אוכל ותסכול

[מגע הקסם1]

אוכל ותסכול

הגיע הזמן שאני פשוט אדבר על זה... זה התחיל כבר לפני שנתיים עוד בטרם גיוסי לצה"ל. הייתי במסגרת לימודית כלשהי, רחוקה מהבית. הכנסתי את עצמי ללחצים, הרגישות שלי הייתה מאז ומתמיד גבוהה יחסית למה שאנשים רגילים לראות ולהרגיש. ואז התחילה הבריחה אל האוכל. כל פעם שהרגשות עלו, הייתי פונה אל האוכל. תודה להוריי על הגנים שהורישו לי בזכותם קשה באמת לקשר בין כמויות האוכל שאני מכניסה לפי לבין המראה החיצוני שלי. הגיע הזמן שאני אדבר על זה. הגיע הזמן שאני אשים קץ לזה. בחיי שאני לא זוכרת כבר מתי הייתה הפעם האחרונה שבה הייתי רעבה באמת. זה עצוב לי. אבל אני מוכנה לעשות למען זה שינוי. האם יש כאן מישהו שיכול ממש להסביר לי את הקשר בין הדברים. כך אני אפתח מודעות גדולה יותר לנושא, ואצליח לעשות צעדים נוספים לקראת החלמה. מגע הקסם

 

[אש בשמים]

זה לא קל

כי זה נכנס לתבנית ההרגלים, ואם מנסים לעקור את זה בכוח, נוצר מעיין "חור" בסדר היום שמזמין השתרשות של הרגלים בעיתיים אחרים. הדרך הכי טובה היא לטפל בשורש הבעיה הרגשית. אם זה יפתר, כנראה שגם הבעיה תעלם. אבל אם זה השתרש בתור הרגל בצורה כל כך חזקה, אז כדי שלא ליצור את ה"חור" הזה בתבנית ההרגלים שדורש להתמלא, אם באוכל או בהתמכרויות אחרות, אז עדיף לשנות את ההרגלים כולם וליצור סדר יום חדש או אורח חיים אחר, שבו אין מקום למלכודות הרגלים כאלה. אבל עצה ראשונית, נסי להקשיב לקיבה ולא לבלוטות הטעם. תאכלי כל פעם שהיא דורשת להתמלא, ותחדלי כשהיא מלאה. נסי להימנע מהסחות הדעת שבלוטות הטעם והחשק ינסו לכפות עלייך (ואם זה בלתי נסבל, שתי מים).

 

[king0072]

../images/Emo188.gifהיי חומד

אתן לך כוון לכי על עזרה בקבוצה, יש כאלה לבד יהיה קשה. שולח לך ממני הרבה אנרגיה חיובית אבל את צריכה לשנס מתניים להתחזק וללכת על עזרה בקבוצה ומהר משם תגלי הרבה עוצמות גם על תחומים אחרים בחיים שלך

 

[king0072]

שכחתי

המודעות תבוא אם תתגברי על ההתמכרות ,נכון שתצטרכי להתמודד וזה קשה,

אבל זו הדרך להתחבר למודעות דרך קושי והתגברות עליו

 

[Tal_Ya_Tal]

היי../images/Emo24.gifמגע ה../images/Emo28.gif1 ../images/Emo45.gif../images/Emo21.gifזו

ב-א-מ-ת סוגיה לא פשוטה. (ספרי לי על כך)

הפנייה לאוכל באה כפיצוי לדברים אחרים שחסרים בחייך, או שהיית רוצה לעשות ואינך מעיזה. יחסים מיוחדים עם אוכל, הם כמו יחסים מיוחדים עם כל דבר אחר. רק שיותר קשה להמנע מהם. תלות באלכוהול או סמים אפשר לנטרל על ידי כך שנמנעים מהם וחסל. אך לא כך עם אוכל. שכן אי אפשר לחדול לאכול לגמרי. ועניין הדיאטות, מכניס למעין מעגל סגור של רדיפה אחר הזנב שמימלא מפנה את כל תשומת הלב כלפי-אוכל! אמנם קבוצות התמיכה שהציע לך King0027 הוא רעיון טוב, וישנן קבוצות שיש להן בסיס רוחני אך בעקרון, זה או להחליף תלות בתלות או להמשיך ולהתעסק באותו דבר שממנו את רוצה להחלים

