אוזן קשבת...

אוזן קשבת...

שלום לכם. מזה מס' ימים קוראת בפורום שלכם, נהנית להרגיש בתמיכה. הפעם זקוקה לעצה. בת 39, נשואה 15 שנה +3 מקסימים. הבעיה היא שהחיים בבית מאוד קשים. לדעתי אין בינינו אהבה עוד, חיים ממשבר למשבר, מכאיבים אחד לשני. נכון שמדי פעם ישנם ימים יפים, אפילו מאוד יפים, אבל הם כל כך בודדים. מתלבטת מה לעשות- האם זה מה שאני אמורה "לקבל" מהחיים? רוצה לשמוח, לאהוב, להרגיש, לחייך, לצחוק... נמאס כבר לבכות, להיות עצובה, מרוקנת, לא לדעת מה יהיה מחר. כ"כ נמאס. ומנגד- 3 ילדים קטנים, לא אשמים בכלום, לא רוצה לפגוע בהם, להרוס את תום ילדותם, יודעת מה זה להיות "ילד גרוש". איך בעצם החלטתם להתגרש? איך התמודדתם עם כל המחשבות? עם הפחד של להתמודד לבד עם הדברים? עם הפחד שהילדים (כשיגדלו) אולי ירצו בכלל לחיות איתו? כל כך הרבה תהיות ומחשבות. ידיד טוב שלי מתגרש בימים אלו ממש. הוא פשוט הרוס. למרות שהחיים עם אשתו היו קשים, הוא פשוט הפך לצל של עצמו. טוען בתוקף שאסור לי בשום אופן להגיע למצב של גירושין, שאני צריכה לעשות כל מה שיכולה כדי למנוע את זה, למעני ולמען ילדיי. לא יודעת אם הוא צודק.... אשמח לקבל עצות מניסיונכם. תודה.
 
שאלה לי אלייך...

אם נגיד.. אבל רק נגיד והייתי מצליח לבודד אותך.. את יודעת, רק את לבד, בלי המשפחה והבעל... איך אז היית מרגישה ?? מה את עושה למען עצמך, ולמען האושר שלך כרגע בתוך המסגרת הקיימת? הייתי מציע לך לקחת את עצמך כפרוייקט, להציב לעצמך אתגר... לנסות ולהיות עד כמה שאפשר מאושרת תוך 3 חודשים.. עשי הכל למען המטרה הזאת, פשוט הכל !!! אם הצלחת, אשרך.. ואם לא, והגעת למסקנה שנישואייך הם הם הגורם להרגשה שלך.. כנראה שאת צריכה להסיק מסקנות.. בהצלחה.
 
לעשות הכל??

רק אני לבדי, בלי הבעל, הילדים והמשפחה...יכולה לנסות להגיע לאושר ככה, רק לא בטוחה שזה משתלב טוב עם ערכי משפחה ונישואין....
 
לא הבנת אותי..../images/Emo4.gif

אני לא ורדה....לא הצעתי לך לקחת מאהב..
אין לי צל של מושג איך הבנת שאני מייעץ לך משהו שנוגד את ערכי המשפחה. תקראי שוב את מה שכתבתי..היו כאלה שכתבו לך בדיוק את מה שכתבתי אני.. התכוונתי להגיד שאת חלק במשוואה... וחשוב שתבדקי את עצמך מה החלק שלך ואיך את יכולה לשפר אותו במשוואה הזאת שנקראת משפחה....
 

יעלילה1

New member
עצה יפה.

בהחלט כדאי לך (מיואשת) לנסות. כוונתו שקל לשים הכל על הזוגיות, כלומר לתלות בה את הגורמים לאי-האושר שלך. ושתנסי לבנות אושר לעצמך, בלי קשר לשום דבר אחר, ואז, במידה ותהיי מאושרת באופן כללי וגם הזוגיות תפרח, אז יופי, ובמידה שגם אחרי שתעשי למען עצמך תמשיכי להרגיש שהזוגיות "אשמה" אז תסיקי מסקנות.
 

יעלילה1

New member
והערה על מה שהגבת

האושר שלך לא חייב לבוא על חשבון המשפחה והערכים וכו'. לימודים, התפתחות אישית, טיפולי שיאצ'ו (סתם זורקת רעיונות) לא חייבים לבוא על חשבון.
 

maof

New member
לא כל הנוצץ...עשוי מזהב ../images/Emo39.gif

יש איזה שהיא אשלי במדיה הזאת, רק לא לישכוח שברגע שאת מכבה ת'מחשב את שוב בתוך העולם האמיתי שלך. להיות בזוגיות ולהרגיש לבד, זאת לא הדרך הנכונה והבריאה לזוגית, עדיף באמת לפרק את "החבילה" ןלהמשיך כל אחד לדרכו. אבל.....לא הייתי ממהר "לשבור תכלים"
תמיד יש אבל....יש אולי....אולי עיפות מסוימת אולי שיגרה....אולי צורך בריגוש שיעיר את האדרנלין
כל אחד והאבל שלו...כל אחד והאולי שלו, הייתי ממליץ בחום ללכת ולנסות יעוץ זוגי לפני שמחליטים על פרדה. מעוף
 
