אולי אחדש משהו...

[ronnyw]

אולי אחדש משהו...

ייתכן שכולכם גיליתם כבר מזמן את מה שאני עומדת לכתוב, אבל בכל זאת... כזכור אימי אושפזה, נותחה, התגברה, אבל בעקבות כך היא מרותקת לכיסא גלגלים ולבית, ונאלצנו להפסיק את ביקוריה ב"מועדון למען הקשיש". פתאום יש אינסוף זמן מת בבית. היא לא מסוגלת לקרוא, לראות טלביזיה או להעסיק את עצמה לבד. אז גיליתי (הקרדיט - למטפלת. לא יודעת אם הייתי חושבת על זה לבד) עולם חדש של חוברות עבודה עצמית לילדים, "צעצועי בוקי" ודברים דומים. המטפלת (זו שמדברת עברית ויכולה לקרוא הוראות) יושבת איתה שעות. הן עושות תרגילים בחשבון, מציירות, עושות תשבצים ברמה של גילאי 4-9, וכולם מרוצים. אגב, אינני רואה בזה תרגילים למוח או שימור יכולת. זה פשוט דרך למלא זמן ולהמעיט קיטורים. מבחר החוברות בחנויות הוא אדיר (לא כל מה שקניתי התאים, אבל אני מתחילה להבין מה תופס ומה לא) והמחירים אינם בשמים.

 

[ariela המקורי]

../images/Emo24.gifרוני היקרה, גם אני קניתי

ליוד שלי 2 משחקים בכל משחק יש רשת של חורים ומכניסים את הפיטריה לחור, הפיטריות הם בצבעים שונים ויוד אוהב להכניס את הפיטריה לתוך חורי הרשת, זה טוב להתעמלות בכפות הידים את הבאת רעיון טוב חוברות אני אנסה גם, תודה לך רוני

 

[נילי41]

גם אנחנו צובעים בחוברות

אבל יוד לא כל כך מתעניין בזה. לפעמים הוא מוכן לשבת 5 דקות ולצבוע או לכתב קצת אבל מתעייף מהר מאוד. אנחנו גם מנסים משחקי דומינו, קלפים - מלחמה, זיכרון וכו', אבל הוא מתעייף מאוד מהר ומפסיק.

 

[zvooloon]

רוני, רעיון נפלא. ועוד רעיון - שבץ-נא

המטפל של אבא שלי הציע. נראה איך זה עובד.

 

[ענתי44]

רעיון מעולה../images/Emo24.gif

לפעמים האחיינים שלי משחקים שש בש עם אמא.אני גם קניתי כל מיני משחקי זכרון, קלפים של ילדים ואנחנו מידי פעם משחקים ( אמא שלי ששנאה טלוויזיה משום מה עכשיו מבלה הרבה מול המרקע) רוני, במרכז יום הקודם של אמא, כן האמינו שזה מסייע לשימור הזכרון, אבל אני חושבת כמוך שזה אמצעי נפלא להפגת שעמום. ואם זה משמר לעוד שעה את הזכרון מה טוב. לדעתי אמא נהנית מזה שאנחנו ( המשפחה והמטפלת) יושבים איתה, הרבה יותר מהמשחקים עצמם. נילי, יוד בניגוד לאמא של רוני , הולך למרכז יום, בטח שהוא עייף מפעילות בבית. כשאמא הלכה למרכז יום הראשון היא פחות הסכימה לעבוד ולשחק איתי. אבל בחצי שנה שהיתה בבית היא נהנתה לצבוע או לחתוך סלט או כל פעילות משחקית שהעבירה את זמנה בנעימים.

 

[קורנית]

ניסיתי גם

היום הלכתי לחנות צעצועים. קניתי בובת בד, כלבלב פרוותי, קלפי משחק פשוטים, שתי חוברות צביעה וצבעי פנדה. הכלבלב התקבל בחשדנות. הבובה התקבלה בשמחה - קוראים לה טויבל'ה, עם דגש ב - ב. החוברות עוררו עניין לזמן מה. הקלפים גרמו לכעס גדול, שהתפתח לנסיון של אמא להרביץ לי, לירוק עלי, לקרוע לי את החולצה..... אוף. לא יודעת מה עשיתי לא טוב. נראה מה יהיה מחר - בכל אופן אצלנו אי אפשר לפתור תשבצים או תרגילי חשבון, גם לא לקרוא, אולי לצבוע (בלי קשר לציור, או לקווים) - אז אני לא ממש יודעת אילו חוברות תהיינה טובות. לילה טוב.

