אוכל... ט

[רגישה1855]

אוכל... ט

עוד אוכל... ועוד אוכל......
אני כ"כ מפחדת לאכול

בא לי שזה יגמר כבר.
אני רוצה להיות במקום אחר
אני לא יכולה יותר במקום הזה.
אני לא יכולה יותר.

הצלחתי לשכנע את הדיאטנית שלי לרקוד פעם בשבוע/שבועיים - המון זמן לא רקדתי, זה כל כך עושה לי טוב - זה כבר לא עניין של שריפת קלוריות אלא משהו כל כך אחר.... ברור שהמחשבות על הקלוריות גם נמצאות אבל אפשר לומר שהאהבה שלי לריקוד נובעת ממקום אחר ועמוק יותר
אז עליתי במשקל קצת ואני אמורה להיות שמחה מזה, כי שבוע שעבר היו מחשבות על אשפוז, אבל משום מה אני חרדה מהעליה הזו.

מטריף אותי שכולם אומרים לי שהראייה שלי לא בסדר, שאני רואה משהו לא נכון - ושוב פעם מזכירים את הקריקטורה של הנערה הרזה ממש שעומדת מול המראה ורואה מולה - אבל..... אף אחד לא רואה מה יש מאחורי החולצה, ואני כן רואה את זה, רואה ומרגישה בידיים שלי - אז איך אפשר לומר שזה לא קיים ?!

קשה לי ממש

קשה לי ממש ואני מפחדת.

אני רוצה שזה יגמר.

אולי תצילו אותי - לבד

 

[פרפר בתוך אגרוף]

זה באמת קיים.

אבל בפנים- במחשבות שלך, בדימוי העצמי שלך, בתחושות שלך,
ולא במציאות האובייקטיבית.
יש מקומות שבהם יש מקום לכל מה שאת מרגישה וחושבת ורואה בעיני רוחך ובעיני החרדות שלך- המקום הזה הוא הטיפול.
אבל במציאות האמיתית, האובייקטיבית, זו שאפשר למדוד ולשקול, את צריכה לתת לאחרים להחליט בשבילך, להגיד לך מה לעשות,
ולעשות מה שהם אומרים.

כל הכבוד על העליה במשקל. לצד כל החרדות, זה מאוד לא פשוט להצליח.
אני גאה בך על זה. מקווה שגם את תצליחי לראות שזו הבחירה הנכונה והחזקה.