אוחח....עוד פעם...

[nokita]

אוחח....עוד פעם...

נישבר לי מיזה!זה כל כך מעצבן..איך אני שונאת את הקטע הזה,הזמן הזה,שבו מתחילים גלי החום בידיים ובפנים,את החיפוש האינסופי גם אחרי חודש של "לא נגעתי בכלום"...זה כל כך מרגיז...אני לא ניפתרת מהעניין הזה,של האלכוהול.. האם יתכן שאני "מכורה"גם אחרי חודש שלא נגעתי בטיפונת??? אני לא יודעת,זה פשוט שבזמן האחרון,אני חושבת על זה *כל* הזמן-על איך אני אשיג קצת כסף לקנות ,ואיך אני אתכמן את ההורים והחברים,אחרי שהבטחתי להם לעולם לא לגעת בזה יותר...זה הגיע למצב,שכשהיה לי יום רע,ולא היה לי מאיפה להשיג אלכוהול(ההורים שומרים עלי בטירוף...ארררר)כי גם בבית לא היה,מצאתי תמצית רום(האלו לעוגה)-שיש בה אגב,אלכוהול(אמנם מעט מאוד,אבל גם זה משהו),ושתיתי אותה...כמה משפיל...אוחחחח.. ועכשיו,עצם הדיבור,עצם הגית המילה"אלכוהול"וכתיבתה,מעבירה בי רטט-מן הרגשה כזו מוזרה...מחסירה לי פעימה בלב... אני לא אוהבת את זה...ואני חוששת,שאני לא אחזיק עוד זמן רב,ואולי אני לא אשתה כדי להישתכר כמו שנהגתי לעשות,אבל אני אשתה...בטוח..אפילו רק בקבוק בירה אחד,לא משהו חזק,אבל משהו....ואז,זה יחזור...הכל. אני לא יודעת,אני דיי נואשת...כי ביום,הכל סבבה,לימודים,הצטיינות בהם,עסקים חברתיים(חבר´ה,החבר)והכל,אבל בלילה-המחשבות יוצאות...והן לא טובות בכלל...אני לא רוצה לחשוב... נוקיטה,האבודה....

 

[tiger]

אם השאלה היתה "האם אני מכורה"?