 

[נילי41]

הי קורנית

אחת החברות מקבוצת התמיכה שלנו סיפרה במפגש האחרון שלנו שהנכדה שלהם הגיעה לביקור עם בובה. בעלה, חולה אלצהיימר, התאהב בבובה, קרא לה 'יובל' והתייחס אליה כמו אל תינוק. ממש החזיק אותה בידיו ודיבר אליה כמו לתינוק וחברתי חושבת שהוא חושב שהבובה היא נין שלהם או עוד נכד. הנכדה השאירה את הבובה אצל הסבא וגם הביאה כל מיני בגדים להחלפה של הבובה. הסבא ממש מטפל בבובה, רוחץ אותה ומלביש אותה וזה ממש מדהים... היא סיפרה את זה לרופאה שלהם והרופאה אמרה שזה ממש מצויין. שמעתי על עוד מקרים שבובת פרווה שימשה כחבר לחולי אלצהיימר. אני ניסיתי עם ארנב מפרווה שקראתי לו 'ארני', אך יוד נשאר אדיש אליו. אולי אמצא בין בובות הפרווה של הנכדים שלי איזו דמות אחרת ש'תדבר' אליו יותר... מדהים איך הדברים האלו 'עובדים'.

 

[קורנית]

קראתי בתפוז, בפורום אחר

על אישה דמנטית שתמיד גידלה ואהבה חיות מחמד, שקיבלה צעצוע פרוותי (לא זוכרת אם כלב או חתול) והתיחסה אחיו כאל יצור חי - האכילה והשקתה ועוד. זה בעצם מה שקיוויתי שיקרה. אוף. קשה לי להשתחרר ממה שקרה אתמול, למרות שאני יודעת שזו המחלה ושזה לא אישי (אמא כבר בכלל לא מכירה אותי ולא מקשרת אותי אליה.)

 

[ענתי44]

לנו יש את בומר ופליקס

לפני כשנתיים וחצי היו לאמא סיוטי שינה. היתה מתעוררת מבוהלת ולא ידעה לומר לי אם זה חלום רע או שהיא חשבה על משהו מפחיד. אז קניתי לה שני חברים. את הבובה של פליקס הארנב מספרי הילדים וכלב נקניק נעים ורך. לבן וחמוד שקראנו לו בומר והם שמרו עליה. תקופה ארוכה היא היתה צמודה להם ואז נטשה אותם. רק בימים שהיתה לחוצה היתה מבקשת אותם וישנה איתם. כיום היא לא מזכירה אותם ובכלל חושבת שהם שייכים לנכד הקטן שלה

 

[ליאורלילי]

ענתי , מה נשמע?

ענתי יקרה , מה קורה? אני מקווה שאמא הולכת למרכז היום ואת קצת יכולה לעשות דברים בבית ומחוצה לו. אצלנו , בעלי לא ישחק בשום משחק ששייך לילדים. רק אצל הנכד הוא לפעמים משתף איתו פעולה עם כל מיני משחקים והנכד ממש מאושר, שניהם צוחקים ומאושרים ואני נהנית לראות זאת. כשמנסים לעניין אותו בקלפים או משחק אחר , הוא מסרב. השבוע הגיעה חוברת של העמותה עם כתבה על קבוצות התמיכה לחולים. הראתי לו וניסיתי לעניין אותו אך הוא סרב במין כעס. בקיצור, הוא לא מוכן לדבר על מחלתו בכלל. שיהיה יום טוב וחודש טוב, ענתי , נשיקות לך ולאמא ולהתראות , טובה

 

[ענתי44]

אמא שוב חולה../images/Emo193.gif

יש לי הפנייה למיון, אבל, אמא נרדמה אז אני נותנת לה לישון ולא ממהרת לנסוע לבית חולים, מהבוקר היא עם חום ומרגישים שהיא מצוננת. היא אומרת שלא כואב לה כלום אבל לא אכלה. רק שותה וישנה. בית חולים, עם הוירוס המדביק שיש שם. מקווה לטוב.

 

[ליאורלילי]

ענתי , החלמה צהירה

ענתי יקרה , אני מאד עצובה לשמוע שלאמא יש חום. האם את חייבת לקחתה למיון? אני מתארת לעצמי שזה מאד קשה אך תתעודדי , היא כבר היתה שם והתאוששה ובע"ה גם הפעם עם אנטיביוטיקה היא תחלים ותשוב הביתה מהר. אני אתפלל עבורה, נשיקות , תשמרי על קשר , טובה

 

[ronnyw]

אימא חולה.