שימי לב

לא לברוח

להחלים

ויש הבדל. שכן אם מגיל אפס כל בעיה נפתרת ב'אוכל' כמו שזה בדרך כלל קורה אצל 'יידשע מאמעס'

ולא רק... אז מה הפלא שכאשר אנו חשים לא בנוח אנו פונים לאוכל? הרי זהו הפתרון שאמא, סבתא, דודה או כד' תמיד נתנו לנו. לכל בעיה יש פתרון. הסבתא שלי היתה אומרת לי:"נו חביבה, את יושבת אצלי כבר חצי שעה ועוד לא בא כלום אל פיך. אתן לך תפוח? העברתי שהייתה שגורה בפי סבתי, פסה כבר מן העולם. עברית ירושלמית מצוחצחת למשעי. אז כפי שאת מבינה גם אני התחבטתי בסוגיה הזאת זמן רב. בעצם כתיבתך מזכירה לי שמץ מיומניי בגיל העשרה עד שנות העשרים המאוחרות. א-ב-ל עבורי, אכילה הוותה איזשהו טריגר להתפתחות רוחנית. בשלב מקדם מאד הבינותי שהפתרון איננו ב'לסגור את הפה' כפי ששמעתי השקם והערב סביבי. שכן, בעייתי לא הייתה 'לסגור את הפה'. עשיתי זאת לעתים תכופות למשך כ 21 יום

כל פעם.(כלומר צום)והתוצאות לא היו מרנינות בהחלט. ואין זה המקום/הזמן לדון בכך. אוכל רק לומר לך שמאד עוזר לעשות מה שנקא:'אכילה מודעת'. כלומר, להיות במודעות למתי ואיך אני אוכל/ת. בדרך כלל אנחנו אוכלים הרבה מידיי כי אנחנו ברוב הפעמים האכילה שלנו היא אכילה אמוציונלית. לא מודעת. וכך מתרגלים 'אכילה מודעת'. אוכלים רק בזמני הארוחות. 1. לאחר שבחרנו את המזן, מתיישבים ולא אוכלים. רק מתבוננים עליו. שואלים את צמנו לשם מה אנו זקוקים לאוכל הזה??? מה זאת אכילה??? האם אנו אוכלים מזון??? אולי אנו אוכלים את עצמנו??? אולי אנו אוכלים מחשבות??? אולי המחשבות אוכלות אותנו??? האם ישנה להיטות רבה מידי לאכול??? מה המשמעות של הלהיטות הזאת בחיינו??? מה המזון הזה יהיה בעוד שעה??? מה הוא יהיה בעוד יומיים??? מה אנחנו נהיה בפאזה הבאה שלנו??? מברכים את המזון ואת מקורו. אומרים תפילה, שהמזון יפעל את פעולתו, על פי רצוננו וכוונתנו. 2. מכניסים חתיכת מזון לפה, ולא לועסים. מרגישים איזו תחושה יש לנו??? האם עלינו להתאפק על מנת לא ללעוס??? האם ישנה להיטות רבה מידי לעכל את המזון??? מה המשמעות של הלהיטות הזאת בחיינו??? 3. מעבירים את המזון בתוך הפה, ממקום למקום, עדיין בלי ללעוס. האם אנו יכולים לחוש בכל הטעמים של המזון??? האם גם בחיים אנו ממהרים לסיים דברים עד תומם, בלא לדעת להפיק מהם את מירב ההנאה??? 4. לועסים את המזון באיטיות, עד דק. האם גם בחיים אנו מקפידים לעבור כל תהליך בצורה יסודית ולפרק כל דבר עד תומו??? או שמא אנו ממהרים "לבלוע צפרדעים"??? 5. בולעים את המזון וחשים איך הוא יורד דרך הוושט, אל הקיבה. מרגישים את התנועות הפריסטלטיות של המעיים, ומבקשים שהמזון יביא תועלת, בכוון שאנו מעונינים בו.

L&L TALYA