אוי, אלוהים
כמה אנשים חדשים הצטרפו לפורום, כמה הודעות, כמה תגובות... רוצה להזכיר שאני תמיד אתכם, אפילו שכעת אני די בצללים, רחוקה מעט. אבל קוראת הכל. צר לי על המחסור בתגובות מצדי, אין לכך תירוץ. אני עוברת תקופה... שדי קשה לי לתאר אותה. שלא תבינו לא נכון, זוהי תקופה טובה מאוד בשבילי, אני מנצלת אותה למלא מטענים, לחדש אנרגיות. ואז אני אחזור בכל הכוח, מבטיחה. ואם כבר, ברצוני לשתף בכמה דברים. מוכרים את הבית של סבא שלי. מסתבר שאת החפצים יתרמו, ככל הנראה לנזקקים. כשהייתי בת חמש, אני זוכרת שהייתי נכנסת לבית, מביטה על הארון החום הגדול, ואומרת לעצמי "כמה יפות האיילות, אבל סבתא בחיים לא תיתן לי.." והולכת לשחק. האיילות הן בעצם ארבעה פסלים מעץ. שני איילים זכרים, ואחת נקבה, עם במבי לצידה. מהממים. בכל פעם שנכנסתי לבית, הייתי מביטה בהם. כשאני חושבת עליהם לעומק, זה מזכיר לי כל כך הרבה דברים ששכחתי. איך סבתא הייתה יושבת איתי על הרצפה ומשחקת איתי. אשה בגיל 60 יושבת על הרצפה ומשחקת עם ילדה קטנה, תדמיינו את זה. איך סבא שלי היה מקניט אותי, ואומר "היא לא אוהבת אותי" במבטא הזה שלו שמלווה בפרצוף עצוב ואני הייתי מתעצבנת... "אני כן, אני כן, אני הכי אוהבת את סבא, הנה!" ואז מחבקת אותו חזק חזק, והוא היה צוחק. איזה אנשים מדהימים סבא וסבתא שלי היו. ועכשיו שניהם אינם. היום פגשתי את דוד שלי מתחת לבית, והוא אמר שאם אני רוצה את האיילות, אני מוזמנת לבוא ולקחת אותן. אחרי יותר משנה שלא דרכתי בבית הזה, נכנסתי אליו היום. הקירות ריקים. חפצים לאט לאט נעלמו. הוא חייך ונתן לי ארגז, עם הפסלים בפנים. ואז הוא שאל, "את רוצה גם את הברבור?" והצביע על ברבור קטן יפהפה מעץ. כמובן שהסכמתי. ואז הודיתי לו, וחבקתי אותו. הסתכלתי לו בעיניים. כל פעם שאני מסתכלת עליו אני נדהמת עד כמה הוא ואמא שלי דומים. יש להם אותם פנים, אותם עיניים. זה הרבה מעבר למה שאני יכולה לתאר. כאשר נפרדתי ממנו ועליתי הביתה במדרגות, הרגשתי כאילו החזירו אותי אחורה, כאילו נתנו לי להנות מהילדות שלי עוד קצת. ואני מתקשרת לאנשים ומספרת "וואי, קיבלתי את הפסלים של סבא שלי! איזה כיף לי" והתגובות אדישות.. אני חושבת שקשה לי לתאר לאנשים מה באמת המשמעות של הפסלים האלה בשבילי. זה סבא שלי, סבתא שלי, אמא שלי ואני. ואולי אפילו אבא שלי. ביחד. זה משפחה. זה בעצם החיים שלי. וזה כל כך מדהים. אז רק רציתי לשתף אתכם קצת. אולי עכשיו אני אגלה מה עושות האיילות בלילות
אוהבת את כולכם מאוד. באמת.
כמה אנשים חדשים הצטרפו לפורום, כמה הודעות, כמה תגובות... רוצה להזכיר שאני תמיד אתכם, אפילו שכעת אני די בצללים, רחוקה מעט. אבל קוראת הכל. צר לי על המחסור בתגובות מצדי, אין לכך תירוץ. אני עוברת תקופה... שדי קשה לי לתאר אותה. שלא תבינו לא נכון, זוהי תקופה טובה מאוד בשבילי, אני מנצלת אותה למלא מטענים, לחדש אנרגיות. ואז אני אחזור בכל הכוח, מבטיחה. ואם כבר, ברצוני לשתף בכמה דברים. מוכרים את הבית של סבא שלי. מסתבר שאת החפצים יתרמו, ככל הנראה לנזקקים. כשהייתי בת חמש, אני זוכרת שהייתי נכנסת לבית, מביטה על הארון החום הגדול, ואומרת לעצמי "כמה יפות האיילות, אבל סבתא בחיים לא תיתן לי.." והולכת לשחק. האיילות הן בעצם ארבעה פסלים מעץ. שני איילים זכרים, ואחת נקבה, עם במבי לצידה. מהממים. בכל פעם שנכנסתי לבית, הייתי מביטה בהם. כשאני חושבת עליהם לעומק, זה מזכיר לי כל כך הרבה דברים ששכחתי. איך סבתא הייתה יושבת איתי על הרצפה ומשחקת איתי. אשה בגיל 60 יושבת על הרצפה ומשחקת עם ילדה קטנה, תדמיינו את זה. איך סבא שלי היה מקניט אותי, ואומר "היא לא אוהבת אותי" במבטא הזה שלו שמלווה בפרצוף עצוב ואני הייתי מתעצבנת... "אני כן, אני כן, אני הכי אוהבת את סבא, הנה!" ואז מחבקת אותו חזק חזק, והוא היה צוחק. איזה אנשים מדהימים סבא וסבתא שלי היו. ועכשיו שניהם אינם. היום פגשתי את דוד שלי מתחת לבית, והוא אמר שאם אני רוצה את האיילות, אני מוזמנת לבוא ולקחת אותן. אחרי יותר משנה שלא דרכתי בבית הזה, נכנסתי אליו היום. הקירות ריקים. חפצים לאט לאט נעלמו. הוא חייך ונתן לי ארגז, עם הפסלים בפנים. ואז הוא שאל, "את רוצה גם את הברבור?" והצביע על ברבור קטן יפהפה מעץ. כמובן שהסכמתי. ואז הודיתי לו, וחבקתי אותו. הסתכלתי לו בעיניים. כל פעם שאני מסתכלת עליו אני נדהמת עד כמה הוא ואמא שלי דומים. יש להם אותם פנים, אותם עיניים. זה הרבה מעבר למה שאני יכולה לתאר. כאשר נפרדתי ממנו ועליתי הביתה במדרגות, הרגשתי כאילו החזירו אותי אחורה, כאילו נתנו לי להנות מהילדות שלי עוד קצת. ואני מתקשרת לאנשים ומספרת "וואי, קיבלתי את הפסלים של סבא שלי! איזה כיף לי" והתגובות אדישות.. אני חושבת שקשה לי לתאר לאנשים מה באמת המשמעות של הפסלים האלה בשבילי. זה סבא שלי, סבתא שלי, אמא שלי ואני. ואולי אפילו אבא שלי. ביחד. זה משפחה. זה בעצם החיים שלי. וזה כל כך מדהים. אז רק רציתי לשתף אתכם קצת. אולי עכשיו אני אגלה מה עושות האיילות בלילות