מכירה את

ה מבחינתו הזה... היום הוא מצר על כך מאוד. "מי יגיד לי..." "מי ילמד אותי..." ועוד ועוד כיו"ב הערות ציניות על טיפול. שנתיים אחרי שלא היה מצב מבחינתו, המשכתי בחיי בלעדיו. (כמעט)הכל מאחוריי. ממליצה לך בחום על שכתב לך הקצין. התהליך הוא "אגואיסטי" בסופו של דבר. את ואת ורק את, איפה את?! בהצלחה.
 

destiny36

New member
ידידך צודק מסתבר

אם התחתנת מאהבה ("אין בנינו אהבה עוד"..משמע היתה) סביר שאפשר לעלות אותה שוב. אתמול שוחחתי עם חברה מהעבר ושעדין נשואה. אז היה קשה להאמין שהיא תחזיק מעמד עם בעלה (גם הוא חבר שלי). אבל האהבה/הרצון ניצחו. הם חיים לא תמיד מושלם אבל די מזהיר. יש להם כבר ארבעה ילדים. והם למדו לקבל האחד את השניה כפי שהם עם המינוסים. בעבר אי אפשר היה לדבר איתו לכוון אותו ולהוציא ממנו שום דבר (גם לא חום או מילה יפה) והיום הוא למד והיא למדה לחיות עם זה ולגרום לזה לצאת ולאחד אותם . ושוב חוזרת על דבריי מהעבר ומהשיחה" אילו היו אנשים קצת חושבים עוד צעד אחד קדימה ומביטה סביב. לא היו כל כך הרבה גרושים שמעציבים יותר מהנישואים שהיו. כל עוד אין קוים אדומים שנחצו. חלילה הרמת יחד וכו.. אפשר עדין להמשיך (ואם יש לך 3 ילדים קטנים אני מניחה שלא סתם).
 
אהבה...

התחתנו מתוך אהבה ענקית, עצומה. אם היו אומרים לי לפני שנים שככה אני ארגיש בעתיד- לעולם לא הייתי מאמינה. לא, לא מצפה למשהו מושלם, אני מציאותית לחלוטין...אבל מנגד אסור לי לרצות להיות עם בן זוג מפרגן ואוהב? אדם שאני ארגיש טוב במחיצתו? שאני ארצה לבלות איתו יום אחר יום? ולא עם אדם שמלבין את פניי בנוכחות משפחתו? אין יום שאני לא חושבת על איך אפשר לשנות דברים. לפעמים זה מצליח, אבל תמיד לתקופה קצרה, ושוב חוזר המשבר. לא נחצו קווים אדומים, וכן יש לי 3 ילדים- אבל זה כל מה שאני אמורה לחוות? לחיות ליד החיים- ולא לחיות את החיים?? מיואשת.
 
אדם שמלבין את פנייך

בנוכחות משפחתו,ואולי לא רק... אינו ראוי לך! מצטערת על האמירה הלא נעימה. אבל.... זו רק אני מראה שאינה מאמינה בחיים לצד החיים.
 

רות 2

New member
ובעגה צרפתית."מה את עושה בשביל..

מידינה????".... מה את עושה בשביל.." "רוצה לשמוח, לאהוב, להרגיש, לחייך, לצחוק".. האם זה תלוי באחר? עד כמה זה תלוי בך?... תחושת ריקון.. מתחילה מ.. להמתין שמישהו יהפך אותך לשמייח תחושת ריקון.. זו תחושה שבאה לאחר התנצחויות ו" להכאיב אחד לשני" ומבלי להתמודד עם מ ה בעצם יש לי להגיד לי... אם הגישה היא שזה תלוי בך ב .. 100% מתוך ה50% - אז... שבי עם עצמך עשי לך רשימה בונה - במה את לא בסדר בזוגות הזו ? - איפוא ומה צריך לשנות בך.. -איך תפרגני לעצמך מבלי שזה יהיה תלוי בו בילדים בזמן ואו בכסף.. - נסי גם לבדוק מה יעשיר את הזוגיות שלכם .. מהם הדברים המשותפים שאתם אוהבים אהבתם יחד ומזמן לא עשיתם.. ועשי את הצעד הראשון -ועשי לעצמך גם רשימת תזכורת .. מה אהבת אצלו מה את אוהבת בו (אולי תתפלאי כמה יש ) ואחרי שתהי שלמה עם עצמך אמצי את הגישה של לדבר בפתיחות על אנכנו שנינו ופחות על אתה בכל הנוגע לביקורת ריב והתנצחויות ... רות ממליצה להאמין לעצמך ..ובעצמך ובביקורת האישית שלך לעצמך ועלמנת לשנות ביחד... צריך להתחיל לשנות לחוד ...
 
למעלה