אוי מה היה לנו

מחממנוע

New member
אוי מה היה לנו

מיוסד על פי ע. על כי תאמר פרחה "איזה חמוד אתה" אוי מה היה לנו ותאמר שכנתה הרעה הימנה איזה חמוד הוא . אוי מה היה לנו ויהי בחצי השיעור ותגיד שעיניה לבנות , מה יפו עיניך.. אוי מה היה לנו! ואהבילה תזעק נשרפו קצוותי ונשתברו צפורני, אוי מה היה לנו!! על זה היה דווה לבנו על אלה חשכו עינינו עת שברים, יצאו לכפול מינוסי עלומים אוי מה היה לנו בחצרות ארמוניי בית לימודיי, ערסיות כחול אוי מה היה לנו ובתוך חדריי בין ספסליי, בנות לעין הכל, אוי מה היה לנו על זה היה דווה לבנו, על אלה חשכו עינינו על השולחן השכן, חרוזים הילכו בו ואהבילה תזעק וכו' ותאמר הפרחה עזבני למדמוניי ואהבילה תזעק וואי ואי ותאמר הפרחה דברי אליו בכבוד , איי אבודרהם: פירוש המילות: על וכו'- מספר על פרחה אחת שהתחילה אתו לראשונה בחייו, ואת ימי חייו של התיכון, שהעביר בישיבה - יתחיל עכשיו בלימודי בגרויות. ואהבילה- הפרחה המטומטמת וחברה שלה ישבו מלפניו וכל השיעור השמיעו פניניהן. עד כי חישב לדוקרן, ויהי כי שמעו דבר יוצא מבין שיניו לדוקרן, ותאמר המבלונדה, איזה חמוד אתה. שעיניה לבנות - אתיופית שרק עיניה לבנות. עת שברים, ובתוך חדריי וכו' - שעור מתמטיקה - על שום ריבוי בנות שמעולם לא ראה כמותן עד היום בחדא מחתא מול טבלה אחת, ליופי ולדופי. ואהבילה תזעק וואי ואיי כו' ותאמר וגו' - על שום שלא היו מסתפקות בחמודי מודי, וכשהיה עובר בקפיטריא היו משמיעות מיני קולות משונים כמנהג הערסים הזכרים.
 
wellcome to the real world ../images/Emo6.gif

בעולם המציאותי, לא כל מי שמתחיל איתך הוא הנסיך שלו חיכית, ולא כל מי שמתחילה איתך היא סינדרלה... מצד שני, זה נחמד לדעת שאתה מוצא חן בעיני מישהי לפחות, לא?
בסוף זה גם קורה שאתה מוצא חן בעיני מישהי שגם מוצאת חן בעיניך. בשביל כאלה שווה לשאת את כל האחרים.
 

מחממנוע

New member
אכן כן

לכן הייתי מבולבל, סתומרת לא ממש התיחסתי אליהן אבל אני משער שלא יכולתי להסתיר ממש את כל המבוכה, ואכן זה נחמד שיש כאלה עם אומץ, זו גם הבעיה
 

אליזד

New member
ברוך הבא!! (ברוך הנימול לשמונה)

