סופגניית האימה
New member
אוח.....
שוב פעם זה קורה, שוב פעם התלבטויות, ופחדים וחששות וחוסר ודאות. הפורום הזה זה בערך המקום היחידי שאני יכולה לכתוב ויש אשכרה סיכוי שיבינו על מה אני מדברת... זה קשה ,להתרעות עם בחור, שהוא ממש מקסים וחמוד, ויש פוטנציאל לקשר, ואין לו ניסיון (או יותר נכון לא היה לו עד שהוא פגש אותי...) שום ניסיון עם בת. כולל נשיקה, כולל מגע מכל סוג שהוא! ובשבילו זה חשוב, וזה אי-אי-אי, גיליתי שהוא כתב לידידה שלו בפלאפון " יש לי משהו מאוד חשוב לספר לך" (אחרי שהתנשקנו.....) כלומר הוא לקח את הענין בצורה מאודדדדדדדד....משמעותית... ובשבילי זה לא כלכך ככה. בשבילי מה שהיה ביננו היה מהנה ונחמד, למען האמת אני כבר רגילה לנשיקות ומזמוזים (עשיתי את זה כמה וכמה פעמים בחיים שלי) אני פשוט חוששת לאכזב אותו, פוחדת שהוא ייבנה עלי משהו שאני לא מרגישה כלפיו חזרה. למרות שכן הייתי מעוניינת לנסות קשר זוגי איתו, אני חושבת שקשר זה דבר מדהים! והוא מאוד ביישן וקשה לו ליצור מגע בעצמו. למרות שהוא כבר מתחיל להשתפר בזה... והאמת שאמרתי לו על הא-מיניות שלי, והוא היה מופתע אבל אמר גם שזה בסדר,(אבל לא נראה לי שהוא באמת באמת מפנים מה זה) אמרתי לו כזה בזמן שהתנשקנו " אין לי עכשיו דחף מטורף לפשוט את החולצה שלי מעלי" הוא אמר שמבחינתו זה בסדר. אבל לא נראה לי שהוא באמת מבין מה זה אומר. אולי זו תהייה בעיה ואולי לא, אולי נצטרך להתפשר וללכת אחד לקראת השני. אבל לא מבינה למה היום, אחרי שנפגשתי איתו, צנחתי למין באסה כזאת... קשה לתאר את זה במילים. הרגשתי מועקה כזאת, כאילו אני עושה לו משהו בכוונה, מין הרגשת אשמה. והוא אמר לי שהוא מאוד מאוד נהנה דווקא (טוב פעם ראשונה P
ואמר שאני לא צריכה להרגיש ככה. אבל מבחינתי גם קצת קשה לי לדמיין מה זה קשר זוגי, אולי בתור א-מינית. זה בעצם מה שרציתי לכתוב. אולי אנשים מיניים מייחסים יותר משמעות לקשר זוגי?? או שזה בכלל לא קשור? אני חושבת שאולי א-מיניות מוציאה קצת את הניצוץ מהקשר. אני חושבת שבקטעים הפיסיים הוא יותר מתלהב ממני, מבחינתי זה נחמד וזה כיף ואני יכולה להתנשק שעות, אבל...אבל.... לא יודעת. אולי הוא לא הבן אדם הנכון בשבילי בסך הכול, אולי חסר לנו חיבור בסיסי? אולי פשוט אנחנו לא מכירים מספיק טוב אחד את השני. בסה"כ אנחנו מכירים רק 3 שבועות שרק שבוע מתוכם באמת התחלנו לצאת.... אולי אני פשוט יותר מדיי אוכלת סרטים על דברים שלא קרו עדיין. כמו שאמרתי הוא נחמד וזה אבל לא מרגישה תשוקה גדולה. פעם הייתי ממש מתאהבת באנשים!!! זה קרה לי פעמיים, בתיכון, בגיל 16 ו18. אלו היו 2 אהבות שלא מומשו, התאהבתי בבנים שהיו רחוקים ממני בכל מובן שהוא, כמו המשפט הזה בשיר "למה אני מתאהבת תמיד במה שאי אפשר" זה הסיפור חיים שלי... בכל מקרה לא יצא לי לממש את האהבה שלי. הייתי מאוהבת בהם בטירוף שתבינו. ומוזר שלא היו לי פנטזיות מיניות עליהם, פשוט הייתי מאוהבת. מבחינה רגשית. בבחור הזה אני לא מאוהבת, אולי אני קצת דלוקה עליו. אני חושבת שהוא חמוד ומגניב ומקסים ורגיש וחפרן וחמוד ואשכרה מעוניין בי. אבל פוחדת לאכזב אותו ולא יודעת. לא סגורה על מה שאני מרגישה ואני משתגעת מרוב ניתוחים על מה זה ומה זה צריך להיות ומה זה באמת ובלה בלה בלה. אני ממש משגעת לעצמי את השכל (ועכשיו לכם חחחחחח) (מי שקרא עד לפה אני באמת באמת גאה בו!!! חחח D בכל מקרה אני קצת מבולבלת, כמו תמיד. אולי אני פשוט צריכה לזרום ולראות לאן המים של הנהר יובילו אותי... אבל מאיפה באה (פסיכולוגים יקרים שלי) תחושת האשמה הזאת, זה טרם הצלחתי להבין. למה אני מרגישה רע עם עצמי על מה שקרה? למה? ואולי אני פשוט צריכה לדבר איתו להגיד לו את מה שאני מרגישה....? להגיד לו את מה שכתבתי פה? אז מרוב מחשבות לא רואים את היער. דפנה עזרה??? P:
שוב פעם זה קורה, שוב פעם התלבטויות, ופחדים וחששות וחוסר ודאות. הפורום הזה זה בערך המקום היחידי שאני יכולה לכתוב ויש אשכרה סיכוי שיבינו על מה אני מדברת... זה קשה ,להתרעות עם בחור, שהוא ממש מקסים וחמוד, ויש פוטנציאל לקשר, ואין לו ניסיון (או יותר נכון לא היה לו עד שהוא פגש אותי...) שום ניסיון עם בת. כולל נשיקה, כולל מגע מכל סוג שהוא! ובשבילו זה חשוב, וזה אי-אי-אי, גיליתי שהוא כתב לידידה שלו בפלאפון " יש לי משהו מאוד חשוב לספר לך" (אחרי שהתנשקנו.....) כלומר הוא לקח את הענין בצורה מאודדדדדדדד....משמעותית... ובשבילי זה לא כלכך ככה. בשבילי מה שהיה ביננו היה מהנה ונחמד, למען האמת אני כבר רגילה לנשיקות ומזמוזים (עשיתי את זה כמה וכמה פעמים בחיים שלי) אני פשוט חוששת לאכזב אותו, פוחדת שהוא ייבנה עלי משהו שאני לא מרגישה כלפיו חזרה. למרות שכן הייתי מעוניינת לנסות קשר זוגי איתו, אני חושבת שקשר זה דבר מדהים! והוא מאוד ביישן וקשה לו ליצור מגע בעצמו. למרות שהוא כבר מתחיל להשתפר בזה... והאמת שאמרתי לו על הא-מיניות שלי, והוא היה מופתע אבל אמר גם שזה בסדר,(אבל לא נראה לי שהוא באמת באמת מפנים מה זה) אמרתי לו כזה בזמן שהתנשקנו " אין לי עכשיו דחף מטורף לפשוט את החולצה שלי מעלי" הוא אמר שמבחינתו זה בסדר. אבל לא נראה לי שהוא באמת מבין מה זה אומר. אולי זו תהייה בעיה ואולי לא, אולי נצטרך להתפשר וללכת אחד לקראת השני. אבל לא מבינה למה היום, אחרי שנפגשתי איתו, צנחתי למין באסה כזאת... קשה לתאר את זה במילים. הרגשתי מועקה כזאת, כאילו אני עושה לו משהו בכוונה, מין הרגשת אשמה. והוא אמר לי שהוא מאוד מאוד נהנה דווקא (טוב פעם ראשונה P
ואמר שאני לא צריכה להרגיש ככה. אבל מבחינתי גם קצת קשה לי לדמיין מה זה קשר זוגי, אולי בתור א-מינית. זה בעצם מה שרציתי לכתוב. אולי אנשים מיניים מייחסים יותר משמעות לקשר זוגי?? או שזה בכלל לא קשור? אני חושבת שאולי א-מיניות מוציאה קצת את הניצוץ מהקשר. אני חושבת שבקטעים הפיסיים הוא יותר מתלהב ממני, מבחינתי זה נחמד וזה כיף ואני יכולה להתנשק שעות, אבל...אבל.... לא יודעת. אולי הוא לא הבן אדם הנכון בשבילי בסך הכול, אולי חסר לנו חיבור בסיסי? אולי פשוט אנחנו לא מכירים מספיק טוב אחד את השני. בסה"כ אנחנו מכירים רק 3 שבועות שרק שבוע מתוכם באמת התחלנו לצאת.... אולי אני פשוט יותר מדיי אוכלת סרטים על דברים שלא קרו עדיין. כמו שאמרתי הוא נחמד וזה אבל לא מרגישה תשוקה גדולה. פעם הייתי ממש מתאהבת באנשים!!! זה קרה לי פעמיים, בתיכון, בגיל 16 ו18. אלו היו 2 אהבות שלא מומשו, התאהבתי בבנים שהיו רחוקים ממני בכל מובן שהוא, כמו המשפט הזה בשיר "למה אני מתאהבת תמיד במה שאי אפשר" זה הסיפור חיים שלי... בכל מקרה לא יצא לי לממש את האהבה שלי. הייתי מאוהבת בהם בטירוף שתבינו. ומוזר שלא היו לי פנטזיות מיניות עליהם, פשוט הייתי מאוהבת. מבחינה רגשית. בבחור הזה אני לא מאוהבת, אולי אני קצת דלוקה עליו. אני חושבת שהוא חמוד ומגניב ומקסים ורגיש וחפרן וחמוד ואשכרה מעוניין בי. אבל פוחדת לאכזב אותו ולא יודעת. לא סגורה על מה שאני מרגישה ואני משתגעת מרוב ניתוחים על מה זה ומה זה צריך להיות ומה זה באמת ובלה בלה בלה. אני ממש משגעת לעצמי את השכל (ועכשיו לכם חחחחחח) (מי שקרא עד לפה אני באמת באמת גאה בו!!! חחח D בכל מקרה אני קצת מבולבלת, כמו תמיד. אולי אני פשוט צריכה לזרום ולראות לאן המים של הנהר יובילו אותי... אבל מאיפה באה (פסיכולוגים יקרים שלי) תחושת האשמה הזאת, זה טרם הצלחתי להבין. למה אני מרגישה רע עם עצמי על מה שקרה? למה? ואולי אני פשוט צריכה לדבר איתו להגיד לו את מה שאני מרגישה....? להגיד לו את מה שכתבתי פה? אז מרוב מחשבות לא רואים את היער. דפנה עזרה??? P:
