בדיוק ראיתי את זה לפני כמה ימים
שו"ת חלקת יעקב או"ח סימן ריד בבשר שנתבשל לכבוד שבת חזון ונשתייר, אם מותר לאכול השיריים לאחר שבת בדבר השאלה כשנשתייר ממאכלי שבת לאחר השבת אם מותר לאוכלם בחול ביומי דאב שאסור לאכול בשר, או אמרינן כיון דאישתרי. וראיתי בברכי יוסף סימן תקנ"א ס"ק ו' וז"ל יש מקילין לאכול בשר מבושל שנשתייר מסעודת שבת, ושמעתי מי שהביא ראי' להתיר מהא דאיבעיא לן בפרק קמא דחולין אברי בשר נחירה שנכנסו לארץ, אי אמרינן הואיל דאשתרי אישתרי וכתב הרא"ש שם דנ"מ לדידן וכו' וכתבו הפוסקים דבדרבנן נקטינן להקל, וה"ה הכא דהוי מנהג בעלמא אמרינן לקולא, ואף שיש לדחות ראי' זו לפי מה שמחלקים רבנן בתראי הלא בספרתם, והארכנו בזה במק"א, מ"מ אין למחות במקילין עכ"ל נרמז גם בשע"ת. א) ובאמת ראיה זו תמוהה מאד, דבמדבר בהמה אסורה היתה בחיי' משום אבר מן החי, וכשמתה מעצמה ג"כ אסורה היתה משום נבילה, רק הנחירה מתירה אותה, נמצא שבמדבר נחירה היתה במקום שחיטה, וכמו מליקה בחטאת העוף, וכמו למ"ד אין שחיטה לעוף מה"ת דמבואר בתוס' חולין כ' א' ד"ה לא דנחירה בעי דאל"כ לא משכחת נבלת עוף טהור, והנחירה היא במקום שחיטה, ושפיר מיבעיא הגמרא אברי בשר נחירה שכבר נתהווה בהם מעשה המתיר, זו הנחירה שבמדבר היתה זאת במקום שחיטה, אם מותר גם אח"כ, ומשה"כ נמי לא מיבעיא הגמ' ביום שנתנה התורה, ונאסר להם נבלות וטרפות ודגים טמאים ושארי מאכלות אסרות, אם מה שבידם כבר מותר או לא, משום דלא נתהווה בהם שום מעשה המתיר, רק עד מ"ת היו מותרות וכשקבלו התורה נאסרים לאכול, ופשיטא אף מה שבידם ואף מה שהוכנו כבר לאכול, ל"כ אברי בשר נחירה דגם אבמה"ח וגם נבילה כבר אסורות היו, רק כשנחרום מותרים היו משום דזה הי' אז שחיטתם המתירם מאיסור אבר מן החי ומן הנבילה, שייך לאיבעי, כיון שנתהווה בהם כבר מעשה המתיר. א"כ פשיטא נמי כשהי' בידם בשר מוכן, אף דבשבת מותר הי' לאכול משום דבשבת לא נאסר כלל בתחלת התקנה, אבל כשנשתייר לימות החול, שמתחילה כך נגזרה, דבשבת מותר ובחול אסור, מהיכי תיתי למשתרי. ב) הן אמת דמדברי הרא"ש לא משמע כן, שכתב הנפמ"נ מבעיא זו לאדם שאוסר עצמו מא' מן המינים מזמן ידוע וכשהגיע הזמן הי' לו מאותו המין, או כשרצה ב"ד לאסור דבר אחד, אם אסור מה שיש לו ביד ישראל, ועי' בנובי"ת יורה דעה סי' ס"ד שהאריך בדברי הרא"ש אלו, ולפי הסברת הנוב"י בדברי הרא"ש זה דוקא כשאוסר על עצמו מזמן ואילך, דכיון דעד אותו זמן מותר לו, שייך לומר דגם מה שנשאר בידו יהי' מותר, אבל כשאוסר על עצמו תיכף, פשיטא דאף מה שבידו אסור, עי"ש היטב. ולסברתו ג"כ אין שום היתר בני"ד, כיון דאין הנידון שיתחדש עכשיו איסור חדש. ועי' בספה"ק בני יששכר מאמר תמוז אב אות י' שמביא שאלה זו בשם עקרי הד"ט והאריך שם וחוכך להתיר, ובשע"ת תקנ"א סוס"ע ט' וז"ל ובמדינותנו לא שמעתי מקילין בזה ומי שמיקל בזה הוא בכלל פורץ גדר, אך אפי' במקום שמקילין אין להקל אם לא שההכנה היה לצורך שבת ובדרך מקרה, ולא כשבישל יותר מהצריך וכו' עי"ש. ובספר כף החיים מביא איזה ספרים ספרדיים להקל בסעודת מלוה מלכה דעד ארבע שעות הוא זמנה, ועדיין איכא הארת שבת (נראה כוונתו ארבע שעות זמניות של הלילה), וכה"ג מבואר ג"כ באלי' רבה תקנ"א סוס"ק כ"ד דבמוצש"ק יש קצת קדושת שבת אחר חצות, באופן שמי שנזהר בכל מוצ"ש בסעודת מלוה מלכה, יש לו על מי לסמוך לאכול השיורי שבת, ובפרט המרק של בשר דקיל טפי מבשר.
