אוכל

[ציפי ג]

דסי ככה קצת הגזמת

עפר נגמל מיניקה בהיותו בן 10 חודשים, כמעט לפני 6 שנים. מאז הוא אכל בסדר. אוכל מהווה עבור אנשים מסוימים עולם ומלואו. יש אנשים שאוכלים כדי רק להיות לא רעבים, ואני ביניהם. בעלי לעומת זאת אוכל כדי.. להרגע.. להתעצבן... לנח... לחשוב.. לחשוב מה לא לאכול... מזל שהוא גילה שהוא נוטה להשמנה בגיל צעיר, אחרת כבר הוא היה חבית מהלכת. העובדה שעפר זורק אוכל, היתה מצלצלת לי מאוד היסטרית, אלמלי הייתי גם אני מהזורקות כילדה. מה שכן, אני סברתי שיש קורלציה בין שביתת האכילה שלו, ולכניסתו לבי"ס שהכניסה אותו ללחץ גדול. היות ואני לא מסוגלת ללמד אותו בבית, האופציה של הוצאה מבי"ס לא רלבנטית. בינתים, לאחר מספר ימים של נטילת ברזל, עלה לו התאבון בצורה משמעותית, והוא בעצמו בא לבקש אוכל - הוא כל הזמן רעב. הנקודה הלכתחילאית שלי היתה, שכל כמה שאנחנו סבורות שאין להרכריח ילדים לאכול, לפעמים התוצאה של זה יכולה להיות לא טובה, ויש לשים לב יותר. זו בעצם היתה תוכחה עצמית, קבל עם ועדה.

 

[נעה גל]

טוב לשמוע שהתאבון מתחיל לחזור!

 

[יונת ש.]

טוב לשמוע שהברזל עוזר! ../images/Emo45.gif

 

[דסי אשר]

הי ציפי, כל אינפורמציה

חשובה. העובדה שהוספת שגם את היית מבין הזורקות אוכל, ושאת אוכלת רק כדי לא להיות רעבה, נותנת תמונה יותר שלימה על הסיפור. אז נפלא שהוא נהיה רעב יותר ואוכל, ואכן העלית האפשרות לקושי רגשי שלו שהביא לכך שהחל להתבטא דרך "שביתת אכילה". מה שאומר, שאין צורך לחרטה על כך שלא הכרחת, כי הוא כן רצה לומר משהו דרך השביתה = קשה לי עם בית הספר וקשה לי שאין לי אפשרות לקבל עזרה. לא ניתן להכריח לאכל. במצבי דכאון- יש שטורפים ויש שנפסק להם התאבון. אני שייכת לקבוצה השניה. ואני מאד מאד אוהבת לאכל. אני לא אומרת שבנך היה בדכאון, זו תהיה השטות והחוצפה הכי גדולה מצידי. אבל היה לו קשה, ו"נסתם" לו התאבון. החשוב תמיד לראות, מה הילדים(וגם המבוגרים) מספרים בשפה לא מילולית. לפני שנים קראתי ספר מקצועי קריא לכל "איתותים של ילדים" ילדים במידה רבה מאד בוחרים בשפה לא מילולית, אלא גופנית והתנהגותית לבטא עצמם, אבל כאמור גם הרבה מבוגרים, הרבה מאד. אני אחות מוסמכת, כזכור לך, ועד משהו. כאשר עבדתי כאחות, ונתקלתי בסיפורי מחלה קשים, חסרי סיכוי, שנרפאו( או רמיסיה שלא היה בה הגיון בתנאי הרפואה לפני 20 שנה) התחלתי לקשר מאד בין הגוף והנפש. אישית, אני אומרת לרופאים, שאצלם אני עושה מעקב קבוע מניעתי- שאני בריאה, כי אני מרגישה בריאה, בכל ההיבטים, וטוב לי. וזו התרופה הטובה ביותר. בכל אופן בשבילי. דסי

 

[יונת ש.]

בנוסף להשלמת החוסרים התזונתיים,

כדאי לבדוק רגישויות לרכיביי מזון נפוצים. יש אנשים שרגישים לכל מיני סוגי מזון אפילו בלי לדעת, וזה יכול לגרום לדברים כמו שאת מתארת. למשל רגישות לגלוטן, שיכולה להיות גם קלה יותר מצליאק. יכול להיות שחוסר האכילה שלו הוא באמת עניין של אופי, או של גישה חינוכית מוטעית. אבל נראה לי שלפני שמחליטים שזה באמת הענין, כדאי לוודא שאין בסיס פיסיולוגי להתנהגות הזו.

 

[noa_f]

עוד על ברזל

כדאי לזכור שברזל לא נספג טוב אם הוא צמוד למוצרי חלב, כך שאם הילד שותה בבקר שוקו, למשל, לא לתת לו ברזל עד הצהריים. בנוסף, רצוי מאוד ללוות נתינת ברזל בויטמין סי - כלומר, מיץ תפוזים, למשל, (בעיניי ממילא עדיף על שוקו)

 

[ציפי ג]

תודה על ההתענינות ועל העצות

כאשר הלכתי לרופא לקחתי את עפר איתי, אפילו שהיה מאוחר בלילה, כדי שהוא ישמע במו אזניו את שיש לרופא להגיד. הרופא התחיל להגיד לי, אז אמרתי לו לדבר עם הילד, ואני אקשיב. והוא אכן הסביר לו לא לשתות חלב, ולאכול הרבה בשר ועפר בהחלט משתדל לישם. ולגבי הויטמין סי אחד הפלוסים הגדולים בחצר שלנו, מעבר למקום להשתוללויות אינסופיות, הוא עץ קלמנטינות מהזן הישן, עמוס גרעינים, אבל מתוק, שאין כמוהו. הקלמנטינות נחטפות פה מהעץ לפה.

 

[אמיר.]

מחסור בויטמינים בכלל.

יכול לגרום לירידה בתאבון. אני לא מומחה שווה לדבר עם רופא. בהצלחה.