ברוך הבא לעולם האמיתי, מישהו כבר אמר? זה מזכיר לי (הזקן מתחיל לכתוב את זכרונותיו) את עצמי בגיל שלך... (-: הייתי חייל צעיר במחלקת "חוגרים" של חיל האויר. תפקידי היה להוציא כל מיני דוחות מהמחשב המרכזי ולעבד אותם למצגות. אתה צריך להבין: מרבית חברי "המחלקה" היו בנות. רכזות כוח אדם, מפעילות מחשב, ופקידות. בנוסף לכך, עקב היותה מחלקה האחראית - בין השאר - על פיזור כח אדם, הצליחו ראשי הענפים לאסוף לקרבתם כל יפת תואר וברוכת כישרון בחַיִיל... מעט הגברים שהגיעו למחלקה הזו היו די הזויים או - מה שאז לא ידעתי - גייז... במקום לעשות את המשימה המיוחדת שהיטילו עלי כוחות הביטחון, הסתובבתי המום במסדרונות. מזיל ריר לכל הכיוונים. עוצר כל ריבה נאה (אני חושב שהקריטריונים שלי אז ל"נאה" היו בעיקר שיער ארוך , ישבן עגול, וחזה ממידה A ומעלה...) ומטריד את הפרחה הקטנה בשאלות פרובוקטיביות נוסח: מה תרצי ללמוד באוניברסיטה אחרי הצבא? מה למדת בתיכון? באיזו מגמה? מה למדו שם? איפה את גרה? מה אבא שלך עושה? כמובן שהשאלות ה"ישיבתיות" המטופשות האלה, (מי שואל בחורה "מה אבא שלך עושה"? מה רצית שתענה? ראש כויילל בקריית ספר?) היו תחליף לרצון העז שלי לשאול אותה מאיזה ענן ורוד של צמר גפן היא נחתה לפה, האם כאב לה כשהשליכו אותה מגן עדן, איך היא חיה עם עצמה בבית של עצמה, כשיצור כל כך ורוד, רך, מצחקק, ובעל שדיים מקפצצים כשלה - קם איתה כל בוקר באותה מיטה ממש. ושאלת השאלות? האם תתני לי לגעת? לא ממש בך, אבל האם פעם אני אזכה לעמוד מספיק קרוב אלייך כדי לשאוף את הריח שלך? או לחילופין, האם אי פעם תתני בי מספיק אמון כדי לספר לי אילו כדורים את לוקחת בזמן המחזור שלך? ואכן דבקותי במשימה השתלמה. (לא, לא המשימה "ההיא". זו של הדוחות והמצגות. בזו כשלתי כישלון חרוץ ואחרי חודשיים העיפו אותי משם למשרד הכי גרוע בקרייה.) והבנות נתנו בי אימון מלא. כל כך נתנו בי אמון שהיו מספרות לי המון פרטים אינטימיים על עצמן. כמו למשל עם מה הן ישנות בלילה (תחתונים וטי-שירט) כמה כואב להן בזמן המחזור, ואיזה בנים בבסיס גורמים להן להרטב. בקיצור, כמו שאתה מנחש - הפכתי לידיד ההומו האולטימטיבי. בנות מתו עלי. מעולם לא חסרה לי מלווה לארוחת צהריים. ובכל אשר הלכתי, גם בחופשים, תמיד סבבו אותי נשים מכל הסוגים והמינים ששמחו לחלוק איתי את חששותיהן בעניין לידה והריון (ולהזכירך מדובר בפריחות בנות שמונה עשרה. איך לעזאזל הצלחתי לגרור אותן לנושאים האלה?) ולשאול לדעתי בנושא גברים. במיוחד זכורה לטוב אילנית (השם האמיתי שמור במערכת) פקידה פריחה כחושה וחיננית. שקרבה אותי אליה בשתי ידים. הפכה אותי לבן בית אצלה. ואמא שלה לא פסקה להתפעל מהבחור האשכנזי החיוור והמלומד שנגרר אחרי התחת של הבת שלה לכל מקום. (וכשהתחת של הבת שלה היה עסוק, הוא המתין בהכנעה בקרבת מקום, בדרך כלל ברכב שהוא סחב מאמא שלו כדי להסיע את הפרימדונה...) אני זוכר שיום אחד בפרץ של נוסטלגיה שנועד , כמובן, לעורר אותה מבחינה מינית, לקחתי אותה לבית החילוני הראשון שלי - פנימיה לחילים בודדים "בית השריון" בתל אביב. לפני שיצאתי קניתי בהתרגשות חבילת קונדומים, ולייתר ביטחון שמתי שניים בכיס האחורי של הג'ינס הכחול המזעזע שקניתי במחסן עודפים ברחוב בן גוריון בבני-ברק (הדבר הכי קרוב לשנקין שהיכרתי אז...) במשך כל זמן הביקור ההסטורי והמרגש הכברתי דברים. שוחחתי על דא והא, ומרוב התרגשות השמעתי לה שיחה של המשגיח ר' יענקב גוטמן מהזיכרון בלבד וכמעט מילה במילה! שאלתי על אחיות נשואות שלה, למי הן נשואות, מה עושים בעליהן, ועוד כהנה וכנה שאלות יסודיות