אולי היא צדקה

[ערב אביב]

אולי היא צדקה

זו שכתבה לי כאן פעם שעדיף לראות את תהליך הפונדקאות
כיחסי עובד-מעביד, כי הדרך שהלכתי בה עד כה פשוט לא עובדת.
ההתפתחויות האחרונות עם הזוג שלי, גורמות לי להטיל ספק
בכ"כ הרבה דברים ואני לא מוצאת יותר את מקומי.
בגלל שכבר שוחחנו על הכל, או ככה לפחות חשבתי, נראה עכשיו
שאין עוד על מה או עם מי לדבר, אחרי שבין השורות ביקשו ממני להתמודד לבד.
אני לא אדם כזה - שמדחיק ומסתיר ושומר בבטן
וזה הופך את כל התהליך לקשה הרבה יותר עבורי,
אבל כנראה שאין לי הרבה ברירות.

 

[גשם 11]

תנסי לערב את מירב.

 

[פונדקאית 1]

תקשיבי

מנסיוני עם הזוג שלי - זה לא ישתנה כי זה אופי כזה כנראה . אני לפני ההיריון חשבתי שזה ככה בגלל שעוד לא היה היריון אז אמרתי לא נורא .אבל כשנכנסנו להיריון וראיתי שאני מתמודדת לבד עם הכל ולא אכפת להם מה עובר עליי ועל העובר אמרתי די !! זהו !! מהיום זה היחס שהם יקבלו ממני גם .נקודה .זה כנראה אופי כזה שלא יודע להעריך לפרגן או לומר מילה טובה .אני בשליש היריון אחרון ואני שמחה שזה עוד מעט נגמר כי אני רק סבלתי מהיחס הקר והרגשתי מאוד בודדה. ואני מרגישה כמו חפץ שמשתמשים בו להביא ילד הייתי מצפה לקצת יחס אנושי ( זה הגיע למצב כשהייתי מתקשרת לעדכן מה היה או קרה משהו שקשור לעובר הם היו מנפנפים) ואל תגידו לי שהם מפחדים מכישלון ואכזבותת וכו ולכן הם ככה ..ההפך יש לנו היריון תקין וכיפי והכל חלק ולמרות הכל אין שום התעניינות לא בי ולא בעובר . ואני מכירה פה בפורום עוד פונדקאיות שהמצב גרוע יותר.ואני רק מקנאה בפונדקאיות שיש להם יחס טוב ופתוח ונעים עם המיועדים.אז ערב אביב קחי את זה כמו שאמרת יחס עובד מעביד .

 

[מגיאא]

אני מרגישה ממש באותו מקום!

אחרי החזרה רביעית שכשלה, מפעם לפעם תחושת הבדידות מתחזקת אצלי.
וגם המרכז המלווה לא מלווה!

 

[הודייה 1]

גם אני - ויש עוד הרבה כמונו

אי אפשר לעשות דבר .זה לא משתנה אם יש היריון או כישלון.אני לקחתי את העצה של גשם שכתבה פה ולהתיחס לזה בצורה עניינית וזה עזר לי .נכון- זה מרגיש רע ולא נעים שאין הערכה או מילה נחמדה אני כבר מזמן לא מצפה ליחס נחמד מההורים המיועדים.

 

[גשם 11]

היי

תראי, בעלי פשוט אמר לי אל תתרגשי וזהו..
יש לך אותי, יש לך את המשפחה שלך,
שהם יתנו מה שהם צריכים, ואת תרגישי טוב וזה הכי חשוב.
אני לא מרגישה מנוצלת, כי מה שאני נותנת בעסקה הוא גדול ויקר פי כמה וכמה מכמה שאני מקבלת.
נכון שלא הייתי עושה את זה אם המצב הכלכלי היה טוב יותר,
אבל אפשר להגיד את זה גם על מי שעובדת בשלוש עבודות, או בעבודות ניקיון או אני לא יודעת מה.
בשביל הילדים עושים הרבה דברים, ולפעמים מוצאים פתרונות יצירתיים.
ושוב, אני אדם מאוד פרקטי וריאלי, ולכן אני גם לא מצפה לפרפרים ומעגלי העצמה ושאר ענייני הניו אייג'..
כי זו לא אני.
כל אחת שתבחר מה מתאים לה, אבל כמו שבעלי אומר פשוט להנמיך ציפיות ואז מתאכזבים פחות.
בהצלחה

