אוו... יצא תרגום חדש ל"הרוח בערבי הנחל!"

[נאוסיקאיי]

אוו... יצא תרגום חדש ל"הרוח בערבי הנחל!"

לי בילדותי היה, בירושה, את התרגום הישן נושן של רטוש, אבל הוא נעלם (או הולאם)... וואי, איך אהבתי את הספר הזה!
כבר הבטחתי לעצמי חגיגית שאני לא קונה יותר ספרים חדשים אבל בשביל מר קרפד שווה להתגמש (וגם בשביל האיורים הנהדרים של ארנסט שפרד, שאייר גם את ספרי פו הדוב).

 

[יחפהבפארק]

וזה שווה נעיצה כי ספרים זה הדבר הכי חשוב!

מאחר ואני ובעלי פריקים של ספרים, אז כבר כשהיינו צעירים קנינו ספרים שישמשו את הילדים, כמו הנסיך הקטן שאותו קנינו בשבוע הספר העברי הראשון שלנו ביחד. את 'לובנגולו מלך זולו' של גוטמן ועוד ממיטב הקלסיקה לילדים ולנוער.
את 'הרוח בערבי הנחל' ואת 'פו הדב' בעלי קנה עוד לפני שהנכדים נולדו. לא מזמן שני הספרים הענקיים האלה עברו לספריה של הבת.
לא זוכרת בתרגום מי זה היה, אבל שניהם היו במהדורה מאוד מפוארת וקשיחה.
סקירה קצרה ורפרוף מהיר בספריות שלי קולט הרבה ספרים של ז'ול וורן, מרק טווין עם תום סוייר, וספריהם של האחים גרים ואנדרסן.
אם לקטנים הייתה את חדוות הקריאה כמו שלנו היה כשהיינו קטנים,
הרי הם היו חוגגים עכשיו על הספריה שלנו. לצערי, הם לא רוצים לקרוא. לגדול היתה תקופה שהוא קרא הרבה וכרגע הוא בהפסקת קריאה. מעדיף לעייף את העיניים בתוכניות הטלוויזיה מאשר לקרוא ספרים. עצוב

 

[קטניפ]

שבוע שעבר

טיילתי לי להנאתי בחנות הספרים שליד האוניברסיטה. לפתע ראיתי שהוציאו את הספר ״הילד הזה הוא אני״ של יהודה אטלס במהדורה חדשה. בלי לחשוב פעמיים קניתי לי אותו. סתם ככה, בשביל הכיף.

 

[נאוסיקאיי]

הו, עוד ספר שהיה לי ונעלמו עקבותיו...

מאוד אהבתי אותו, היה גם "סיקוול" אם אני זוכרת נכון.

 

[נאוסיקאיי]

מדף הספרים שלי מלא בספרי ילדים

גדלתי עם ספרים, תמיד היו הרבה ספרים בבית ותמיד היה לי מוזר שרק בבית שלנו יש חדר (טכנית, חצי חדר) לספרים בלבד, לא הבנתי איך שאר האנשים מסתדרים בלי זה. בזכות היותי בת זקונים גם ירשתי את כל ספריהם של אחי הבוגרים וגם היה לי מנוי לספריה (בתיכון גם עבדתי בספריה), ככה שכל הילדות שלי קראתי וקראתי וקראתי ואת הספרים האהובים עלי הייתי קוראת שוב ושוב. בספריה שלנו, ספרי הילדים היו בצד אחד, מחולקים לפי כיתות (א-ב, ג-ד, ה-ו, ז-ח) וספרי המבוגרים בצד השני. כשהייתי בכיתה ז-ח' התחלתי לקרוא את ספרי המבוגרים, ואז, באיזשהו שלב בכיתה ח', התביישתי ללכת לצד השני, הצד של הילדים. אבל נורא רציתי לקרוא עדיין מידי פעם את ספרי הילדים, ולא הייתי מסוגלת, לחצות חזרה לצד השני של הספרייה. בבית, כמובן, קראתי הכל, אבל היו ספרים שהתגעגעתי אליהם, והם היו בספריה...
אז לכן היום המדפים שלי מעורבבים, ספרי ילדים, ספרי "מבוגרים", ספרי עיון - הכל ביחד לפי סדר אקראי.

 

[קשקשה9]

אחד הספרים

שמחזירים אותי במנהרת הזמן הרבה שנים אחורה
הנאה צרופה.ובשביל מר קרפד גם אני הייתי מתגמשת