אויש מה עשיתי

אויש מה עשיתי

בשבת הייתי בבר-מצוה (בלי בנזוגי שהוזמן ללון בבית נפרד, וגם זה בפתיחות רבה יותר מזו שציפיתי לה ושמחתי לשומעה). סיפרתי על החתולות שלנו וילדה חרדית בת 11 בערך שמעה ושאלה אם יש לנו גורים. אמרתי שלא, כי הן רק בנות והן לא יוצאות מהבית ואין חתול (כמובן שלא הזכרתי עיקור). התשובה המדהימה היתה: "אבל הן צריכות ללדת בסתיו!". אויש, אמרתי לעצמי, מה עשיתי? איזה הרהורים נוראיים? האם פגמתי באמונה הקדושה שגורי חתולים נוצרים מעונות השנה? ואני חשבתי שהיא תסתפק בענייני זוגיות כי גם לילד צריך שניים (גם אם לא מבינים למה). אז מה רע בחתול וחתולה כבני זוג? ומה אם היא תמשיך לשאול בבית? למשל את האחים שלה ילדי, נערי ובחורי הישיבה המאד חרדית? צ´יק צ´אק עברתי נושא, אבל לא נראה לי שזה יעבור כל-כך מהר ממנה... ובאמת כל-כך השתדלתי להיות בשקט ולא לסבך שם לאפאחד את החיים. אז זהו. חזרתי הביתה מהשבת. שפיות נעימה לכולם ואני מבטיחה להשתדל לא לקלקל כאן אף אחד. ואני כל-כך השתדלתי! אוףףףףף!
 
נו באמת...../images/Emo4.gif

הרי באיזשהוא שלב היא הייתה מתחילה לשאול בעצמה את אותה השאלה... אמרת לה את האמת? שההורים שלה והיא יחיו איתה... אל תתחילי ללכת על קצות האצבעות מחשש שתפגעי במישהו או שתקלקלי: כי לא תצאי מזה אף פעם... אתן לך דוגמא מחיי האישיים: בעברי כדתית הייתי אחראית על קבוצה של חבר´ה דתיים בגילאי 15-17. כשיצאתי בשאלה התלבטתי מאד אם לספר להם או לא: כי הרי אם יתחילו לשאול שאלות ויצאו בשאלה, יאשימו אותי שקלקלתי אותם... ואז אמרתי לעצמי: אני צריכה לעשות את שלי, אני לא יכולה להתחשב כל הזמן באחרים על חשבוני. יֵצאו בשאלה? סימן שהם היו יוצאים בכל מקרה. אני לא יכולה לקחת אחריות על דברים שלא אני ביצעתי. את לא תקלקלי פה אף אחד, ואת לא נשמעת לי בן אדם רע,להיפך. אם יש את הרגישות להרגיש נקיפות מצפון בגלל שאוליתקלקלי, לא יכול להיות בך רע. מיכלי נ.ב- את מוזמנת לפנות אלי במסרים אישיים, אשמח להחליף איתך מילה.
 
למעלה