 

[ערב אביב]

יכול להיות שאת צודקת

למרות שבתחושה האישית שלי, ברגע שיהיה הריון
דברים כן ישתנו,
אבל בינתיים-הדרך (שמתארכת לה עוד ועוד) קשה נורא
במצב היחסים הנוכחי.
האם המיועדת אמרה לי בפירוש שיש בה כ"כ הרבה כאב וקושי,
שהיא לא מסוגלת להכיל גם את הכאב והקושי שלי. . אז מצד אחד,
ליבי יוצא אליה ואני מאוד מאוד משתדלת להבין ולהתחשב,
אבל מצד שני - אין אף אחד שיבין ויתחשב בי.

 

[VNRN]

חשוב שתהיה לכן קבוצת תמיכה

כואב לי שזו הרגשתכן. הייתי שמחה לאמץ כל אחת מיכן ואני בטוחה שיש כאן עוד אמהות מיועדות שחושבות כמוני.
מי שאינה מרוצה מהיחס/ליווי שהיא מקבלת יש עוד אפשרויות... אתן נשים חזקות ופתוחות אחרת לא הייתן פונדקאיות. חשבתי קצת איך אפשר לעזור לכן ונראה לי שהדרך הטובה ביותר היא שתקחו יוזמה ותארגנו נשים שמעוניינות בקבוצת תמיכה. אני יכולה לתת לכן שם של מנחת קבוצות שעוסקת בפוריות ובקבוצות תמיכה בתל-אביב או בירושלים. צרו איתה קשר ותממנו את המפגש/ים איתה בעזרת כספי הייעוץ הפסיכולוגי העומד לרשותכן בחשבון הנאמנות.

 

[מאמינהה 1]

זה רעיון פשוט טוב !!VNRN

 

[ערב אביב]

הלוואי

שכל האמהות המיועדות היו מרגישות כמוך.

ובנוגע לקבוצת התמיכה - אני חושבת שזה רעיון נפלא!

 

[שמחה2008]

התכווצה לי הבטן לקרוא את ההודעות שלכן

מיד התחשק לי לצאת להגנת האמהות המיועדות באשר הן...
אבל בעצם, אין לי שום כוונה לומר דבר בעד ההתנהגויות המתוארות.
ברור לי שכדרך הטבע, לכל דבר יש שני צדדים, אבל עצוב לי נורא לקרוא על התחושות שלכן.
עצוב לי גם שהרושם שיוצא מקריאת הדברים הוא שככה מתנהלים תהליכי פונדקאות ולמרבה השמחה, זה ממש לא נכון.
אנחנו עברנו תהליך מעצים ומחזק ומאד מאד שמח ומאושר.
אנחנו בקשר עמוק ומשמעותי ואוהבות אחת את השניה מאד!
אין לי אלא להצטרף לרעיון שנתנה vnrn (אולי כבר תחליפי את השם???).
מגיע לכן להיות מחוזקות וגאות על מה שאתן עושות!

 

[ערב אביב]

חלילה לא התכוונתי

לרמוז או לומר שכל תהליכי הפונדקאות מתנהלים כך.
להיפך- אני קוראת המון על תהליכים בהם הקשר בין הפונדקאית
לזוג הוא מדהים וקרוב ועוצמתי,
וזה בדיוק מה שמכאיב לי,שלי אין את זה.
מה שהעלתי כאן זו לגמרי חוויה אישית שלי
ואני בעצמי מופתעת לקרוא כאן תגובות דומות של פונדקאיות נוספות...

 

[LeletSer]

שאלה לפונדקאיות

כהורים מיועדים הייתי רוצה לשאול מה היה היחס האידיאלי שהיתן רוצות לקבל? טלפונים? הודעות? רוצה ללמוד שלא נטעה!
תודה מראש

 

[ערב אביב]

לא חושבת

שיש כאן "טועים" או "צודקים",
אלא יותר תיאום רצונות וציפיות בין הורים מיועדים לפונדקאית.
מה שמתאים לי לא בהכרח מתאים לפונדקאית אחרת
וכנ"ל לגבי הורים מיועדים.
לי אישית מאוד חשוב הקשר האישי-
לא בהכרח X הודעות/שיחות ביום, זה ממש לא נמדד בזה...
זה יותר השיתוף, התמיכה, ההכלה, ההבנה - משני הכיוונים.
כשזה מגיע רק מכיוון אחד, זה הופך להיות מתסכל.

