונדקאית זה עוד יותר קשה.
אני יכולה להגיד על עצמי שהרגשתי אפס מאופס וזוכרת סיטואציה מכאיבה ביוחד של פונדקאית לפני החזרה שיושבת על הספה בבית שלה ומלטפת את הבטן ואומרת לי בשמחה את קולטת שעוד מעט יהיה פה תינוק????
היא כמובן התכוונה לתינוק שיהיה לי
היא כמובן התכוונה שזה יהיה נהדר והיא היתה כ"כ שמחה.
אני זוכרת שכמעט התעלפתי מרוב כעס ועצב וממש ברחתי מהבית שלה בתרוץ עלוב...
ידעתי שהיא לא התכוונה לרע חלילה והכל בא מטוב
אבל אני זוכרת היטב איך נכנסתי לאוטו נסעתי 2 רחובות חניתי ובכיתי את נשמתי אולי שעה שלמה עםפ צרחות יבבות וכל מה שקשור בזה.. כמו ילד בן 3 מרוב תסכול
היא היתה בטוחה שאני קרה רעה ומפגרת
היא צדקה בעניין המפגרת, ללא ספק, אבל היה לי מותר להיות כזו...
אני זוכרת את ההתחלה בפעם הראשונה ואת הכשלון הראשון ואת הצעקות על מירב בעיקר שאני בטוח לא אצליח ואיזה מן פונדקאית שאומרת לי הכל בסדר ברוך השםפ ולא מספרת לי כלום... והיא מצידה לא הבינה מה האישה הנודניקית הזו מביאה לה מתנה כל יום שישי בצורת עוגה או איזה משהו טעים...... היילתי היסטרית רוב התהליך ואף אחד לא ידע חוץ ממירב
כשנולד הילד שלנו הפונדקאית ערכה לי מסיבה בבית החולים והיא אמרה - שככה יהיה לי טוב "את האמא המיועדת הכי רגועה בעולם"
כולנו התמוטטנו מצחוק באותו הרגע.
זה היה הכי רחוק מהמציאות
כן היו רגעים שהיא הרגישה קור וריחוק בעיקר בהתחלה
וזה נראה לה מוזר מאוד
אבל בערך בחודש השלישי או הרביעי להריון הכל נפל במקום ומאז ועד היום אנחנו בלתי נפרדות והילד שלנו הוא כבר בן 5.
אז תקחו את זה בחשבון
ותחשבו טוב לפני שאתן אומרות מילים קשות ומוציאות רגשות כנים ואמיתיים שאני בהחלט מבינה ומזדהה איתם רק שזה בדיוק מה שאנחנו לא צריכות
לפחד שהפונדקאית עוד יותר לא מרוצה מאיתנו האפסיות האלו שלא מצליחות להכנס להריון... (טוב אני אדבר בשם עצמי כי ככה זה נראה לי) וסליחה שזה בוטה.
ועכשיו היא תשנא אותנו ולעולם לא נצליח להתקרב אליה...
גם לנו יש פחדים וחששות
ואנחנו מפקידות בידכן האמונות את האוצר הכי יקר לנו בעולם הילד שלנו וזה מפחיד נורא בעיקר כשעוד הכל טרי ולא ממש מכירים ועוברים תקופה כ"כ קשה של מתח והזרקות וטיפולים ותקוות ועוד באים השלישיים זה קורה צריך להיות מוכנים לזה.
זה הכל
ואני מעריצה את האדמה שכל פונדקאית דורכת עליה
ואוהבת אתכן מאוד.
 

MAMALY

New member
ותשמעו אמהות מיועדות

כן!!! יש לי הרבה מה להגיד מנסיון אישי ובכלל.

