My Supergirl
New member
אווץ'.. *סליחה על החפירה, מראש*
כבר הרבה זמן לא הרגשתי את הבדידות הזו ואת הפרץ הזה לכתוב על זה שעצוב לי ואף אחד לא באמת יודע מה שאני מרגישה. *שונאת שלא חוזרים/מתקשרים אליי כשאומרים שכך יקרה. מעדיפה כבר למות, "אני מרגיש שזה הזמן, עכשיו או לעולם". מה נשאר לי? רק היום הכרתי מישהי שאמרתי לה שטוב לי. אני לא חושבת ששיקרתי לה, אני גם לא שבטוחה שאמרתי לה את האמת. *ההורים כועסים עליי, אין תקשורת עם האחים, חרא בכדורסל. שונאת להרגיש חוסר אונים שאני כותבת ומילים יוצאות בקושי כי אני לא יודעת מאיפה להתחיל. הרעש הזה לא מפסיק לרדוף אחריי. "השקט קורא לך" לא נכתב עליי. היא לא בן אדם של שקרים, לפחות ככה נראה לי. מאחורי כל סיפור עליה, סיפור שלה, או שיר מסתתר בנאדם אמיתי וכנה. ככה אני רוצה להאמין, שמשם היא שאבה את הכח. אני שונאת לשקר לך אבל כשאני אומרת את האמת ולא מסוגלת להמשיך משם...אני מרגישה לא פיירית כלפייך. אף אחד לא יודע מה עובר עליי. לאט וברור..Nobody knows איך זה תמיד מגיע לירוק-אדום?! "תעשי שתלך" 19.07.07 כמה שנאה - רק כי החלון פתוח. רוצה שיסגר, להאטם, בתוך עצמי. בחור, כמו שנויצ' קוראת לו. אסור לזה לקרות. נפילה. תכף 18. האם משהו ישתנה? נגלה את האמת השקרית של כולם. את תראי. חייבת לצאת, גם מהארון קבורה שהצבתי לעצמי למלא, לא רק מהארון הגיי שאני חיה בו. נמאס לי. שקרים. "אני, אני ואת ביחד נגלה את האמת השקרית של כולם, של מסכה ושל חיוך, של זיוף ושל בילוף, אנחנו. בני אדם הולכים חוזרים, פנים שונות, בנות בנים, שקרים ותהיות, שנאות וחסרונות, עוטפים אותי, אנחנו. גם אם תפקחי את העיניים לא תצליחי להבין כמה שרציתי להביא אותך להיות איתי. אך את, במקוןם אחר. רחוק מכאן? מבעד לעיניים בהירות ישנו דגל הוא מתנוסס בגאווה שנשברת עם מבט אחד למראה, תהיה, מחשבה." כואב לי.
כבר הרבה זמן לא הרגשתי את הבדידות הזו ואת הפרץ הזה לכתוב על זה שעצוב לי ואף אחד לא באמת יודע מה שאני מרגישה. *שונאת שלא חוזרים/מתקשרים אליי כשאומרים שכך יקרה. מעדיפה כבר למות, "אני מרגיש שזה הזמן, עכשיו או לעולם". מה נשאר לי? רק היום הכרתי מישהי שאמרתי לה שטוב לי. אני לא חושבת ששיקרתי לה, אני גם לא שבטוחה שאמרתי לה את האמת. *ההורים כועסים עליי, אין תקשורת עם האחים, חרא בכדורסל. שונאת להרגיש חוסר אונים שאני כותבת ומילים יוצאות בקושי כי אני לא יודעת מאיפה להתחיל. הרעש הזה לא מפסיק לרדוף אחריי. "השקט קורא לך" לא נכתב עליי. היא לא בן אדם של שקרים, לפחות ככה נראה לי. מאחורי כל סיפור עליה, סיפור שלה, או שיר מסתתר בנאדם אמיתי וכנה. ככה אני רוצה להאמין, שמשם היא שאבה את הכח. אני שונאת לשקר לך אבל כשאני אומרת את האמת ולא מסוגלת להמשיך משם...אני מרגישה לא פיירית כלפייך. אף אחד לא יודע מה עובר עליי. לאט וברור..Nobody knows איך זה תמיד מגיע לירוק-אדום?! "תעשי שתלך" 19.07.07 כמה שנאה - רק כי החלון פתוח. רוצה שיסגר, להאטם, בתוך עצמי. בחור, כמו שנויצ' קוראת לו. אסור לזה לקרות. נפילה. תכף 18. האם משהו ישתנה? נגלה את האמת השקרית של כולם. את תראי. חייבת לצאת, גם מהארון קבורה שהצבתי לעצמי למלא, לא רק מהארון הגיי שאני חיה בו. נמאס לי. שקרים. "אני, אני ואת ביחד נגלה את האמת השקרית של כולם, של מסכה ושל חיוך, של זיוף ושל בילוף, אנחנו. בני אדם הולכים חוזרים, פנים שונות, בנות בנים, שקרים ותהיות, שנאות וחסרונות, עוטפים אותי, אנחנו. גם אם תפקחי את העיניים לא תצליחי להבין כמה שרציתי להביא אותך להיות איתי. אך את, במקוןם אחר. רחוק מכאן? מבעד לעיניים בהירות ישנו דגל הוא מתנוסס בגאווה שנשברת עם מבט אחד למראה, תהיה, מחשבה." כואב לי.