זה בסדר...
פעם הייתי מקום שני בהלכות פסח ושביעית (שני חידונים שונים) בחידון המחוזי, ופתאום עכשיו אני מחטט בגוגל כדי למצוא הלכות פשוטות למדיי. לא רדפתי אחרי החידון הזה, באמת שלא. אמא אמרה שכדאי לי לנסות, ניסיתי - ואפילו עניתי על כל הבונוסים. קיבלתי ציון 106, אבל חבר טוב שלי קיבל 109, ולכן הוא המשיך הלאה. באמת שמחתי בשבילו! לא באתי לחידון כדי להעלות הלאה, סתם ניגשתי למבחן. ופתאום קיבלתי מקום שני. זה היה נחמד. אבל לא יותר מזה. אני חושב שיש משהו מדהים בלהיות מקום שני... זה לא מתנשא מדיי, כי יש מעליך חכמים יותר, אבל זה בהחלט מקום מכובד להפליא. בכל מרד שהוא, שאנחנו מקיימים בישיבה (
אוי, יש שם סיפורים מצחיקים לספר...), אני תמיד תופס מקום שני במרד. אמא לימדה אותי שתמיד, כשרוצים להכחיד קבוצה מסוימת, הולכים על הראש שלה. ולהיות מקום שני זה יתרון שאתה לא נרדף ראשון, לא מתנדב ראשון, אבל יש מאחוריך צבא שלם. נו, מתוך אידיאולוגיה חכמה שכזאת. אין לי מושג איך הגעתי לכתוב על זה עכשיו, אבל באמת שיש לי מן סטייה להיות שני בכל דבר. אפילו בממוצע הבגרויות הכיתתי, אני לא *הכי* גבוה - אבל בהחלט גבוה. אפסיק לחפור, לפני שאספר עוד כמה דברים לא-רצויים. שבתשלום.
.
