א מ א מ י ו א ש ת
New member
אוזן קשבת...
שלום לכם. מזה מס' ימים קוראת בפורום שלכם, נהנית להרגיש בתמיכה. הפעם זקוקה לעצה. בת 39, נשואה 15 שנה +3 מקסימים. הבעיה היא שהחיים בבית מאוד קשים. לדעתי אין בינינו אהבה עוד, חיים ממשבר למשבר, מכאיבים אחד לשני. נכון שמדי פעם ישנם ימים יפים, אפילו מאוד יפים, אבל הם כל כך בודדים. מתלבטת מה לעשות- האם זה מה שאני אמורה "לקבל" מהחיים? רוצה לשמוח, לאהוב, להרגיש, לחייך, לצחוק... נמאס כבר לבכות, להיות עצובה, מרוקנת, לא לדעת מה יהיה מחר. כ"כ נמאס. ומנגד- 3 ילדים קטנים, לא אשמים בכלום, לא רוצה לפגוע בהם, להרוס את תום ילדותם, יודעת מה זה להיות "ילד גרוש". איך בעצם החלטתם להתגרש? איך התמודדתם עם כל המחשבות? עם הפחד של להתמודד לבד עם הדברים? עם הפחד שהילדים (כשיגדלו) אולי ירצו בכלל לחיות איתו? כל כך הרבה תהיות ומחשבות. ידיד טוב שלי מתגרש בימים אלו ממש. הוא פשוט הרוס. למרות שהחיים עם אשתו היו קשים, הוא פשוט הפך לצל של עצמו. טוען בתוקף שאסור לי בשום אופן להגיע למצב של גירושין, שאני צריכה לעשות כל מה שיכולה כדי למנוע את זה, למעני ולמען ילדיי. לא יודעת אם הוא צודק.... אשמח לקבל עצות מניסיונכם. תודה.
שלום לכם. מזה מס' ימים קוראת בפורום שלכם, נהנית להרגיש בתמיכה. הפעם זקוקה לעצה. בת 39, נשואה 15 שנה +3 מקסימים. הבעיה היא שהחיים בבית מאוד קשים. לדעתי אין בינינו אהבה עוד, חיים ממשבר למשבר, מכאיבים אחד לשני. נכון שמדי פעם ישנם ימים יפים, אפילו מאוד יפים, אבל הם כל כך בודדים. מתלבטת מה לעשות- האם זה מה שאני אמורה "לקבל" מהחיים? רוצה לשמוח, לאהוב, להרגיש, לחייך, לצחוק... נמאס כבר לבכות, להיות עצובה, מרוקנת, לא לדעת מה יהיה מחר. כ"כ נמאס. ומנגד- 3 ילדים קטנים, לא אשמים בכלום, לא רוצה לפגוע בהם, להרוס את תום ילדותם, יודעת מה זה להיות "ילד גרוש". איך בעצם החלטתם להתגרש? איך התמודדתם עם כל המחשבות? עם הפחד של להתמודד לבד עם הדברים? עם הפחד שהילדים (כשיגדלו) אולי ירצו בכלל לחיות איתו? כל כך הרבה תהיות ומחשבות. ידיד טוב שלי מתגרש בימים אלו ממש. הוא פשוט הרוס. למרות שהחיים עם אשתו היו קשים, הוא פשוט הפך לצל של עצמו. טוען בתוקף שאסור לי בשום אופן להגיע למצב של גירושין, שאני צריכה לעשות כל מה שיכולה כדי למנוע את זה, למעני ולמען ילדיי. לא יודעת אם הוא צודק.... אשמח לקבל עצות מניסיונכם. תודה.