וברורות שאמורות להטריד כל בחור מצטיין לפני שהוא נושא את אשת חלומותיו. כששוטטנו במסדרונות, פנה אליה ערס קטן וחביב, עובד רס"ר ממשפחה הרוסה, שגר שני חדרים לידי, ופרצוף משתאה ובמתק שתפיים אמר לה: "וואלה? אלי? מה קורה? איזה כוסית אתה מביא פה? רגע רגע... תורידי רגע את המשקפיים? יופי, ככה... רגע, תפזרי את השערות. נו, אל תפחדי, את לא בבסיס עכשיו, נו יאללה... איזה כוסית אני לא מאמין... אני..." את המלים האחרונות לא שמעתי כי הן נעלמו, בחלל הפנימיה יחד עם זוג היונים. פתחתי דלת אחרי דלת עד שמצאתי אותם, עשר דקות אחרי כן, שרועים על המיטה. הוא למטה, והיא למעלה - בלי משקפיים עם שיער פזור וחולצה פתוחה. היא חייכה אלי, קרצה ואמרה: חמוד. אני כבר באה. ישבתי שם בהלם בערך עשרים דקות. לא הבנתי איך ומדוע. איך היא מעדיפה את הזר המוחלט הזה, את הערס הקטן והאינפנטיל. הלא הוא אפילו לא יכול לומר את המילה "אפידורל" כמו שצריך. שלא לדבר על לדון איתה בנושא הכל-כך חשוב הזה של לקחת או לא לקחת אותו בלידה. ואיך בחורה יכולה סתם ככה לשכב עם מישהו אחרי ששבועות אני לומד את חייה כל כך טוב. מתעניין בה, יודע מה צבע התחתונים החדשות שלה (ורוד. היא הראתה לי את הפס של הלמעלה) ואיך היא לא שמה לב שאמא שלה חולה עלי. ואם היא כן שמה לב, איך זה לא גורם לה נורא לרצות לשכב איתי. (כן אני יודע. אתה צוחק. היום גם אני צוחק. קצת ממבוכה וקצת מהקלה. אבל אז באמת חשבתי שכל העולם זה מין שכפול של הישיבה. שגינוני הנימוס הארכאיים שלי, שהפכו אותי לחביב האימהות של החברים שלי בישיבת חברון, לא ממש מתאימים כחלק ממסע צלב לכיבוס הכוש, סליחה לכיבוש הכוס הנשי.) אני זוכר שמבעד לעיניים המזוגגות ומבט הקוקר-ספאניול העצוב שלי, עוד הספקתי למצוא שוב את הדלת ההיא. דפקתי בשקט (הם עדיין היו לבושים. עד היום לא ברור לי למה) נכנסתי יותר בשקט. והנחתי את שני הקונדומים על קצה המיטה. "קחי" אמרתי לה בטון שהזכיר לי את אבא שלי. "אולי תצטרכי את זה". שניהם חייכו אלי באושר, ואילנית אפילו קמה, והדביקה לי נשיקה עסיסית במצח. "אתה חמוד" היא אמרה. אני אתקשר אליך בערב. *** מאז עבור מים רבים בנהר. ותהליך משעשע וארוך (שאולי אספר עליו פעם. בתור לוזר מקצועי איכשהוא תמיד הסיפור שלי נשמע דרמטי יותר...) אבל מחמממנוע? אין מה לעשות. זה המצב כרגע. אתה תמשיך ותכרכר סביבן. לא תעיז להתקרב. אולי הן אפילו תרצינה אותך. לא ממש בטירוף. כי אחרי הכל אתה "חנאנה". מין פריק מוזר שמדבר בעדינות מוזרה, מבין באינטרנט אבל לא יודע לפתור משוואה של כיתה ח'. לבוש בעדכניות של עולה חדש מרוסיה, פותר תשבצי הגיון, ושר להן קינות, קרוב"צים, ויוצרות לשבת הגדול... וגם אם פעם תתגנב להן מחשבה כזו ש"היה יכול להיות די מגניב "לעשות" את ההוא, החמוד הזה שמחייך במבוכה כל הזמן - הרי שאתה לא תשים לב או לא תאמין לזה. ועצם הרתיעה שלך תוציא להן את החשק. אלו החדשות הרעות. הטובות הן (כמו שכולם כבר קופצים עוד לפני שסיימו לקרוא) שאחרי הבחורה הראשונה שממש תאנוס אותך (ואתה תרגיש שפיתית אותה) הבאה כבר תבוא מהר יותר. ולאט לאט אתה תתחיל להשלים פערים. ואחר כך תדע להשתמש ב"חנאניות" שלך בצורה נבונה שגם תכניס "אותה" לחיים שלך, וגם תכניס אותה לנרתיק שלה... אתה תבין שהמח שלך הוא כלי נשק אדיר. תדע להתחבר גם לצד המצ'ואיסטי שלך (ואם אין? כדאי שתמציא לך אחד כזה..) הישיבה תתרחק ממך יותר מהר משאתה תתרחק ממנה. ונחמת כל הנחמות: בגיל מסויים , נניח בעוד עשר שנים כן? העובדה שיש לך שפה משותפת עם אמא שלה באמת תגרום לה לרצות אותך יותר... בהצלחה... (-:
 

