אוי ואבוי לי
הרגע התעוררתי, היה לי חלום של שינת צהריים ארוכה שהתחלק ל2 הכל על בסיס של אבא שלי. אבא שלי הוא דמות מאוד חיובית ונותנת בחיי ובחלום ממש "גיליתי" את פרצופו האמיתי, ההפוך והנוראי. (משהו שאין סיכוי שיקרה) קרו מספר מקרים- א. הוא קודם כל בתחילת החלום "נטש" אותי ואת חברותיי לשירות הצבאי בחזרה לבסיס בו שירתנו בעבר, כמו שירות מילואים כזה, וכשהיה מאוחר מידי ולא היו אוטובוסים (הבסיס באילת) , הוא ואימי לא ענו לי, וכשאימי כן ענתה לי אז היא כאילו לא הקשיבה, פיטפטה על דברים אחרים ולא היה אכפת לה. (אמי ואבי ההורים הכי לחוצים בעולם, הם יסעו לאילת בעיניים עצומות כדי להביא אותי הבייתה. ג. במילואים ישבנו כל הבנות (6 בערך) על ספה ארוכה ארוכה מלאת כריות, בידיעה שאנחנו תופסות כוננותמד"א או משהו דומה, ובתחושה שחזרנו מאיזה מבצע מיותר קודם, כעוסות מאוד על כך שקראו לנו לבוא עכשיו בשביל זה. ב.כבר נהיה לילה וחשוך ונורא קר, עליתי על רמפה להתמרמר על מר גורלי, זה היה נראה כמו במת יום עצמאות כזו באמצע המדבר של אילת, רק היסודות, פתאום ראתי שעל הדיקטים רשום השם שלי אמא שלי כך, פעמיים- פעם בלבן עם גיר בולט ותמיד ופעם יותר בהיר, בדיקט אחד לידו :היה רשום "ד"ר XXXXX XXXXX האמא הזונה!!!" , בידיעה שלא אני ולא אחיי רשמו זאת. (אמי אכן רופאה) ג. יום אחרי, השמש שוב שוקעת (עד שהגעתי הבייתה), אני בגינה, החתול שלי לידי (אתמול בבוקר החתול שלי חלה מאוד ונעלם לנו, הייתי בטוחה שזה הסוף) ואמא תולה כביסה (במקום הלא שיגרתי), אני מספרת לה את הכל, כשבתחושב שלי אני מרגישה שזה היה כמו חלום אבל יודעת שזו מציאות, אני ממש מתחננת ובוכה אליה ואומרת לה כמה אבא רשע, הייתה לי כזו שנאה ופחד אליו בבטן כשחלמתי, משהו שמעולם לא הרגשתי-מעולם! כשסיימתי לדבר (ואמי נשארה עם סל כביסה מלא בידיים אחרי שתלתה אותה כעיקרון) היא אומרת לי להפסיק לבלבל לה את השכל ושאני מדברת שטויות, הרגשתי שהיא כאילו חלק מהקנוניה, ראיתי בעיניים שלה שזה לא שהיא לא מאמינה לי אלא שהיא גם חלק מהסיפור. התחלתי להשקות את הגינה (ממש כמעט חושך מלא כבר) והחתול שלי מגיע, כל כך שמחתי שהוא עמד לידי, השקתי את הגינה עם צינור (הייתי עושה את זה בתקופה שהשתחררתי מהצבא) ואז החתול הלך למקום הקבוע שלו ואני שמתי את הפלאפון בצד על החול כדי שלא ירטב בטעות, פלאפון גירסה ישנה יותר של זה שיש לי, מסוג שמעולם לא היה לי, ופתאום אני כאילו לא שולטת בידיים ומשפריצה ישירות עליו. אז מהר זרקתי את הצינור הצידה, הפרדתי את הבטרייה מהמכשר (שהמשיך לעבוד גם אחרי ההפרדה) וניגבתי על החולצה וראיתי שהוא עדיין עובד אז הנחתיאותו על המדרגות, ליד החתול (והוא עדיין מופרד מהסוללה!!) ואז כשבאתי להסתובב אז הדלת נפתחה, אבא מאחורי משקוף הדלת, אמא טיפה מאחוריו, החתול שלי הסתכל עליו במבט מפוחד כזה, וילל 2 יללות קצרות ששמעתי אותו רק פעם אחת מיילל- כשהוא היה חולה ולא רצה שאני ארים אותו, זה יללה כזו שגורמת לך לדאוג ולרחם עליו. ואז הוא ברח, החתול, דרך השער של השית ואז התמלאתי דמעות ואמרתי לאמא שלי "תיראי!הנה ההוכחה! אפילו החתול שונא אותו, את חייבת להאמין לי" ואז התעוררתי בתחושת סלידה נוראית מאבי, ממש פחד וגועל, כאילו הוא איזה רובוט אחר ושנוא והיה כך כל חיי במסווה. טוב אז פרקתי אבל אני עדיין נסערת עד מאוד. אני מקווה שתעזרו לי לפתור את מה שקרה.
