אוופ!!!

[dantziger]

זה לא בדיוק נכון.

חוקים דתיים גם קובעים שלנשים אין נכסים בנישואים ולכן בגירושים הן גם לא יקבלו מחצית מהרכוש. איכשהו הצליחו להתגבר על החלק הזה במשוואה ונשים זוכות למחצית הרכוש המשותף למרות החוקים הדתיים.
כך שכנראה אפשרי לשנות חוקים דתיים ואפילו לעוותם כשרוצים.

בנודע לחלוקת הזמן - אני לא מסכים. כשמתגרשים דברים משתנים. סדרי עדיפויות משתנים. ייתכן שחלוקת הזמן עם הילדים הייתה כורח המציאות שהשתנתה, וצד אחד שהתפנה לאחר הגירושים ירצה ויוכל להקדיש יותר זמן וצד שני ירצה ויוכל להקדיש פחות.

ובנוגע לסטטיסטיקה - אני לא רואה אותה כרלוונטית. בתי המשפט עובדים עם פרטים ולא עם קבוצות. יש לבחון כל מקרה לגופו, כפי שכן עושים כיום, עם השינוי הקטן של פסיקה לפי כל מקרה לגופו - מה שלא נעשה כיום.

 

[kagome10]

לא ממש מדויק. לפי החוקים הדתיים

אישה יכולה להגיד שהיא שומרת את נכסיה ברשותה ומרוויחה כסף לעצמה, ואז בן הזוג לא מחוייב לכלכל אותה.
כך שאין פה שינוי של חוקי הדת. פשוט אם פעם רוב האנשים בחרו באפשרות המקובלת, כיום האפשרות השניה היא המקובלת.

תחשוב על הילדים, שהתרגלו לחלוקת זמן מסויימת. נניח אבא ראה את ילדיו כל יום שעה אחרי העבודה, ואחרי הגירושים הוא החליט שזה לא מספיק לו, והוא רוצה שהילדים ישארו איתו כל שבת שנייה. זה הגיוני מצידו. אבל מה עם הילד, שאולי פוחד להישאר כל כך הרבה זמן אם מבוגר שהו אכמעט ולא מכיר?

בנוגע לכל מקרה לגופו. חה חה חה. במערכת המשפט שלנו, עם העומסים והדין הלא צודק, לבקש דבר כזה זה כמעט לצפות לאוטופיה.

ולא שאני אומרת שלא כדי שתהיה התייחסות לכל מקרה לגופו. אבל עם הרמה של בתי המשפט בימינו...

 

[dantziger]

אני לא יכול לקבל עמדה בה האבא מוצג כחבר של

המשפחה, "מישהו שהילד כמעט לא מכיר" ואף אולי מפחד ממנו מרוב שהוא זר לו.

ובמשפט היום כן בוחנים כל מקרה לגופו. בוחנים את ההכנסות של שני הצדדים כדי לקבוע מזונות עד פה כל מקרה לגופו. אח"כ פשוט מתעלמים מאותם נתונים כאשר קובעים שכל הגברים ישלמו לפחות 1300 ש"ח.
ושוב מכלילים כשקובעים שכל הגברים לא יכולים לגדל ילד מתחת לגיל 6.
אז כשרוצים - יכולים. ההצדקה של השיטה המפלה בעומס לא נכונה ולא מוקבלת.

 

[kagome10]

מה עם הדברים הקטנים?

בפורום הורים לילדים ביסודי היום יש שרשור על ילדה שבעשר עדיין לא בבית. האבא בביתולא שם לב. האמא, מהעבודה, מתקשרת ומבררת למה היא לא הגיעה הביתה.
וזה שני הורים נשואים.

בנוגע ל"חבר של המשפחה", הוא לא חבר של המשפחה, הוא מוכר. אבל זה לא אומר שהוא יכול להתמודד עם כל הדברים הקטנים שאמא עושה הוא לא מכיר, כי הוא בעבודה.

אני אל חושבת שהכללות האלו תמיד נכונות, אבל הן נכונות ברוב מוחלט של המקרים.