יש לנו לאמהות דרך קשה מאוד קשה רגשית.
לכולנו.
אף אחת לא באה כולה חיוכים וכייף ושמחה אדירה (טוב נו אני דווקא שמחתי קצת אבל זה לא עזר להתנהגות הדבילית ....)
כולנו מרגישות ככה
לא המצאתן את זה
דרך הפונדקאות היא מיוחדת מורכבת וקשה מאוד רגשית צריך להתמודד עם זה אין ברירה בחרתן להיות חלק מזה יש עוד דרכים כמובן אבל זו הדרך שבחרנו בגלל המגבלות שלנו
מולנו אישה בריאה שללעולם לא תבין מה זה מטופלת םוריות היא תבין בראש היא לא תבין בלב גם אם ממש תרצה זה לא שם הן לא יכולות להבין אין מה לעשות ככה זה בחיים כתבתי את זה גם לפונדקאיות.
ובואו נגיד ככה - השילוב הזה של אם נושאת ואם מיועדת הוא קשה וברוב המקרים הפונדקאית זו אישה שלעולם בחיי היום היום הרגילים לא הייתן פוגשות והן זרות לנו כמו שאנחנו להן וברוב המקרים הן לבד ואנחנו נשואות והן מפחדות מאיתנו גם ויותר והן צריכות לפעמים לקחת תרופות שהן לא מבינות אפילו למה צריך והן עושות את זה בשבילינו
הן ישאו את התינוק שלכן תאהבו אותן כמו שאתן אוהבות את הילד שיהיה לכן ויהיה לכן זה הכל תזכרו את זה תמיד הילד שלכן יהיה בבטן של האישה הזו תנו לה אהבה תמיכה היא צריכה את זה, היא צריכה להרגיש שהיא עושה עבודה חשובה וכשהיא מקבלת שלילי - ואני מאוד הופתעתי מזה אצלינו, הפונדקאית התנהגה כאילו היא מטופלת פריון של 10 שנים נכנסה ללחץ היתה אומללה, אני הייתי כב ר למודת כשלונות צחקתי עליה בליבי... אבל התרגשתי מעצם זה שהיה לה אכפת בחיי הוציאה אותי מעצמי הבחורה.
הן רוצות להצליח לא פחות מאיתנו הפודקאיות הן יקחו תרופות יפתחו רגליים אצל הגניקולוג שלנו, ישאו בסבלנות את השאלות התהיות על דברים אינטימיים שימו עצמיכן במקומה אתן לו יכולתן הייתן פונדקאיות?? אני לא . מודה. אני גמדה. הן כן יכולות ורוצות ולא חשוב למה כסף, מצווה לא עקרוני לא חשוב המציאות היא העובדה היא שהן נושאות או ינשאו בעתיד את האוצר הכי היקר שלכן והיא צריכה אותנו שניהיה המשענת שלה, שתרגיש בטוחה תקשיבו לה תשמעו כל מה שהיא אומרת, נסו להבין ולקבל הכל גם אם זה מוזר או מצחיק או הזוי תנו לה מקום שתרגיש שיש לה כי זה קריטי
ההתחלה היא קשה מאוד אחרי הכל אתן שתי זרות בקטע הכי קשה בעולם זה נופל בידיוק על הכשלון שלנו להרות בשביל זה יש אמהות מיועדות אחרות לבכות ולקטר איתן בשביל זה עושים מפגשי אמהות מיועדות זה חשוב שלא תהיו לבד ותתיעצו עם אמהות אחרות ובשום מקרה או פנים לא תשתפו את הפונדקאית שלכן בחרדות ובפחדים שלכן הן באות נקי תשאירו את זה ככה תחייכו תנו להן כוח ובואו לבכות אצל אמהות מיועדות אחרות תתמודדו כי בסוף הטיפולים באים ההריונות באים העוברים והם צריכים לגדול בבטן שמחה אל תשכחו את זה.
ההתנהלות היא בהתחלה מוזרה תעשו סדר תקבעו טלפונים כמה פעמים בשבוע מפגשים כמה פעמים בשבוע ממש ככה אס אמ אס לשלוח זה בדיוק 10 שניות וזה עושה את ההבדל תגידו להן בוקר טוב שיהיה לך יום נעים, אם אתם מאתרים פחד או צער או סגירות שימו לב ותפתרו את זה מיד לפני שזה יצמח ויתגלגל וכולם יכנסו לסרט
הן לא צריכות לשאת את הצער שלנו הן נושאות את השמחה שלנו
תחשבו על זה זה הכל כל פעם שיש מחלוקת תביאו עוגה תשלחו אס אמ אס תחייכו כל הזמן שתרגיש שאתם סלע מאחוריה וככה תגיעו לחדר לידה יחד מחובקות כמו שצריך.
וחיבוק ענק זה לא קל אבל זה אפשרי ומנסיון של שני תהליכי פנדקאות עם שתי פונדקאיות שונות לגמרי באופיין אני אומרת לכן זה יצליח.
בהצלחה!!!
 

VNRN

New member
גדולה - כמו תמיד!

חוץ מהפעמים שאת חוטפת את הג'ננה
 
למעלה