הרגע התעוררתי, היה לי חלום של שינת צהריים ארוכה שהתחלק ל2 הכל על בסיס של אבא שלי. אבא שלי הוא דמות מאוד חיובית ונותנת בחיי ובחלום ממש "גיליתי" את פרצופו האמיתי, ההפוך והנוראי. (משהו שאין סיכוי שיקרה) קרו מספר מקרים- א. הוא קודם כל בתחילת החלום "נטש" אותי ואת חברותיי לשירות הצבאי בחזרה לבסיס בו שירתנו בעבר, כמו שירות מילואים כזה, וכשהיה מאוחר מידי ולא היו אוטובוסים (הבסיס באילת) , הוא ואימי לא ענו לי, וכשאימי כן ענתה לי אז היא כאילו לא הקשיבה, פיטפטה על דברים אחרים ולא היה אכפת לה. (אמי ואבי ההורים הכי לחוצים בעולם, הם יסעו לאילת בעיניים עצומות כדי להביא אותי הבייתה. ג. במילואים ישבנו כל הבנות (6 בערך) על ספה ארוכה ארוכה מלאת כריות, בידיעה שאנחנו תופסות כוננותמד"א או משהו דומה, ובתחושה שחזרנו מאיזה מבצע מיותר קודם, כעוסות מאוד על כך שקראו לנו לבוא עכשיו בשביל זה. ב.כבר נהיה לילה וחשוך ונורא קר, עליתי על רמפה להתמרמר על מר גורלי, זה היה נראה כמו במת יום עצמאות כזו באמצע המדבר של אילת, רק היסודות, פתאום ראתי שעל הדיקטים רשום השם שלי אמא שלי כך, פעמיים- פעם בלבן עם גיר בולט ותמיד ופעם יותר בהיר, בדיקט אחד לידו :היה רשום "ד"ר XXXXX XXXXX האמא הזונה!!!" , בידיעה שלא אני ולא אחיי רשמו זאת. (אמי אכן רופאה) ג. יום אחרי, השמש שוב שוקעת (עד שהגעתי הבייתה), אני בגינה, החתול שלי לידי (אתמול בבוקר החתול שלי חלה מאוד ונעלם לנו, הייתי בטוחה שזה הסוף) ואמא תולה כביסה (במקום הלא שיגרתי), אני מספרת לה את הכל, כשבתחושב שלי אני מרגישה שזה היה כמו חלום אבל יודעת שזו מציאות, אני ממש מתחננת ובוכה אליה ואומרת לה כמה אבא רשע, הייתה לי כזו שנאה ופחד אליו בבטן כשחלמתי, משהו שמעולם לא הרגשתי-מעולם! כשסיימתי לדבר (ואמי נשארה עם סל כביסה מלא בידיים אחרי שתלתה אותה כעיקרון) היא אומרת לי להפסיק לבלבל לה את השכל ושאני מדברת שטויות, הרגשתי שהיא כאילו חלק מהקנוניה, ראיתי בעיניים שלה שזה לא שהיא לא מאמינה לי אלא שהיא גם חלק מהסיפור. התחלתי להשקות את הגינה (ממש כמעט חושך מלא כבר) והחתול שלי מגיע, כל כך שמחתי שהוא עמד לידי, השקתי את הגינה עם צינור (הייתי עושה את זה בתקופה שהשתחררתי מהצבא) ואז החתול הלך למקום הקבוע שלו ואני שמתי את הפלאפון בצד על החול כדי שלא ירטב בטעות, פלאפון גירסה ישנה יותר של זה שיש לי, מסוג שמעולם לא היה לי, ופתאום אני כאילו לא שולטת בידיים ומשפריצה ישירות עליו. אז מהר זרקתי את הצינור הצידה, הפרדתי את הבטרייה מהמכשר (שהמשיך לעבוד גם אחרי ההפרדה) וניגבתי על החולצה וראיתי שהוא עדיין עובד אז הנחתיאותו על המדרגות, ליד החתול (והוא עדיין מופרד מהסוללה!!) ואז כשבאתי להסתובב אז הדלת נפתחה, אבא מאחורי משקוף הדלת, אמא טיפה מאחוריו, החתול שלי הסתכל עליו במבט מפוחד כזה, וילל 2 יללות קצרות ששמעתי אותו רק פעם אחת מיילל- כשהוא היה חולה ולא רצה שאני ארים אותו, זה יללה כזו שגורמת לך לדאוג ולרחם עליו. ואז הוא ברח, החתול, דרך השער של השית ואז התמלאתי דמעות ואמרתי לאמא שלי "תיראי!הנה ההוכחה! אפילו החתול שונא אותו, את חייבת להאמין לי" ואז התעוררתי בתחושת סלידה נוראית מאבי, ממש פחד וגועל, כאילו הוא איזה רובוט אחר ושנוא והיה כך כל חיי במסווה. טוב אז פרקתי אבל אני עדיין נסערת עד מאוד. אני מקווה שתעזרו לי לפתור את מה שקרה.