אז לפי המעט שכתוב כאן אז כן. האם זה אומר שזהוא והלך לך על החיים?לפי איך שאת מיתנהגת עכשיו (מספרת לחברים מספרת להורים )זה ממש לא ניראה ככה.אם הצלחת לא לישתות חודש חכי שלא תישתי חודשיים...וכן הלאה בסוף תישככי מיזה.באחריות.החום המציק בידיים יחלוף וגם המחשבות האובססיביות אבל וזה אבל גדול:משהוא תמיד ילווה אותך,משהוא קטן אינשאאלה וכזה שתוכלי להיתמודד איתו.בטח שלא כמו הקושי שיש לך היום אחרי תקופה ארוכה של "צימאון".וכל הכבוד שאת עושה את זה לבד (בגיל הנעורים עוד יש מידי פעם ניצוצות כאלה של שפיות "חלונות היזדמנויות" נדירים בהם אפשר עדיין להצליח לעצור את העגלה ליפני שהיא מיתרסקת לא לתת להיתמכרות להיתבגר או משהוא כזה)שמעתי כבר על מיקרים של בני נוער דווקא שהיו מריחים דבק או שותים וביום אחד או בתקופה מסוימת פתאום ניגעלו מעצמם או ניבהלו (לא ממש משנה)ושפכו את הדבק או הטרמפנטין או האלכוהול (מה שהיה בבית)מהחלון או לבית השימוש ויותר לא נגעו בזה.צריך כוח מיברזל וניראה לי שאת ילדה מספיק חזקה .שימי ז (חבל שבעיברית אין אותיות גדולות כמו באנגלית בישביל האות האחרונה שכתבתי ליפני הסוגריים)סליחה על ההורים ועל החברים אם הם לא יודעים להעריך את מה שאת עושה.אני תמיד חושד בכל ההורים "הטובים" האלה (טוב לא בכולם בטח שלא באנשים כמו אלילה שלנו)שבסתר ליבם כשהם מגלים על בעיות של היתמכרות אצל הילדים שלהם הם היו בסתר ליבם (בתת של התת מודעות שלהם)ליראות אותם ממשיכים ליהיות מכורים ומדורדרים כדי שהם ישארו ככה הילדים הקטנים שלהם כל החיים שטלויים בהם וזקוקים להם כמו ביום שהם נולדו כדי שיחליפו להם חיתולים ולא יתבגרו חלילה לאנשים בוגרים שיאימו על "האלפה" שלהם-יהוו איום.אני לא פסיכולוג אבל אני נידהם תמיד לגלות איך הורי מכורים (בדרך כלל אשכנזים-סורי סורי אני לא גיזעני וכן גם אני ווזבוזון שבוז)בימקום לעזור וליתמוך ולתת כתף עורים תמיד "בכאילו" ומגישים עזרה שבמבט לאחור היתה שוות ערך לכלום במיקרה הטוב או לממש זריקת אבנים על אדם טובע. משהוא כמו"יופי שסיפרת לנו שאת שותה ומיתמודדת עם היתמכרות-אנחנו ממש מאושרים לישמוע שניצתרך כניראה כל החיים עכשיו להסתיר סודות מיתחת לשטיח בשכונה ולהיתמודד עם העובדה שהבת שלנו רופאה או עורכת דין כבר לא תיהיה"ולא משנה איזה ציונים טובים תביאי הביתה...תמיד תמיד בסוף יתנו לך להרגיש אשמה במשהוא כי החלום שלהם היה ללכת למכולת כשיש להם בבית בן רופא או בת עורכת דין...ואם מה את באה לספר להם שאת מיתמודדת עם היתמכרו לאלכוהול בהצלחה יחסית? ואת מצפה שהם ישמחו? או יעזרו לך להרגיש יותר טוב?חבל שלא שאלת אותי קודם הייתי מספר לך מראש שחבל לך על הזמן.לא שלא טוב שסיפרת להם אבל את רמת הציפיות מהתגובה שלהם היית יכולה להוריד קצת וגם מהחברים.זהוא אחותי מהיום את לבד לטוב ולרע ואת חייבת תמיד ליזכור את זה.לא החברים ולא ההורים מהיום יצתרכו או יוכלו להיתמודד בישבילך עם הסבל הזה או עם הרצון ללכת לקיוסק וליקנות בקבוק וודקה או בירה (זה גם לא משנה)...אפשר לומר שבחרת פשוט להיתבגר הרבה יותר מהר משאר החברה כי זה מה שהיתבגרות נפשית איז אול אבאוט.לדעת לקחת אחריות לבד על עצמך.הרבה אנשים בוחרים לידחות את הדבר הזה שנים ולהישאר מיתחת לסינור של מישהוא:הורים חברים חברה טובה בני זוג פסיכולוגים פסיכיאטרים מה לא רק לא הם עצמם.למכורים אין את הפריבילגיה הזאת,לא אם הם באמת מעוניינים לישרוד בטח ובטח אם הם מעוניינים לישרוד טוב ולהיתמודד בהצלחה עם ההיתמכרות שלהם.אני מאמין שכבר היום את הרבה יותר בוגרת ויודעת דברים יותר מאחרים בגילך.לטוב ולרע.תנסי לידחוף תמיד כמה שיותר לכיוון של הטוב ,לטובתך.בסוף את עלולה גם לגלות שהכל היה רק לטובה... אמן T אני בכלל לא רוצה להיכנס לנושא של מה יקרה אם לא תצליחי במילחמה שלך כי זה הרי כל כך ברור ונדוש.אני בכלל לא חושב שיש צורך להזכיר לך איזה הרס של החיים מצפה לך חלילה אם תיכשלי...ברור לי שזה ברור לך. אלכוהול רק לידע כללי זה הסם הכי קשה שיש בהא הידיעה.ההיתמכרות אליו הכי הרסנית והגמילה הפיזית כמו גם הנפשית מימנו הכי קשה ,הלגיטימציה להישתמש בו והנגישות אליו הכי גדולות ככה שאני לא מקנא בך וכמובן שהייתי שמח לישמוע מימך שוב כאן...אני מחזיק לך אצבעות וממש לא חושב שאת מחפשת צומי.סליחה ברור לי שאת לא.מה לעשות לאנשים קשה ליפעמים גם לקבל או לישמוע דברים כאלה על החברים שלהם ולאכן הם מנסים להגיב בהדחקה או בחוסר אמון...תיסלחי לחברים ותיזהרי מההורים.הם בדרך כלל חושבים רק על עצמם אבל לא יודו בזאת לעולם.