למשל, במשמרות משותפות לרוב האמא מגדלת את הילד רוב הזמן, והאבא לא לוקח אחראיות שווה. מכירה עשרות סיפורים כאלו, וסיפור אחד בלבד על הורות שיוויונית אחרי הגירושין.
עורכי דין מיעצים לנשים מתגרשות לא ללכת למשמרות משותפות כי אי אפשר להכריח את האב אלהיות עם הילד, ואז היא גם מגדלת ילד כמעט לבד וגם לא מקבלת מזונות.
לא שמעתי אף פעם על עורך דין שמזהיר גבר שאשתו עלולה להפיל את כל העול של גידול הילדים עליו.

הקביעה היא לא שגבר לא יכול לגדל ילד, אלא שלילד עדיף לגדול עם אמא בגיל הזה. וזה נכון לחלוטין.

וכמובן, אתה מתעלם לחלוטין מהכמות הגדולה של גברים שמאיימים בלבקש משמורות רק בשביל לקבל חלק גדול יותר מהרכוש המשותף ומזונות מופחתים.

 

[dantziger]

אני גם לא מקבל את העמדה שגברים הם טיפשים

אז יש שירשור על אבא שלא שם לב שהילדה לא בבית ב10. אז זהו? לגברים אסור לגדל ילדים?
לא מקבל את ההצהרה שלך שזה נכון ברוב המוחלט של המקרים.

את לא מכירה סיפורים בהם האב לוקח אחריות שווה, בגלל שהחוק לא מאפשר זאת. החוק לא נותן לאב את האפשרות לדרוש זמן עם הילדים. הוא נותן אפשרות לאב להגיע להסכמות עם האם. וכמובן שבזמן הגירושים מאוד קל להגיע להסכמות כי אף אחד לא בכאסח עם השני.
כמו כן, כפי שאמרתי, הגישה הסטטיסטית שלך שטוענת שהרבה מקרים ככה ורוב המקרים אחרת לא מקובלת אלי. אני לא מוכן לשאת באחריות לכך שאדם אחר לא מקדיש זמן לילדיו. אני רוצה שוויון אפשרויות בפני החוק גם אם אני הגבר היחיד בעולם שרוצה לגדל את ילדיו.

הטענות שלך על מה עורכי דין מייעצים או לא גם הן לא נכונות. אשה "תמיד" תקבל מזונות. במקרה "הגרוע" של משמורת משותפת יופחתו לה 25% מדמי המזונות.
לא שמעת על עורך דין שמזהיר את הגבר שהאישה תפיל את עול הילדים עליו? גם אני לא. למעשה לא שמעתי אף שיחה בין עורך דין ללקוח שלו - לא ברור לי איך את כן. מה שאני כן יכול לעשות זה להניח.
אני מניח שכל עו"ד שישמע שהגבר רוצה משמורת משותפת יזהיר אותו שתמורת שיוויון בנטל הוא יקבל הפחתה של 25% מהמזונות, ולא
100% (או מספר דומה) כפי שאולי הוא חושב.

הקביעה שלך שלילד עדיף לגדול עם אמא בגיל הזה וש"זה נכון לחלוטין" לא מקובלת עלי. אולי את חושבת שזה נכון. אני חושב שלא. אולי מה שאני חושב דווקא נכון לחלוטין?

אני גם לא מתעלם משום דבר. זו הפעם הראשונה שהעלת את הטענה הזו. מלבד זאת, היא לא נכונה - אם גבר אכן ידרוש משמורת משותפת, אין שום סיבה שלא ישלם מזונות מופחתים, אם בכלל. איך בעולמך המזונות הפכו לזכות של האם לקבל בכל מקרה, בלי קשר לכלום?
הקביעה הזו שלך שוב מזכירה את הקודמת בה האבא הוא זר לילדים. היא דומה להצהרה שגברים "מאיימים" על נשים ש"יקחו להן את הילדים" כאילו שהילד הוא של האישה והאבא הלא קשור בכלל עלול "לקחת" אותו. כאמור - לא מקובל.

 

[kagome10]

חוסר אחראיות זה לא טיפשות

ואני טוענת שחלק גדול מהאבות מתנהגים בחוסר אחראיות (לא טיפשות. טיפשות היא מצב שתלוי בעיקר בגנטיקה, חוסר אחראיות זה בחירה לגבי רוב בני האדם) כי הם מניחים שהאחראיות היא על האמא.

החוק מאפשר. אני ממש עכשיו, לפני חצי דקה, קראתי דף בלוג של אישה שנפרדת מבן זוגה ודווקא רוצה משמרות משותפות. באותו דף מופיעות נשים רבות שמספרות מהניסיון שלהן על גירושין. בין היתר, השיחות שלהן עם עורכי הדין. אפשר כמובן להניח שהן משקרות, אני יוצאת מנקודת הנחה שהן אומרות אמת.

גם אני רוצה שיוויון הזדמנויות. אחרי שתהי הלנו מערכת משפט ראויה לשמה. אני מסכימה עקרונית עם הרעיונות שלך. אבל חושבת שלחוקק חוקים כאלה במציאות שלנו כמו שהיא יביא ליותר נזק מתועלת. זה יביא תועלת לאבות המוערבים, אבל יפגע בכל השאר.

אתה לא התעלמת מהטענה שלי, אלא מהמציאות הזו, שבה כפי שאני רואה עכשיו, לא נתקלת עדיין.

המזונות הן של *הילד*. אם חלוקת האחראיות היא אכן משותפת, אז אין סיבה. אבל דה פקטו, האבא יכול להתחמק מהאחראיות שלו. לא מופעלות עליו סנקציות כשהוא לא בא בזמן שקבעו לו, והילד נשאר עם האמא.

זה איום כאשר האבא עושה את זה לא בכוונה לגדל את הילדים, אלא ככלי לסחיטה.

בכך זה שונה, אגב, מהסיפור אותו אני קוראת עכשיו, ובו האבא אכן מעורב והייתה הורות שיוויונית.

אם אתה רוצה לקרוא את הסיפור, הוא פה:
http://www.beofen-tv.co.il/cgi-bin/...E9%ED-%F9%EC-%E0%E4%E1%E4-%EE%E4-%F9%F7%F9%E4

 

[dantziger]

את טוענת. אני לא מקבל.

אני גם יכול לטעון שהנשים הן אלא שמתנהגות בחוסר אחריות. אני בטוח יכול למצוא דוגמאות לשירשורים פה בתפוז. זה לא יעזור לי הרבה ולא משנה.

את רק חוזרת על מה שאני אמרתי ונותנת לזה ספין חיובי. אני מסכים שהחוק מאפשר - במקרה של הסכמות. מה שהחוק לא מאפשר, ובכל מפלה גברים, הוא לקבל משמורת משותפת במקרה של אי הסכמה.

על אבות שלא מקיימים הסדרי ראיה ניתן להטיל סנקציות ואכן עושים זאת. עוד אחת מהקביעות חסרות הבסיס שלך.

וכמובן, אני יכול לטעון שהדרישה של האישה למשמורת היא איום בכדי לסחוט מזונות. זה נכון בערך כמו הטענה שלך.

 

[kagome10]

משמרות משותפות בלי הסכמה זה התעללות בילד

תחשוב על הילד שנאלץ לבלות את החיים שלו בשני מקומות שונים בהם יש שני אנשים שונים שאולי שונאים זה את זה. הוא יקרע לשניים. זו ממש התעללות בילד.

ניתן בתיאוריה. דה פקטו, אי אפשר להכריח את האבא להיות עם הילד.

מה שמשנה זה לא התוכן של הדרישה, אלא המטרה. אם האמא או האבא רוצים באמת את המשמרות, זה לא איום.
אם אבא שעובד וחוזר הביתה בשמונה, ולא מתכוון להקטין את שעות עבודתו, מאיים לבקש משמרות, זה לחלוטין איום.

 

[dantziger]

לא מסכים איתך.

היות וכל מה שאת אומרת הן הדעות שלך, אני חושב שמספיק שאומר לך בכללי שאני פשוט לא מסכים עם אף נקודה שלך - לא במקור הבעיה ולא בפתרונות הקיימים.

עם זה - סיימתי לעכשיו.

 

[arik 93]

ההפך, כששני אנשים שונאים ולא מסכימים,

זה יותר פוגע בילד, ויותר התעללות כשלוקחים מאחד ההורים את המשמורת. זה יכול להיות הרסני לקשר של הילד עם ההורה הלא-משומרן, וזה מוכח בכל הסטטיסטיקות.

לעומת זאת כשיש משמורת משותפת, זה יאפשר לילד לשמור על קשר טוב ויחסים תקינים עם שני ההורים, גם אם הם לא מסתדרים ביניהם או שונאים זה את זה.

אני כן יכול להבין אמהות שבגלל שהם שונאים או לא מסתדרים עם הגרוש, רוצים שיקחו ממנו את המשמורת. אבל אני בכלל בכלל לא מסכים עם זה, וחוקים כמו במדינות המערב מגינים את הילדים ואת האבות ממצבים כאלה. זה שאבא לא מסכים או מסתדר עם אמא, בכלל בכלל לא אומר שצריך לקחת ממנו את הילדים או שהוא הורה פחות טוב, או שהוא יודע או מעניין פחות מאמא בטובת הילד. זה בכלל לא אומר שהוא צריך אבא בחיים שלו פחות מאמא.

 

[kagome10]

ומה הילד מרגיש?

אני חושבת שזה ממש לא טוב לילד לחיות אצל שני אנשים ששונאים זה את זה.

ברור לי שזה הרסני לקשר עם ההורה הלא משמורן.

אבל משמורת משותפת הרסנית *לילד* אם אין הסכמה בין ההורים.
ילד צריך הורים שמסתדרים ביניהם. לחיות עם הורים שלא מסתדרים ביניהם זה רע לילד. הוא ירגיש שהוא נקרע לשניים.

ילד צריך יציבות. שני בתים שונים עם ערכים שונים, כשמה שבאחד רע בשני טוב וההפך, כששתי הדמויות שאמורות לשמש כאידיאל מאמינות בדברים מנוגדים - זו פגיעה בילד.

 

[arik 93]

תראי, אני יודע מה הילד מרגיש בשני המקרים

(היה תקופה של יותר משנתיים שהורים שלי היו פרודים) ולמרות שמה שאת מתארת, שילד נקרע לשניים, זה גם לא טוב וקשה , לאבד אחד ההורים רק בגלל שהורים לא מסתדרים, זה הרבה הרבה הרבה יותר גרוע והרסני. אין לי פשוט איך לתאר את זה, או להסביר, אבל אני מכל הלב מרגיש שזה לא נכון, וזה לא צריך להיות כך,שאסור לעשות את זה לילדים.

גם אם ילדים כן מבינים שהורים שלהם לא צריכים להיות ביחד, גם אם הילדים כן רוצים שההורים יפרדו והמלחמות יפסיקו, זה לא אומר שהם רוצים שזה ישפיע על היחסים שלהם עם הורים, זה לא אומר שהם לא רוצים להיות עם אבא או עם אמא.

לפתור את הסכסוכים על ערכים, על ניגודים ואמונות, בצורה קיצונית כזאת, של לקיחת ילד מאחד ההורים, זה פשוט לא נכון. הרי הניגודים אלה קיימים גם במשפחות שלא מתגרשות, אצל הורים שחיים ביחד, ומסתדרים אם זה, אז גם כאן אפשר להסתדר, גם אם זה רע.

כל המחקרים פסיכולוגים, גם הראו, שמשמורת משותפת היא לטובת הילדים, שאיבוד של הורה זה מה שפוגע בילד יותר מכל דברים אחרים, יותר ממחייה בשני בתים עם הורים מסוכסכים.

 

[kagome10]

איזו מידה של חילוקי דעות?

אני לא אומרת שצריך לאבד את אחד ההורים. גם ילד לאב שיש לו הסדרי ראיה מרגיש שיש לו אבא. ויכול להיפגש איתו לעיתים תכופות. אבל יש לו בית אחד - אצל אמא.

לדעתי אם הסכסוך לא נפתר, להשאיר ילד עם זהות מעורערת, עם דיסוננס קוגנטיבי אחד גדול במקום מערכת ערכים ואמונות, זה רע.

הניגודים האלו קיימים, אבל לא ברמה כזו. הורים שאמונותיהם נהיות שונות מדי, מתגרשים. לא יחיו יחדיו אתאיסטית וחרדי.

למה את הרואה בהסדרי ראיה "איבוד הורה"?

וכמובן, באיזה גיל? לפני גיל שלוש הייתי נותנת לאמא משמרות אוטמטית, אבל אולי עד גיל עשר אני לא חושבת שהייתי נותנת לו לישון בשני בתים שונים.

 

[arik 93]

מאוד מסכים

דווקא כן יש לישראל חוק אזרחים שיווינים בעניין, רק שלא פועלים לפיהם כלפי רוב האוכלוסיה, רק כלפי חסרי דת.

לפי ליהודים אין אפשרות להתדיין לפי חוקים אזרחים, אלה רק לפי חוקי הרבנות, גם אם הדיון בבית משפט אזרחי.

אני גם מסכים לגבי משמורת. במשפחות שבהם לפני הגירושין, רק אבא היה מפרנס, ורק אמא גידלה ילדים, אני מסכים עם חוקים הקיימים, שאבא יהיה זה שאחראי לפרנסה, ואמא תקבל משמורת בלעדית, כי האם לא רכשה כישורים לפרנס, והאב לא רכש כישורים לגדל ילדים, לפני הגירושין

אבל כבר אין כמעט משפחות כאלה, לדעתי, ( לפחות חילונים). כמעט תמיד, גם אם אמא עובדת בממוצע פחות שעות, היא גם עובדת, גם אם אבא מטפל בילדים פחות מאמא, הוא גם מטפל. לזה צריך להתייחס, שכמעט תמיד, במשפחה מודרנית, גם לאמא יש כישורים להשתתף בפרנסה, וגם לאבא יש כישורים לטפל בילדים.

לדעתי גם במקרה של גירושין, לקחת מהורה (אבא או אמא) משמרת על ילדיו, צריך לעשות את זה רק במקרים יוצאי דופן, רק אחרי שהוכח שהוא לא מסוגל לטפל בהם, או הוא מסוכן לילדים, או ילדים בוגרים יותר שאומרים שזה רצונם. כמו במדינות מערב. חוץ ממקרים כאלה, לדעתי טובת הילדים היא בברור משמורת משותפת, גם אם זה לא אמור חלוקת זמן 100% שווה.

 

[kagome10]

לרוב זה ככה

מעטים הסיפורים על אבות שרוצים יותר זמן עם הילדים. לעומת זאת, יש הרבה מאוד אמהות שמתוננות שהאבא לא לוקח את הילד בימים שלו ושהן לא יכולות לתכנן שום תוכניות כי האבא פעם בא, פעם לא. וזה יוצא ממש לא הוגן, האבא עושה מה שבא לא, בא כשנוח לו ולא בא כשלא נוח לו, והאמא לא יכולה לתכנן תוכניות. היא תמיד צריכה להניח שהוא לא יבוא.

 

[arik 93]

שמעתיי הרבה סיפורים גם כאלה וגם כאלה.

אבל מאוד מסכים איתך גם כאן. לדעתי צריכים להיות סנקציות נגד אבות כאלה, שלא ממלאים את חובה שלהם כלפי הילדים, לא רק כשזה חובת השתתפות בפרנסה, אלה גם חובת ההשתתפות בגידול הילדים.

בגלל זה, כאני אומר שאנ תומך בלחייב משמורת משותפת כברירת מחדל, אם הורים לא מצליחים להסכים ביניהם, , אני כמובן תומך בזה גם במקרים שבהם זה אמא שדורשת משמורת משותפת, ואבא מנסה להתחמק מחלקו בגידול הילדים ודורש להטיל אחראיות רק על אמא. פשוט לא שמעתי הרבה מקרים כאלה, בישראל לפחות. בדרך כלל זה הפוך, אבא שדורש משמרת משותפת ואמא זאת שמתנגדת.

 

[kagome10]

אולי זה עניין של אנשים איתם אתה מסתובב?

כי אני נתקלתי בעיקר בנשים שמתבאסות כי האבא לא מעורב בגידול ילדיו והיו רוצות שהוא יהיה יותר מעורב, והאבא לא מסכים...

אני לא יודעת עד כמה אפשר לחייב דברים כאלו. אני בעד, ממש בעד, אבל לא לחייב. חיוב יכול ליצור כל כך הרבה בעיות.
אתחיל מזה שזה מגביל את שני ההורים במקום המגורים. אם הילד הולך למוסד חינוכי כלשהו, אז שני ההורים צריכים לגור מספיק קרוב כדי שהילד יוכל להגיע לשם כל יום. הרי אי אפשר לשלוח את הילד שלושה ימים בשבוע לבית ספר אחד וביומיים האחרים לבית ספר אחר.