uri80

New member
אליזד, דע לך שלא משנה מה

תכתוב, קורא מושבע אחד לפחות רכשת לך. למה שלא תגרור גם את הדוניסטית באותה הזדמנות?
 

מחממנוע

New member
תעמולת בחירות זולה

מישהו היה צריך למחות. אפילו שאני גם מזמין את הדוניסטית. שתגיב לפחות. כל מילה שלה סלע.
 

מחממנוע

New member
ברוך רחום וחנון , גורג' כוש

א. מה זה בגדים של עולה מרוסיה? לא הבנתי.עוד יותר לא הבנתי מה זה עדכניות של עולה מרוסיה? כאילו ורסצ'ניאק? או איבה סאנה לורנצ'קה? לא, באמת שלא הבנתי. ואתה לא צריך להסביר. ב. בעוד עשר שנים אני אדע גם לחצצררץ בחצוצרה, לא רק בנרתיק. ואשיר להם יוצר לז' הגדול. ג. אני כן חמוד, וגם אני גאון.עובדה. אפילו היום , צ'מע מה אומר לי הבנאדם, במעלית- ככה: " שמתי לב, אתה והמורה למתמטיקה, כאילו כשאתה שואל אותו משו , ןאני מרוצה מזה,שלא תבין לא נכון- זה נראה כאילו אתה בא להתקיל אותו כזה. לתפוס אותו איפה שהוא לא בדיוק היה ברור תיודע. ואז כשאתם מדברים - זה נראה כאילו שני פרופסורים מדברים, אתה בכלל עם המשקפיים שלך..." אי לכך ובהתאם לזאת, אני חנון שרוצה לא פחות מרופאה. יקח זמן אתה אומר.. זה בדיוק הענין. למה רק לנשים יש גניקולוג?
 
מחממנועשקה יקירי

לפחות בנרתיק אתה יודע לחצרץ? נו מה, דיברת על נשים ועכשיו אתה רוצה גניקולוג? אוי וי מה היה לנו
 
הזקן הכותב

הוא כנה באופן יוצא מן הכלל. אנשים כמוך תמיד יבינו, תמיד יבחינו, תמיד ישימו לב לאותו ילד שעומד בצד המגרש משחקים ומנסה למשוך את תשומת ליבו של מלך הכיתה. תמיד ישימו לב לבחורה שמישהו הבריז לה ומנסה לשחק אותה מדברת בפלאפון. תמיד ישימו לב לההוא שלא ירוץ אחרי האוטובוס, מפחד ההודאה בכשלון במקרה ויפסידו. תמיד ישימו לב לרגש שמאחרי הרגש הברור מאליו. כמובן שיש אנשים שהם לא יצליחו להבין, אנשים כמו אילנית, ששכל ורגש הם זרים לה. ולכן התנהגותם לא צפויה. חוש האבחון הזה יכול להפוך אדם לקורא מחשבות כמעט. אני צודק?
 
למעלה