בהצלחה!

 

[נועה 327]

יפה שאת שואלת ! את לא מבינה כמה זה חשוב

זה כמובן תלוי באופי של הפונדקאית , אבל בעיקר אנו רוצות לדעת שאתן איתנו בתהליך
נשמח ל SMS "שבת שלום" או יום נעים , אבל הכי חשוב , אם אנחנו מספרות משהו שקורה
תהיו איתנו , למשל בדיקת דם לבטא , אל תחכו שנתקשר לעדכן , תתקשרו בצהרים , ולא למחרת ...
קצת יחס חם עושה פלאים ... שיחה פשוטה של "מה שלומך" מראה התעניינות .
אל תתנתקו מהתהליך כיוון שהוא לא מתקיים אצלכן בגוף, הרבה מיועדות לא מבינות את זה
ופשוט מתעלמות לא בכוונה מהפונדקאית

 

[נועה 327]

שלחתי לך מסר

 

[נועה 327]

זה לא דרך הטבע להגיב כמו שהמיועדות מגיבות

אני ממש לא חושבת שכאישה את צריכה לחוות הריון כדי להבין שיש אדם שנושא את הילד שלהן והן מפנות את הגב
כמות הנשים שחוות את התסכול הזה מפתיעה אותי ומצערת כאחד , אבל אני יודעת לומר , לפי כל האמהות המיועדות והנפלאות
באשר הן בפורום, שחושבות על הפונדקאיות שלהן , ורוצות לחוות איתן כל רגע טוב ורע כאחד כי הן מבינות את גודל המתנה
ואת גודל החוויה , אני באופן אישי לא מבינה איך אפשר להיקשר לילד כשאת בהנחה שאת מקבלת אותו מוכן בסוף התהליך
הדרך לשם היא חלק משמעותי וחשוב לתהליך ההיקשרות והאהבה.
כל המיועדות למניהן שמתעלמות ומנוכרות לפונדקאיות שלהן , לא ראויות להן ! (לצערי , סביר להניח שזה גם כך לא ממש מעניין
אותן אז הן גם לא נכנסות לפורום, אולי היו מבינות את התחושה)

 

[אוריתוש 5]

נורא עצוב לי שככה את מרגישה

לדעתי שווה ללכת לשיחה משותפת עם איש מקצוע.
(סוג של טיפול מערכתי, או גישור) כדי לערוך תיאום ציפיות מחודש.
יש סיכוי שהיא תשתף איתך פעולה בדבר כזה?
אני לא הייתי רוצה בשום פנים ואופן שפונדקאית שלי תסתובב בתחושות קשות כאלה סביב התהליך, מגיע לך להרגיש הרבה יותר טוב.

 

[ערב אביב]

תודה יקירה

כבר ישבנו וניהלנו שיחה כזו (בין שתינו) ממש לאחרונה,
כמה ימים לפני ההחזרה הרביעית.
שתינו יצאנו מהשיחה הזו בתחושה הרבה יותר טובה
ועם הרבה תובנות,
אבל, כשהגיעה תשובה רביעית שלילית המצב חזר לקדמותו ואף נעשה גרוע יותר בעיניי.
מרגישה שכבר אין לי עם מי לדבר, וששיחה נוספת כזו סתם תשים אותי
במקום של "נודניקית".

 

[אוריתוש 5]

אני אגיד לך את דעתי ממקום של מיועדת

הקושי הוא אכן עצום!
אני זוכרת את עצמי במקומות של השלילי והכשלונות, על סף דיכאון אמיתי.
לא היתה לי טיפת כוח נפשי לעודד או לתמוך בפונדקאית שהיתה כמובן גם מאוכזבת ועצובה.
אני אישית הייתי מלווה במטפלת מקסימה שעזרה לי לאורך כל הדרך לעבור את התקופות הקשות, ואני ממש מציעה לך לממש את זכותך בחוזה לטיפול ולייעוץ פסיכולוגי, מתוך הבנה שהאם המיועדת כנראה לא מסוגלת להיות שם גם בשבילך כעת, וזה לגיטימי והגיוני בעיניי.