 

[eliela]

פשושית מתוקה...

את לא אבודה בכלל אם את מסוגלת לכתוב ולהעלות ככה את כל מה שאת עוברת את מודעת למצבך וזה טוב. השאלה מה את עושה עם זה. האם את מקבלת עזרא מקצועית?? האם ההורים שלך שכל כך שומרים עליך, יודעים לאן לפנות על מנת לעזור לך?? אל תוותרי ילדה, כי למרות שהשמיים נראים אפורים ומלאי עננים קודרים... הרי מעליהם השמש זורחת אוהבת אותך גלית

 

[nokita]

לטייגר ואלילה...

א-תודה על התגובות.... ב-אני יודעת שאני "כותבת יפה",זה תמיד היה לי יותר קל מאשר לדבר...ובאמת,אני עומדת בזה ביינתיים,ואני יודעת את כל הדברי שכתבתם,אני פשוט הייתי חייייבת לספר למישהו.....שום דבר מכל הדברים האלו(שאני מודעת למצבי,שאני מתנסחת בקשר לזה דיי טוב,ושאני "פותחת את העיינים" וכ´ו)לא משנה לי את ההרגשה של ה"אבודה"....אני יודעת גם,שאני רחקוה מלהיות במצב גרוע כמו אחרים שאת סיפורם שמעתי,ושעצרתי את העניין הזה מספיק בזמן לפני שזה הה הופך להיות צורך פיזי ולא רק מפלט ובשביל ה"שקט"שלי..,. ועדיין,אני מרגישה לפעמים-כל כך אבודה!מה אני אמורה לעשות,כשכל החברים שטובים שלי,מספרים לי בכיף ומן אושר כזה על איך הם שתו ביום שישי,או מה הם הולכים לשתות היום,ואפילו לפעמים מזמינים אותי ל"שוט אחד"....אני מצטערת,אבל אני מקנאה!וזה רק מחזק לי את המחשבות המגעילות האלו ,את ההרגשה המוזרה והמעצבנת...שכשרע לך אתה ישר חושב על זה... אז אני מצטערת אם קצת הגזמתי בכתיבת התגובות שלי(והרקע-פשוט רציתי שתדעו מה הסיפור שלי ואני לא סתם יבוא ואתנפל עליכם פה בפורום)-הייתי חייייבת לספר...הרי בבית,אם אני רק אזכיר אלכוהול לא ידברו איתי יותר,ויתיחלו לדאוג מחדש...וכן אנ מקבלת עזרה מקצועית,שלא מי יודע מה עוזרת כרגע,אבל עוד ניראה אני נותנת צ´אנס.. אז אתם סולחים לי? נוקיטה,שכרגע מרגישה קצת יותר טוב

 

[doodidoo]

עוד תשובה לשאלה האם את מכורה

אני לא שייך לחכמים ולכן אצטט משפט שקראתי לא מזמן והשאיר אותי הלום הזדהות. אם את מרגישה שהמשפט הזה נכתב עליך בתוספת לתאור הכנה שלך על מצבך אז את כנראה מכורה.: "הלילה חלף והיום קרב לכן נסירה-נא את מעשי החושך ונלבשה את כלי נשק האור" (איגרת אל הרומיים, 12, XIII).

 

[tiger]

אם אתה לא מהחכמים

אז המצב שלנו באמת קשה/ אז מי כן? שוקי אולי?