אוזן קשבת

גיתיתי

New member
אוזן קשבת

היום ביקרתי אצל רופא המשפחה בגלל איזה וירוס. רופא צעיר ועדיין לא שחוק שראה שהיתי אצלו לפני זמן קצר בלבד, וטען שהגוף מאותת לי משהו. הוא שאל עם אני חיה חיים בריאים. עניתי לו שפחות או יותר כן, אוכלת בסדר, לא ממש ישנה בגלל התינוקת, ולספורט אין זמן. ואז הוא שאל אבל מה עם ה"רוחני" האם את פורקת מתחים? ושלח אותי הביתה לחשוב. ואני יודעת את התשובה והיא "לא". יש לי 2 ילדות אחת בת 3 ואחת בת 1. הקטנה לא ישנה בלילות, לא נרדמת לבד, לא נשארת עם אף אחד שהוא לא אימא בשעות הערב (בבוקר עם מטפלת), ככה שממש אין לי זמן לעצמי, גם לא לדברים השוטפים, אז בטח לא לצאת ולהתאוורר. עובדת בעבודה די לחוצה, ובאמת מרגישה שנחנקת, ונמצאת במן חוסר מצב רוח כללי.אז אני עדיין לא יודעת מה אני יכולה לעשות כדי לשנות (מלבד לחכות שהילדות יגדלו), אבל נכנסתי לכאן ונראה לי שפה אמצא אוזן קשבת ואולי עצות.
 
היי גיתיתי

כבר שירשרנו כאן על כך שאמא מאושרת= אמא טובה נראה לי שכל אחת מאיתנו יכולה להזדהות עם התקופה שאת עוברת, זו תקופה של "קומה", שיגרת חיים מחוסרת עניין. ולדעתי יש לכך פיתרון (אפילו כמה): תירשמי לחוג/ סדנא בתחום שאת מתעניינת בו (אני באופן אישי מעדיפה אמנות), כך תיהיי במסגרת שבה אחת לשבוע תיהיי חייבת להיות מחוץ לבית. בהתחלה תילחמי עם עצמך, תיהיי עייפה מידי ולא תרצי להשאיר את הקטנה עם מטפלת, אבל זה שווה! את תגיעי למצב שכל השבוע תחכי ליום הזה. מעבר לכך, אני ממליצה לך בחום לאמץ את גישת "היעדים היומיים" כפי שפותחה בפורום (ע"י חייה האחת והיחידה). בכל יום תציבי לך יעד אחר, יעד שכל כולו קשור אלייך כמו: היום אני אוכל בריא, היום אצחק בקול לפחות 5 פעמים... היעדים הללו יכריחו אותך לפעול, הם יזכירו לך שעלייך לעשות משהו אחד ביום- רק עבורך ולמענך. לדעתי נכנסת לאיזושהי שיגרה רעה, כזאת שנקלעים אליה כי זה הכי נוח להיכנע לה. אבל אל תאפשרי לעצמך להמשיך איתה, זה עניין של בחירה, את יכולה לבחור לחזור לעצמך ולחיות באמת, להתרגש מכל שטות שהקטנים עושים, לצחוק. זה כייף- תנסי.
 

hayapollak

New member
כישרוניתתתתתת

את מתוקה עשית לי את היום יקירתי. ואוהבת מאד את ההגדרה שלך "תקופה של קומה". חחחחההההה.
 

hayapollak

New member
גיתית

יש כאן המון אמהות והמון אוזן קשבת כולן פתוחות, חמות אוהבות ועוזרות. אני מסכימה עם ההגדרה של כישרונית - שזו תקופה של "קומה" כאשר כל כולך נתונה לרווחת הבנות וקידום עיניניהן. אני עברתי תקופה כזו עד שבני היה בן 12 בערך.חוץ ממנו שום דבר לא היה בעל עניין עבורי. כמובן שכשהוא היה בן 7 היה לי יותר זמן לעצמי מאשר כשהוא היה בן 3 אבל תמיד הייתי עייפה והייתי חולה כל שני וחמישי בשפעת וכאלה בגלל מערכת חיסונית חלשה בגלל עייפות בגלל מתח וכו'.על ספורט יכולתי רק לחלום..... יחד עם זאת - האושר - הוא שהחזיק אותי מתפקדת. קשה לתת עצות בנושא הרוחני ופריקת מתחים שכל אחד מהם יכול להיות נושא בפני עצמו, אבל נושא היעד היומי האישי - הקטן הוא התחלה טובה להרגיש שאת קיימת ורוצה לחשוב גם על עצמך. אני לא יודעת אם את מגדלת את ילדייך לבד או עם בן זוגך אבל חשוב מאד להתחיל ליצור סביבה תומכת לך ולילדות - סבתא,סבא,שכנה,חברה,אחות - לעשות דברים יחד כדי שלאט לאט תוכלי להשאיר אותן קצת עם מישהוא/היא אחרת. סבלנות, חוש הומור וחברות טובות יכולים בהחלט לעזור להתגבר בתקופה הזו על תחושת האין אונים.
 
נפש בריאה בגוף בריא

לפעמים בשגרת החיים אנחנו נכנסים למין לופ שכזה... ואז יש איתות כזה או אחר שכמו מעיר אותנו ואומר לנו - היי זה לא תקין ככה ! אפשר אחרת ! והנה הגוף שלך מאותת לך ורופא זורק לך אלומת אור ומצאת אותנו עכשיו כשאת מודעת וגם לא לבד - כל המעגל בשבילך - את כבר בחצי הדרך להצלחה. תתחילי בקטן... משהו אחד בשבילך ולמענך. ואפילו לא יומי - אולי שבועי ? מה דעתך ? ברוכה הבאה למעגל גיתית :)
 

גיתיתי

New member
הקשבתי

תודה רבה על התמיכה וההבנה, באמת ההגדרה של המצב והשגרה היא נכונה. אני אנסה לאמץ את כל העצות שלכן, וכבר קבעתי לי יעד להיום!
 
איזה רופא משפחה נחמד

הנה כבר נקודת אור אחת בחיים אולי לפרגן לעצמך בייבי סיטר אפילו כשאת ביית ופשוט רוצה ללכת לישון.
 

hayapollak

New member
אכן נחמד

מי יתן ונקודת אור אחת -(?) תהפוך להילת אור גדולה בתוכך.
 
תחשבי על זה-

שהילדים יהיו מאושרים כשאימא שלהם תהיה מאושרת, ולכן גם אם קשה לילדה להיות עם מישהו אחר, את חייבת לפחות פעם פעמיים בשבוע כן להשאיר אותה בערבים עם בייביסיטר או עם בעלך/הורייך/אחר ולעשות משהו למען עצמך, שלא קשור לבית/משפחה/אחר אלא רק לעצמך נטו.
 
למעלה