וגם להטיל משפטית אחראיות על אבא להיות עם ילדיו זה בעיה. אני לא חושבת שזו טובת הילדים להיות עם הורה שלא רוצה להיות איתם. לדעתי, החוויה של להיות לא רצוי היא חוויה שתפגע בילד.

מה גם שהורים שמתגרשים, מתגרשים כי הם לא הסכימו ביניהם. אז כנראה שיהיה להם די קשה להגיע להסכמות בנוגע לילד.

גם התייחסות למצב שבו הילד לא רוצה לאבא, או לאמא, אין.

אגב, היה לי ידיד שההורים שלו התגרשו, ונשארו לחיות קרוב, ממש במרחק הליכה, וכשביקרתי אותו לרוב באתי לבית אמו, אבל הייתי גם בבית של אבא שלו ומבחינתו זה היה הבית שלו. אז זה יכול לעבוד לפעמים.

מצד שני, הוא היה בתיכון כשהכרתי אותו. לילדים בגיל צעיר זו יכולה להיות בעיה.

 

[arik 93]

זה נכון שזה יכול להיות לא נוח להורים,

אבל אני יוצא מנקודת הנחה שלמרות שאולי לא נוח להורים, אולי יש להם הבדלי השקפת עולם עקרניות בין עצמם, אולי יש אפילו שנאה זה לזה, טובת הילדים זה מה שהכי חשוב להם.

אני גם לא חושב שילד יהיה באמת לא רצוי בבית של אבא, גם אם אבא לא רוצה משמורת משותפת., כמו שזה לא אומר שהוא לא רצוי בבית של אמא, גם אם היא לא רוצה משמורת בלעדית. כנראה שההורים פשוט מחפשים הסדר נוח יותר לעצמם. אז איך זה נכון או צודק או לא בעיה, להטיל על אמא אחריות לגדל ילד לבד, למרות שזה לא נוח לה, אבל כן להתחשב שזה לא נוח לאבא ולא להטיל אליו אחריות בכלל?

בחינת הגבלה על מקום מגורים זה באמת לא נוח, אבל אני חושב שזה אחד הדברים החשובים לטובת הילד, וזה יותר חשוב מנוחות ההורים. קשה לי לחשוב על דבר יותר חשוב לילדים מקשר טוב עם ההורים. זה הסדר הכי טוב לילדים מכל הגילאים, לא חושב שלילדים צעירים יותר זה פחות חשוב, יותר חשוב אפילו לדעתי, לעתיד.

לדעתי ילדים קטנים שגודלים במצב שהם רואים את האבא שלהם פעם בשבוע + לינה אחד לשבועים, לא רק שלא מרגישים שבית של אבא זה הבית שלהם, אני לא באמת חושב שהם מרגישים שאבא הוא הורה לכל דבר. כלומר למרות שיש אבא, הוא לא באמת כמו הורה.

בנוגע לרצון הילדים, אני כן חושב שזה צריך להיות גורם, כשקובעים משמורת, ואם הילד בוגר יותר אומר שהוא רוצה שיתנו משמורת רק לאחד ההורים, זה כן צריך להשפיע.

 

[kagome10]

טובת הילד לא יכולה לבטל הבדלים מהותיים

אני נותנת דוגמאות קיצוניות: נניח, חרדי ואתאיסטית.
איך ילד אמור לחיות כשאבא שלו אומר שאם לא יקיים מצוות ילך לגיהנום, ואמא שלו אומרת שאבא מאמין בחבר דימיוני?

אם מכריחים את האבא באופן קבוע להיות עם הילד, אז זה סימן שהילד לא רצוי. אם הוא היה רצוי, לא היה צריך להכריח.
רוב האמהות הגרושות שאני מכירה רצו שהילד ישמור על קשר עם אבא שלו לטובת הילד, ולעיתים היה להן קשה להתגבר על יחסן השלילי לאבא, אך למרות זאת הן התעקשו שהאבא לא יעלם מחיי הילד.

