אוי כמה זה קשה...

[Tום]

אוי כמה זה קשה...

להגיע הביתה ולהרגיש את הריקנות הזו. ההרגשה שאתה לא אוהב איפה שאתה נמצא, ולא אוהב את זאת שלידך. ההרגשה שאולי החמצנו משהו, שאולי אני מעביר את כל החיים בלי לאהוב אף אחד באמת. ההרגשה המחורבנת שלא תרפה ממך, שאולי עוד היית יכול לאהוב עד טירוף חושים, אבל אתה לא רוצה לעשות את זה איתה. אתה בקושי נכנס איתה למיטה אחת. ההרגשה הזאת מרוקנת הכל, את כל ההישגים האישיים בעבודה, בספורט, בילדים. הכל נהיה פתאום לא שווה. ההרגשה הזאת ששולחת אותך לשנה חדשה, עם הטעם המריר של ההחמצה שתלווה אותך כל חייך. אז תכלה שנה וקללותיה...

 

[s h o o s h a]

וכל כך אפשר גם אחרת

ואין שום סיבה להרגיש טעם מריר ותחושת החמצה לא בגילך הצעיר ולא בשום גיל! כי אפשר גם אחרת צריך רק מאד לרצות אומץ, לא לפחד להאמין שמגיע לך ויכול להיות אחרת מאחלת לך שנה מופלאה ומאמינה שתהיה לך כזו ועוד הרבה אחרות אם רק תתן לעצמך הזדמנות

 

[adam33]

ואוליי...

ואוליי אם הינו פחות כועסים ויותר מלאי נתינה ואוליי אם פחות הינו מלאי רחמים עצמאים ויותר יוזמים ואוליי אם הינו פחות בוכים ויותר לוקחים את החיים שלנו בידיים שלנו אז אוליי ההרגשה היתה משתנה ואם אתה שואל אותי.. ההרגשה בטוח היתה משתנה..ואתה יודע למה? כי לפחות הינו לוקחים אחריות על החיים שלנו ופחות דורכים במקום במצב שלנו ולכן כל שינוי במצב שלך יהיה לטובה כי לפחות הוא לא סטטי במקום.. והאמן לי..זה עוזר.. אמפטיה תמיד יש אבל כמו כל דבר עד לפעם השניה.. כי אז כבר רוצים ממך את השינוי כי את העבר כבר שמענו.. ולכן שתהיה לך שנה טובה קום על רגליך תרים את הראש וצעד קדימה כל העולם מחכה לך ועוד יותר החיים שלך גמר חתימה טובה

 

[בייבי love]

גם אני מרגישה כך לאחרונה

אך באמת צריך לתת תסתכל קצת על עצמך מתי הפסקת לתת ולהעניק? אולי באותה נקודה גם היא הפסיקה ואולי בעצם שם התחיל הכל.

 

[B a m b i]

לא יודע למה החלטתם...

שאני לא מעניק. אני משתדל לתת את כל מה שאני יכול לתת. עוזר עם הילדים, קונה מתנות, תומך רגשית. מחמיא לה על הבגדים, ומזכיר לה את כל מה שהיא שוכחת. אבל פשוט לא אוהב אותה במובן של אשה. םרטנר. אוהב אותה כמו שדואגים לילד. ואיפה האהבה האמיתית, המרגשת...

 

[Tום]

אופס, זה אני בניק אחר

 

[woman228]

זה נראה כל כך מוכר...מן הצד השני

מכרטיסך עולה שאתה אדם צעיר...אני חוויתי את אותן החוויות בגילך...והמשכתי , ומשכתי ...בכל פעם תירוץ אחר. הרגשתי אליו (אל בן זוגי) פשוט כלום...הרגשתי כאילו יש לי "פסל" בבית עוד משהו שצריך להתייחס אליו. אין אהבה, אין משיכה, אין את הכיף של ביחד. מצידו-אין פרגון, רק ניג'וס, אין שיתוף פעולה, והיחסים רק הלכו והתדרדרו.. אפילו הלכנו ליועצת זוגית, מגשרת...שנה שלמה. בסופו של דבר עצתה לשנינו הייתה שעדיף שנפרד לפני שיהיה נזק גדול מדי. ושוב עלו הפחדים, מה יהיה עם הילדים, הלבד שכל אחד יחווה, וברור ש"בחוץ" אין שום דבר שיחכה לנו. וההפתעה גדולה,נפרדנו...אמנם מאוד קשה כלכלית, אך מצאתי אהבה ענקית של פעם בחיים שאנחנו יחד (אמנם לא ברצף...אך אני אופטימית) וגם בזוגיות הזו יש קשיים, עם זאת יש את הרצון העז לתקן ולנסות ולעשות שיהיה טוב. גם הקושי של תפקוד כ"אבא ואמא" יחד מתיש אותי..וכל מה שעברנו עד לגירושים היה עינוי...אבל...איך אומרים האסירים - אין מחיר לחופש. תעשה מה שטוב עבורך.... ושתהיה לך שנה טובה.

 

[seeyou]

אתה בקושי נכנס איתה למיטה אחת?

יש לי חדשות עבורך... הדשא אצל השכן לא ירוק יותר...זה רק מטופח יותר! נכון יש מצבים שלא התשוקה מדברת בזוגיות שלא כול זיון דומה למה שרואים בסרטים או מה שמספרים בעבודה... גם אתה יכול לספר ולתרגל...הרבה לתרגל אחרת בעוד כמה שנים יהיו מיטות נפרדות-תשלם מזונות גם ללא יחסי מין! שנה טובה יוסי

 

[גלי 31 המקורית]

אתה יודע מה????

אני לא מקנאה בך....אבל ממש לא מקנאה בה. היא ממש מסכנה, מה היא אשמה בדיוק????? אולי הגיע הזמן לקום וללכת. כך שני אנשים יתחילו סוף סוף לחיות!!! הטעות נעשתה ואין על מה להלין, אבל העתיד לפניכם. אחד מכם צריך לקום ולעשות מעשה....נראה לי שאתה הוא זה שיתחיל...אז קדימה עכשו זה הזמן, כדי שבשנה הזאת עוד תחייך ותשמח! שנה טובה

 

[staycool]

Tום...

כ"כ חבל לשמוע שככה אתה מרגיש ועוד בתור גבר מאוד צעיר... אני די תומכת בדעות של אדם ושל בייבי לאב, אבל אני לא יודעת בעצם מה מקור הריקנות שאתה מרגיש... אני רומנטיקנית ניצחית ואני חושבת שאם התחתנת עם אשתך אז בטח הייתה סיבה בטח הייתה אהבה, היה איזשהו ניצוץ... ואם היה אז אין סיבה שהוא לא ישוב-אני מאמינה באהבה שמנצחת... השאלה היא אם אתה גם מאמין בה או שאתה מעדיף שהניצוץ ידעך, לנצח... מאחלת לך רק טוב....