לפני שבוע עברתי את אותה סאגה. אבא חטף התקררות קשה, החום עלה והוא השתעל וחירחר. המטפלת הזמינה ממוקד חרום רופא (בניגוד לדעתו של אבא). הרופא איבחן ברונכיט, חשש מדלקת ראות, נתן אנטיביוטיקה וזימון למיון. והינה ההתלבטות הגדולה: אבא שלי סרבן רופאים ודאי וודאי שהוא סרבן בית חולים. תמיד ביקש שלא נאשפז אותו, ואם יקרה משהו - לתת לו למות במיטתו. אז מה עושים? החלטנו לחכות, לראות איך יתפתח. אחרי כמה שעות החום ירד, ואבא נשאר בבית. זו לא עיצה, ואל תחליטי על סמך מה שכתבתי !! רק שאם תחליטי להתמהמה עם האישפוז, תדעי שגם אני התמהמתי...

 

[נילי41]

גם אנחנו לא ממהרים למיון

אם מצליחים להוריד את החום לבד, לא ממהרים למיון. אם החום לא יורד במשך כמה שעות, אין מנוס. אל תקחי דוגמה ממני, כל אחד על פי עצת רופאו ועל פי הבנתו. מאחלת לאמא רפואה שלמה והחלמה מהירה.

 

[קורנית]

רפואה שלמה לאמא

גם ממני, ענתי. ושאת, גיבורה גדולה מהחיים, תחזיקי מעמד.

 

[ariela המקורי]

../images/Emo24.gifענתי רפואה שלימה לאמא

 

[אסתרס]

../images/Emo68.gifענתי מה קורה ? שתפי אותנו בבקשה.

 

[ענתי44]

החלטתי לא ללכת למיון

אתמול הייתי צמודה אליה. כל שעה מדדתי חום. אם עלה נתתי טיפות ( כמובן בלי לעבור מינונים וזמנים ) היא היתה חלשה ובקושי תפקדה. אבל אין כמו המיטה שלה, הבית שלה והמשפחה שלה. אמרתי לעצמי שאמבולנס תמיד אפשר להזעיק, הרי לא מדובר במשהו קריטי שכל שנייה חשובה. ואחר הצהריים היה שיפור קטן ואמא אפילו אכלה בתיאבון מרק עוף. היא עדיין חלשה, יש רגעים שהיא מבולבלת. אבל החום ירד. כמובן לא שלחתי אותה היום למרכז היום ואני איתה. אחותי קנתה לי זוג כרטיסים למופע של פוליקר, שאני כל כך אוהבת.ההופעה בקיסריה. אתמול רציתי לתת את הכרטיסים לאחיין שלי ולחברה שלו. אחותי שיכנעה אותי שאסע להופעה. היא תבוא להיות עם אמא ( ככה הוחלט מראש) והיא תהיה עם אמא או בבית או בבית חולים. אני , כנראה אסע, אבל בלב כבד מאוד. ברגשות מעורבים. מחד שמחה גדולה לבלות קצת ומצד שני.... אמא זקוקה לי. אני מקווה שהמצב של אמא לא יחמיר שוב. כי היא חיוורת וחלשה. מאחלת לכולם יום עגול, כדברי נילי, וסוף שבוע נפלא ורגוע

 

[ariela המקורי]

../images/Emo24.gifענתי, יופי נהדר תלכי כל הכבוד לאחותך

אומנם עצוב לך על אמא אבל את צריכה גם את המרווח הנפשי שלך , גם את צריכה חיזוק הנפש והנשמה, צאי להופעה ותהני עם כל הלב והנשמה כאילו אמא לא חולה ותחזרי בכוחות מחודשים. בשורות טובות נשמה טובה.

 

[טיקו1]

ערכת "פעילות לבריאות"

כידוע פותחה לפני שנים מעטות ערכת הפעלה לחולים דמנטים הנמצאים בבית ע"י עמותת אלצהיימר. כיום ניתן להשיג אותה גם עם הוראות באנגלית. יש שם עבודות צביעה, מדרש תמונות, משחקים קלים, הפעלות לחוש המישוש , חוש הריח, גרויים לדיבוב, להיזכרות בעבר הפרטי והקולקטיבי. ההפעלה היא כמובן אמצעי להעביר את הזמן עם בן משפחה / מטפל. אך גם שומרת על מימנויות וכישורים קיימים. דומני שעלותה עתה 185 ש"ח. יש חוברת הדרכה למטפל. יש מספר מקומות בארץ שהעמותה הכשירה מתנדבים בעזרת רשות מקומית, בטוח לאומי וכו' והמתנדבים נכנסים לבתים של חולים להפעלת החולים ולהדרכת המשפחה להפעלה כזו. כל פעילות שאתם עושים כמתואר במכתבי הפורום וכל מיני רעיונות יצירתיים - הכל מצויין. חזקו ואמצו! רותי