אוכלת דנונה
בעבר סבלתי מטוראט קל ו-OCD קל. כיום אני בריא כמעט לחלוטין וכל מה שנשאר לי זה "שרידים" של ההפרעה. בגלל שאני יודע בדיוק איך לוקי טוראט או OCD מרגישים, אני פשוט מריח אותם מרחוק. לדגומא, לא מזמן אספתי מישהי שאני לא מכיר טרמפ, ולפי צורת הישיבה שלה חשדתי שיש לה OCD. בהמשך השיחה היא התוודתה בפניי שיש לה פוביה מחיידקים. היא מתקלחת 3 פעמים ביום, שוטפת ידיים עשרות פעמים, שוטפת את הבית כל יום, לא מוכנה להכניס זרים הביתה, מנגבת את הקופסת קוטג' בסמרטוט כל פעם שמישהו נוגע בו, מחליפה בגדים מספר פעמים ביום, מגישה אוכל בצלחות חד פעמיות, לא משעינה את הראש שלה על המשענת באוטו כי "לך תדע מי היה שם וכמה חיידקים יש שם". היא אפילו לא שמעה על הפרעה שנקראת טורדנות כפייתית לפני שאני סיפרתי לה על זה ומיד המלצתי לה לגשת לאבחון. כשאמרתי לה שיש גם חיידקים טובים שהגוף חייב אותם, לכן אין צורך לפחד מהם היא השיבה: "נו, אז אני אוכל דנונה!". מצחיקולה... לפעמים אנשים כמונו יודעים לאבחן את ההפרעה עוד יותר טוב מפסיכיאטר, לדעתי. ועכשיו סתם לנושא אחר שהייתי רוצה לשמוע את חוות דעתכם עליו. יש לי חבר, שאמנם אף פעם לא הודה או שיתף, אבל אני בטוח שיש לו טוראט. יש לו את כל הטיקים מכל הסוגים- ווקאליים, מוטוריים, בפנים, בצוואר, בידיים, בהליכה, בדיבור, בהכל! אנשים אמנם לא יודעים שיש לו תסמונת, אבל הם כן יודעים שמשהו משובש בו. זה כבר טיקים שפשוט אי אפשר להסתיר. למה לדעתכם הוא בוחר שלא לשתף אף אחד? הרי זה לא שהוא מצליח להסתיר את הסימפטומים.
בעבר סבלתי מטוראט קל ו-OCD קל. כיום אני בריא כמעט לחלוטין וכל מה שנשאר לי זה "שרידים" של ההפרעה. בגלל שאני יודע בדיוק איך לוקי טוראט או OCD מרגישים, אני פשוט מריח אותם מרחוק. לדגומא, לא מזמן אספתי מישהי שאני לא מכיר טרמפ, ולפי צורת הישיבה שלה חשדתי שיש לה OCD. בהמשך השיחה היא התוודתה בפניי שיש לה פוביה מחיידקים. היא מתקלחת 3 פעמים ביום, שוטפת ידיים עשרות פעמים, שוטפת את הבית כל יום, לא מוכנה להכניס זרים הביתה, מנגבת את הקופסת קוטג' בסמרטוט כל פעם שמישהו נוגע בו, מחליפה בגדים מספר פעמים ביום, מגישה אוכל בצלחות חד פעמיות, לא משעינה את הראש שלה על המשענת באוטו כי "לך תדע מי היה שם וכמה חיידקים יש שם". היא אפילו לא שמעה על הפרעה שנקראת טורדנות כפייתית לפני שאני סיפרתי לה על זה ומיד המלצתי לה לגשת לאבחון. כשאמרתי לה שיש גם חיידקים טובים שהגוף חייב אותם, לכן אין צורך לפחד מהם היא השיבה: "נו, אז אני אוכל דנונה!". מצחיקולה... לפעמים אנשים כמונו יודעים לאבחן את ההפרעה עוד יותר טוב מפסיכיאטר, לדעתי. ועכשיו סתם לנושא אחר שהייתי רוצה לשמוע את חוות דעתכם עליו. יש לי חבר, שאמנם אף פעם לא הודה או שיתף, אבל אני בטוח שיש לו טוראט. יש לו את כל הטיקים מכל הסוגים- ווקאליים, מוטוריים, בפנים, בצוואר, בידיים, בהליכה, בדיבור, בהכל! אנשים אמנם לא יודעים שיש לו תסמונת, אבל הם כן יודעים שמשהו משובש בו. זה כבר טיקים שפשוט אי אפשר להסתיר. למה לדעתכם הוא בוחר שלא לשתף אף אחד? הרי זה לא שהוא מצליח להסתיר את הסימפטומים.