הגבלת מקום מגורים זה לא רק נוחות. זו האפשרות להתחיל זוגיות חדה, לפעמים זו השאלה אם לעבוד או להיות מובטל, לפעמים עם הגירושין המצב הכלכלי מורע וכבר אין כסף להישאר ליחות באותו מקום, לפעמים ההורים הזקנים כבר לא יכולים להסתדר בעצמם וצריך לדאוג להם.

אני גם חושבת שקשר טוב זה חשוב. אבל קשר טוב לא מחייב חלוקה של חצי חצי מבחינת הזמן של הילד.

אני לא בטוחה כמה זמן צריך כשי האבא יהיה אבא, אבל נשים מספרות שאחרי הגירושין האבא התחיל להקדיש לילד *יותר* זמן מאשר לפניהם, למשל, באופן קבוע התחיל לצאת מוקדם יותר מהעבודה.

לדעתי חלוקת הזמן צריה להישאר כמו שהייתה לפני הגירושין. זו טובת הילד, וזה גם הכי הוגן.

לי ברור שרצון הילד צריך להיות גורם בקביעת המשמרות. אבל מה בנוגע לדברין חד פעמיים יותר? הילד לא רוצה ללכת לאבא, או לא רוצה לחזור לאמא. להכריח? ואם כן, עד איזה גיל?

 

[arik 93]

בדוגמה שהבאת, חרדי ואתאיסטית

שהורים שונאים זה את זה בגלל זה, איך לקיחת המשמרת מאבא תהיה לטובת הילד? איך זה יעזור למנוע מצב שהילד פשוט יאמץ את הערכים של אמא, פשוט יהפוך גם אטאיסטי חסר פשרות, ושנאה שאמא מרגישה כלפי אבא וערכים שלו, יהפוך למה שגם הילד ירגיש כלפי אבא וערכים שלו? את חושבת שלאבא יהיה יכולת להמשיך לתפקד כהורה לכל דבר ושווה ערך לאמא במצב כזה?( ואני לא דתי גם, אין לי שום דבר נגד אטיאיזם, פשוט לא על זה העניין כאן)

יותר נכון לדעתי יהיה לאלץ את שני ההורים להתפשר ולכבד את האורח חיים שהילד ירגיש שהוא רוצה לאמץ. לדעתי זה יהיה פחות הרסני עבור הילד, פחות גרוע מהאלטרנטיבה של לקחת משמרת מאבא. כן חייבת להיות לשני ההורים השפעה ויכולת להשפיע על מערכת הערכים של הילדים, גם אם היא לא מקובלת על ההורה השני, אחרת זה לא באמת קשר הורי טוב.

בנוגע לדוגמה שהבאתי,זה לא המצב שיהיה צריך להכריח הורה באופן קבוע, שכל פעם, כילד בא להורה וההורה לא רוצה אותו שם, המצב שני הורים שלא מסכימים איך לחלק אחריות לגידול הילד. במצב כמו שתיארתי אין מנוס מלהכריח אחד ההורים, או שמכרייחים אמא לקחת יותר אחריות ממהשהיא רוצה או שמכריחים אבא לקחת יותר אחריות ממה שהוא רוצה. לדעתי במצב כזה יותר צודק לחלק את האחריות בין שניהם, למעט מקרים מיוחדים, ולכן אמא צודקת.

לדעתי גם לא חייב חצי חצי חלוקת זמן , אבל זה כן צריך להיות קרוב זה , לזה צריך לשאוף אם זה אפשרי , חוץ ממקרים קיצונים שציינתי, שבטח לא יהיה המצב של ביקור בשבוע+ לינה אחד לשבועים אצל אבא. אחרת אנ לא מאמין שהילד יוכל לראות באבא כהורה לכל דבר ושווה ערך לאמא, במיוחד אם ההורים מסוכסכים.

נוגע לדברים חד פעמים, כמו תמיד, כשילד לא רוצה ללכת לאנשהו, הוא צריך לבקש רשות מההורים. ההורים צריכים להחליט בין עצמם אם זה מתאים להם. אם שני ההורים בסדר שהילד לא ילך, אז לא ילך. אחרת אם זה לא מתאים להורים, או אחד מהם, אז לפעול לפי הסכם.